הגיגים על פתיתי שלג

מאת: רויטל זרחי

סוף השבוע האחרון גרם לי לתהות אם  כך נראה גן העדן כשהוא מכוסה שלג, טהור ורך ומפוייס.  עלינו לאזור בית ג'אן הממוקם על רכס הר מירון בשעת בוקר מוקדמת יחסית.  דממה שררה סביב והייתה מעין תחושה של שקט שלפני הסערה הגדולה.

 

 

פתיתים  רכים של שלג ריחפו באוויר ונחתו ברכות על האדמה. העצים החלו מתעטפים בשלג. זה התחיל בליטוף עדין כמו נוצות קלילות שהלכו והתרבו. העצים, השיחים והמרחבים הירוקים התכסו אט אט בגלימה לבנה. המציאות נראתה שונה מעין שילוב של אגדה שמתרחשת מול עינינו והופכת יום רגיל ליום חג. גם השקט מקבל צורה אחרת. השקט בזמן שיורד שלג עמוק יותר ומרגש עד אין קץ. ככה עמדנו ,עטופים והרגשנו מטיילים בארץ אחרת מטיילים בתוך זמן אחר.

 

 

אחר כך הגיעו עוד אנשים והחלה חדוות המשחק ובניית הבובות ומצהלות השמחה וכל מה ששלג מזמין ומוציא מאנשים בכל גיל והיה נפלא ומצחיק ומשעשע. אבל את הקסם של הפתיתים הרכים שלוקחים אותך אל עולם בראשיתי, אזכור עוד זמן רב.