מאוונגרד לתעתוע ולפיסול בעץ: שלוש תערוכות אמנות חדשות בירושלים
אוונגרד עירום של מקסי
אשה קוראת, ארתור סגל
עבודת עץ של רודי להמן בבית טיכו

מאוונגרד לתעתוע ולפיסול בעץ 

מאת: רונית סבירסקי

 

 

שלוש תערוכות אמנות חדשות מספקות סיבה לביקור בירושלים. שתיים במוזיאון ישראל ואחת בבית טיכו. שלוש תערוכות שיוצרות מגוון אמנותי מעניין ומאוד לא שגרתי. סגנון הדאדאיזם שמתקשר באופן טבעי למוזיאון מרסל ינקו בעין הוד קיבל מימד חדש בתערוכה "דווקא – אמני אוונגרד יהודים מרומניה", שמקבצת 90 עבודות במוזיאון ישראל. לצד תערוכה זו נפתחה תערוכת "פנס הקסם" שהולכת על חבל דק בין מציאות לדמיון. בבית טיכו מציג האמן פסלים והדפסי עץ שרובם עוסקים בעולם החי.

 

סרטו של אדריאן פאצ'י בתערוכה פנס הקסם

 

אוונגרד יהודי

שמות של יוצרי אוונגרד יהודים כמו מרסל ינקו וארתור סגל הטביעו את חותמם גנום האמנותי בארץ. תערוכת ציורי האוונגרד שהגיעה לארץ מרומניה היא חשיפה שמאפשרת להציץ בעבודות שמעולם לא יצאו מגבולות רומניה. זהו סיפורם של שבעה אמנים יהודים שחיו בראשית המאה ה-20 ברומניה והסעירו את העולם בין השנים 1938-1910 בנועזות אמנותית ויצרית. טריסטאן צארה, ויקטוֹר בּראוּנר, מרסל ינקוֹ, מ"ה מקסי, ארתוּר סגל, ז'ול פֶּרָחים ופאוּל פּאוּן. סקס ושבירת מוסכמות אמנותיים לא הרתיעו אותם והם הציגו רעיונות מהפכניים ונחשבו לפורצי דרך.

 

במהלך מלחמת העולם ה-1 טריסטן צארה ומרסל ינקו היו בין המייסדים של "קברט וולטר" בציריך והיו בעלי תפקיד מפתח בהתפתחות הדאדא. שנות ה-20 של המאה הקודמת היו ראשיתו של גל אמנותי חדש ברומניה. אמנים יהודים אימצו אז את דרכן של תנועות אמנות מודרניות ופרובוקטיוויות ומרדו בחברה שערערה על זכותם לתרום לאמנות הרומנית רק בשל היותם יהודים. מרסל ינקו שחזר לבוקרשט מפריז ב-1921, מ"ה מקסי שחזר אליה מברלין ב-1923 והאמן העולה ויקטור בראונר עבדו שכם אל שכם כדי להפיח רוח חדשה בזירת האמנות. הודות לשיתוף הפעולה ביניהם הייתה 1924 השנה הפורייה ביותר של האוונגרד ברומניה.

 

בשנות ה-30 עלה על במת האמנות דור חדש של אמנים יהודים ובהם ז'ול פרחים ופאול פאון אשר ייסדו כתבי עת ופרסמו בהם רישומים והדפסים. ב-1945 פעלה בבוקרשט קבוצה סוריאליסטית אשר אנדרה ברטון, המנהיג הצרפתי של התנועה, ייחס להם חשיבות כה רבה עד כי הכריז על בוקרשט כ"בירתו החדשה של הסוריאליזם". במהלך המלחמה נאלצו כל התנועות המתקדמות לפעול במחתרת. הם שבו ועלו על פני השטח רק בשנים 1947-1945 , בפרק הזמן הקצר של חירות יחסית שבין הפשיזם לקומוניזם, אשר עד מהרה דיכא כל פעילות אוונגרדית.

 

מסילת רכבת של ארתור סגל

 

מסכות, נופים ונשים יפות

התערוכה מציגה את אמנותו הניאו־אימפרסיוניסטית של סגל, את הניסיונות הדאדאיסטיים שערך צארה, את עבודותיו הסוריאליסטיות של בראונר, את המסכות, הנופים וציורי הז'אנר של ינקוֹ ואת עניינו הגובר וההולך של מקסי בנושאים חברתיים. עבודותיהם של שני הצעירים שבהם, פֶּרָחים ופּאוּן, ינקו את השראתן מאמנים אלה והן עומדות בחזית הסוריאליזם. חייהם ויצירתם של שבעת האמנים שופכים אור על הקשר ההדוק בין זהות יהודית למודרניות מהפכנית. ביחד הם מאוששים את חשיבותם המכרעת של האמנים היהודים מבוקרשט באמנות האוונגרד האירופי. התערוכה תוצג במוזיאון ישראל עד 18 בפברואר 2012.

 

תעתועי דמיון

"פנס הקסם" היא אוסף של רכישות חדשות בתחום האמנות העכשווית של מוזיאון ישראל. 18 יצירות שהקשר ביניהן עובר דרך עולם האגדות, הדמיון וחלומות בהקיץ. מיצבים, עבודות וידאו וקולנוע שמחזירות את הצופה למה שהיה פעם "פנס הקסם" הפשוט. בכניסה לתערוכה עומד בית שמזכיר סיפורים של "לפני השינה" שיצרה אנילה רוביקו מאלבניה. הוא עשוי מקרטון מחורר בעדינות כמו עבודת תחרה שזורה ברקמה. מאיה ז"ק מישראל צלמה בית ברלינאי כפי שנראה ברגעים האחרונים לפני שיושביו נטשו אותו בשנת 1938. ז"ק משאירה לצופה להפעיל את דמיונו לגבי נסיבות הנטישה.

