גן לאומי גבעות מרר - כניסה חופשית

 

אחד מרכסי הכורכר האחרונים שנותרו במישור החוף הדרומי הוגדר בשם גן לאומי גבעות מרר והוא פתוח לציבור, לטיול רומנטי או משפחתי, לתצפיות נוף פנורמיות ולפסק זמן על ספסל מול שדות ירוקים

 

מערות מימי בית שני ומהתקופה העות'מנית       צילום: רונית סבירסקי

 

רכס גבעות מרר אינו גבוה במיוחד אבל יחסית לסביבה המישורית שמקיפה אותו הוא צופה למרחקים ארוכים. היתרון האסטרטגי שלו משך אליו מתיישבים כבר בתקופות קדומות ויש במקום עדויות להתיישבות מהתקופה הכלקוליתית מהאלף החמישי והרביעי לפני הספירה, מערות קבורה ושברי גלוסקמאות שמאפיינים את תקופת בית שני והשלטון הרומי מהמאה הראשונה לפני הספירה עד המאה הראשונה אחרי הספירה. השלטון העות'מני באמצעות הצבא הטורקי יצר על הרכס קו הגנה כדי לשמור על צומת מסילות הברזל שקישר בין ירושלים ליפו לצד אפיק נחל שורק.

 

בורות מים      צילום: רונית סבירסקי

 

60 מדרגות מסותתות מאבן טבעית מובילות במעלה הגבעה אל 3 מערות גדולות שהעניקו למקום את השם מרר בערבית. החוקרים משערים שחלק מהמערות הוסבו למגורים או לאחסון בתקופה העות'מנית החל מהמאה ה-16 עד המאה ה-20 כשהמקום שימש ככפר מערות מוסלמי. בקצה מעלה המדרגות נמצא בור מים ששימש לאגירת מי גשמים.

 

60 מדרגות ושיחי צבר במעלה הגבעה      צילום: רונית סבירסקי

 

תצפיות נוף פנורמיות ופסל הפרש

עליה קצרה מהמערות מובילה אל צומת T, משמאל תצפית הפרש ומימין דרך הנוף המערבית. מסלול הטיול הוא מעגלי ונוח להליכה לאורך כ-2 קילומטרים שמקיפים את כל נקודות העניין באתר עם נקודות תצפית וספסלי מנוחה. פסל הפרש ממוקם באחת מנקודות התצפית היפות ביותר. שדות חקלאיים ירוקים פרושים למרגלותיו, ישובים כפריים, מושבות ותיקות, שמורת טבע ובאופק רכסי הרי יהודה ושומרון. ניתן לראות את בתיה של גדרה ומגדל המים מימיה הראשונים של המושבה. הישובים קדרון, בית אלעזרי, בסיס תל נוף, גן לאומי גזר, שמורת טבע עיינות גיבתון והמושבה מזכרת בתיה.

 

פסל הפרש מול הנוף       צילום: רונית סבירסקי

 

דמות הפרש הרכוב מככבת בכל שלטי האתר ושיירה של פרשים מונצחת על גבי בריכות המים הגדולות של חברת מקורות שנמצאות בשיאו של הרכס. סיפורו של הפרש קשור לקרב החשוב שהתנהל במקום במלחמת העולם הראשונה בין האנגלים לטורקים והיה אחד מהקרבות הרכובים האחרונים שהתנהלו בהיסטוריה הצבאית העולמית. ב-13 בנובמבר 1917 הסתערו כוחות בריטיים בהתקפה משולבת של פרשים אנגליים עם חיל רגלים סקוטי כנגד שלושת אלפים חיילים טורקים והביסו אותם. השליטה באזור הביאה לניתוק בין שתי הארמיות הטורקיות ותרמה להבסת המשטר העות'מני בארץ ישראל.