 

דנה לוי יצרה וידאו ארט שתרחש במוזיאון הטבע של חיים שטורמן בקיבוץ עין חרוד. היא הכניסה לתוך החלל שבו עשרות יונים מפוחלצות, יונים חיות שמטיילות בין המדפים והניחה למצלמה לעקוב אחריהן. עבודה מעניינת של ז'וליאן אודבר היא צילום של סצינת מערב פרוע שנקרא "המחפשים" כשמו של מערבון ידוע בכיכובו של ג'ון ויין. הצילום מורכב מקטעי סרטים שמוצפנים בו בגודל מזערי וכדי לגלות אותם, האמן תלה זכוכית מגדלת שאיתה הופך המבקר למחפש בזכות עצמו. יהודית סספורטס תיעדה בוידאו את נופי הביצה והיערות בצפון גרמניה באווירה מיסטית אפלולית. עילית אזולאי אספה עשרות פריטים ישנים שהושלכו לרחוב צלמה כל אחד בנפרד ויצרה מכל הצילום שתי עבודות שמחזירות לישן את זוהרו.

 

פנס הקסם, אנילה רוביקו

 

חדשות טובות ורעות

נדקו סולקוב מבולגריה הוא אמן עם הומור. על 12 עיגולים מוארים שמאירים את רצפת המוזיאון הונחו פריטים חסרי חשיבות כאלה שאיש כבר לא זקוק להם. סולקוב בונה להם משפטי מפתח מצחיקים שאחד מספר את "החדשות הטובות" והשני את "החדשות הרעות".  האמן הארמני והרם אגסיאן רואה באדריכלות בבואה לתהליכי תרבות והיסטוריה המתרחשים במולדתו. בתערוכה צילומים דיגיטליים  הבוחנים מבנים ואתרים שהוקמו בעידן הסובייטי ועתה הם עומדים שוממים, בנייתם לא הושלמה והם כנטע זר בהקשר הסוציו-פוליטי החדש שלהם. אדריאן פאצ'י יליד אלבניה הפועל במילאנו מציג סרט "באמצעות מראה". העבודה צולמה בנוף כפרי שליו באנגליה תוך שהוא מראה בבואה של ילדים משתקפת במראה ענקית שהוצבה בתוך הנוף. השלווה מופרת כשאחד הילדים מנפץ את המראה ואת הדימוי הנשקף בה. התערוכה תוצג עד סוף אפריל 2012

 

חי דומם

תערוכת "חי דומם" של רודי להמן מוצגת בימים אלה בבית טיכו בירושלים. רודי להמן (1908 - 1977) היה פסל, אמן הדפס ורשם משפיע בתולדות האמנות הישראלית ומורה שהעמיד תלמידים רבים. הפסלים והדפסי העץ הרבים שיצר, ברובם בנושא חיות, מצטיינים בכך שהם מצליחים במינימום של פרטים להעביר את אופיים ומהותם מלאי רוך, אנושיות ותום.  בתערוכה הושם דגש על פיסול העץ של להמן לצד הדפסי עץ שיצר בעיקר בשנות ה- 1950.

 

להמן נע בין הצירים אמנות ואומנות – בין בעל-מלאכה המכיר היטב את החומרים שהוא עוסק בהם לבין אמן העובד מהמיית לבו. נושאים מגוונים היו ביצירתו ובראשם בעלי-חיים – הם היו קרובים ללבו והוא ביקש ללכוד את מהותם החמקמקה. "את החיה צריך לחפש ולמצוא אותה בביטויה המיוחד" אמר לתלמידו יגאל תומרקין. ואכן, דומה שכל פסל שלו לוכד לצד צורת בעל-החיים גם את רוחו – אצילות הסוס, דריכות הצפרדע, חכמת הינשוף.

 

מקורות השראה רבים היו ללהמן – מאמנות מצרית ומסופוטמית קדומה, דרך אמנות המזרח הרחוק ועד לאקספרסיוניזם הגרמני בראשית המאה ה-20. עם זה, הוא גיבש שפה משלו; עקרונותיה היו תמצות ושימוש במבנים גיאומטריים בסיסיים. הוא התנגד ללמוד את החיות על-ידי רישום ישיר מהטבע וגם לתלמידיו הנחיל ש"מימוש התחושה הפיסולית" מושג באמצעות הקובייה, הגליל, הפירמידה, החרוט והכדור.

 

להמן פיסל בגבס, בטרקוטה ובאפוקסי אבל העץ היה החומר שאיתו הטיב לעבוד. פעמים רבות נשאר העץ חי ולא מעובד, סיביו היוו חלק בלתי נפרד מהפסל, כמו ורידים ונימים של גוף. גם בהדפסיו הרבים ניכר רצונו להטביע את חותם העץ על הנייר. תערוכה זו, ובה מבחר מיצירותיו, מנסה להציץ אל עולמו המיוחד של להמן, ולמה שהגדיר "מבע התחושה". התערוכה תוצג עד סוף מרס 2012.