 

תצפית אל ערי מישור החוף בדרך המערבית      צילום: רונית סבירסקי

 

דרך אגבה

חוזרים מנקודת התצפית של פסל הפרש וממשיכים עם השביל בדרך המערבית. שפע הצמחייה, שיחי הצבר, הפרחים והפרפרים, אופייניים לאזורים ים תיכוניים, מדבריים וחופיים. גן לאומי גבעות מרר הוא חלק ממסדרון אקולוגי ומהווה רצף של שטחים פתוחים המאפשרים מעבר של מיני חי וצומח בין אזור לאזור. השביל מטפס אל התצפית העליונה לאורך דרך אגבה שמכונה כך בזכות שיחי האגבה הגדולים שצומחים לצד השביל. שיח האגבה פורח פעם אחת בחייו ולקראת פריחתו הוא מצמיח גזע ארוך ועבה שממנו מתפתחים אלפי פרחים צהובים וריחניים. רוב האגבות כבר הספיקו לפרוח והגזעים העבים ניצבים כמו נרות ענקיים כלפי השמיים.

 

דרך אגבה       צילום: רונית סבירסקי

 

השביל ממשיך ויורד אל תצפית קרב הפרשים ומנקודה זו ניתן לראות את העמק שבו התחולל הקרב. בסמוך לנקודת התצפית נמצאים בור המים שניקז את מי הגשמים באמצעות תעלה. הבור חפור לעומק שלושה מטרים וקוטרו בקרקעית כשלושה מטרים. השביל פונה חזרה לכיוון פסל הפרש ובדרך חולפים על פני שורה ארוכה של צמחי צבר שחלקם עדיין נושאים פירות אדומים. שיחי שרביטן מצוי, צמחי שומר שצומחים לגבהים לא שגרתיים, עכנאי יהודה עם פרחיו העדינים הסגלגלים ורודים, סביונים וחרדלים. השביל מגיע אל הנקודה שבה ניתן לראות את רכס הכורכר החשוף.

 

שדות ירוקים ויישובים כפריים      צילום: רונית סבירסקי

 

מצוקי כורכר וטרסות חקלאיות

גבעות מרר הן חלק מרכס הכורכר המזרחי של מישור החוף, שמבותר בנחלים היורדים מהשפלה. הכורכר הוא תוצר של גרגרי חול ששקעו, נשטפו במים והתגבשו יחד עם מאובנים גיריים, צדפים וקונכיות. במקור הן היו דיונות חול נודדות שהתגבשו מחדש לסלעים. הסלע הרך מחורר כולו מהמים שמחלחלים דרכו. אין עליו צמחייה מרובה אבל ניתן לראות בסוף החורף את אירוס הארגמן, אלת המסטיק, שרביטן, רותם המדבר, לענה וצמחי פקעת ובצל. על מורדות הרכס ניתן לראות טרסות ששימשו לעיבוד חקלאי ומנעו את סחף הקרקע עם מי הגשמים או ההשקיה. כתוצאה מהפיתוח המואץ של בנייה נותרו בארץ גבעות כורכר בודדות והגופים הירוקים פועלים לשמירה עליהם.

 

רכס הכורכר        צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול הטיול המעגלי מסתיים בחניון. אוהבי לכת יכולים לבחור במסלול ארוך יותר שמחבר בין הגן הלאומי לאנדרטת הצנחנים. זהו מסלול שדורש הקפצת רכב לנקודת הסיום ואורך בין שעתיים לשלוש שעות. המסלול מטפס אל בריכות המים הגדולות של מקורות שנמצאו בשיאו של הרכס. הבריכות היו חלק מקו המים ירקון-נגב שהוקם בראשית שנות ה-50 של המאה העשרים וקדם למפעל המוביל הארצי. מטרתו הייתה להוביל מים ממעיינות הירקון ליישובים בצפון הנגב ועל משקל הפסוק מתהילים "הירדן ייסוב לאחור" הפרויקט הזה הוכתר בפסוק "הירקון ייסוב לאחור".

 

 בריכות המים בקו ירקון-נגב     צילום: רונית סבירסקי