מטולה – ההישרדות, הגבורה, התקומה והתקווה

המושבה הציורית מטולה שספגה פגיעות קשות במלחמת 7 באוקטובר עושה את צעדיה הראשונים בחזרה לשגרה. ליאור בז, דור שלישי במושבה, שלא עזב אותה מתחילת המלחמה, מקיים סיורים מודרכים ומארח בצימרים המשפחתיים

המושבה השלווה שספגה אש ללא הפסקה     צילום: רונית סבירסקי

 

במבט על מתצפית דדו במטולה קשה להבחין בשנה המטלטלת שעברה על המושבה. גגות הרעפים האדומים, המטעים הפורחים, השדות הירוקים והשלווה מעניקים תחושה של שיקום ומבט של אופטימיות זהירה. המושבה עדיין סגורה לכניסת מבקרים אבל החקלאים שבו לעבד את האדמות וחלק מהתושבים החלו לחזור לבתים. אחד התושבים שלא עזב את המושבה מתחילת המלחמה הוא ליאור בז, דור שלישי במטולה, ששרת ביחידה קרבית ועסק בתפקידים ביטחוניים. הוא נהג לקיים סיורים ולספר למבקרים על תולדות המושבה וחזר לעשות זאת אחרי הפסקת האש. למבקרים שמגיעים למטולה בתיאום מראש הוא מסדר אישור כניסה. בסיוריו הוא משלב את תולדות המושבה עם מלחמת ההישרדות התמידית שלה ואת הפרק החדש שנוסף בשנה האחרונה.

 

ליאור בז חמוש במדי צה"ל        צילום: רונית סבירסקי

 

בבוקר ה-7 באוקטובר ארבעת הצימרים בבעלותו היו מלאים באורחים. הוא ביקש מהם לסיים את ארוחת הבוקר ולחזור לבתיהם במרכז הארץ. 8 חודשים לפני המלחמה הוא פרש מכל תפקידיו הביטחוניים והחליט להקדיש את זמנו לתיירות ולצימרים שלו. עם פרוץ המלחמה הצימרים נסגרו והוא חבר לרבש"ץ כדי לעזור לו בכיתת הכוננות. הוא נכנס לנשקייה, העמיס את כל התחמושת והציוד על הטנדר, גייס תושבים וצייד אותם בנשק. התושבים התפנו, יחידות צבא נכנסו לבתים ואנשי כיתת הכוננות הגנו על הבתים. הם היו תחת תצפיות של מחבלי חיזבאללה מהכפר כילא בכל תנועה שעשו. בתים נפגעו מירי טילים וקטיושות, שדות נשרפו ויערות בערו. אחד הבתים שנשרף כליל היה ביתו של ניצול נובה ממיגונית המוות. הבית כולו נשרף ורק החדר שלו נותר שלם. לסיפורים המצמררים נוסף גם האסון שפקד את משפחת ויינשטיין. הבן עומר, שיועד להחליף את אביו בניהול המשק, נהרג ממטח טילים שנורה על מטע התפוחים שבו עבד עם פועלים. במקום שבו אירע האסון הציבו את הסולם ששימש לקטיף והניפו את דגלי ישראל.

 

הרכב שנפגע מטיל והנס של הנהג    צילום: רונית סבירסקי

 

האש שבוערת בעורקיו של ליאור בז לשמור על המורשת והגחלת המשפחתית גרמו לו להישאר ולהגן על הבית. כדי להגן על עצמו מפני הירי, ליאור סתם את חלונות הבית שפנו ללבנון בשקי חול ויצא לטייל עם הכלבים רק בשעות הלילה. הוא תיאם את שעת היציאה עם חבר כיתת כוננות שגם לו יש כלבים, כדי שלא יפגשו ותהיה סכנה שהכלבים ינבחו זה על זה. הוא הצטייד במזון ומים, ויתר על חימום הבית והשתמש בתאורה מינימלית. הציב עמדות ירי ויצר עמדת תצפית גבוהה בצמוד לבית. תכנן מסלול בריחה וחבירה לשכן שיוכלו להגן על עצמם.

 

זה מה שנותר מכפר כילא שמרר את חיי תושבי מטולה     צילום: רונית סבירסקי

 

במהלך הסיור ליאור משלב את אירועי מלחמת 7 באוקטובר עם סיפורי הקרבות לאורך המאה ה-20 שבהם עמדה מטולה מול מתקפות חוזרות ונשנות מלבנון. הוא מספר על מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, הנסיגה מלבנון והטיפול באלפי צד"לניקים שצבאו על הגדר הטובה כדי לקבל את חסות מדינת ישראל. התרסקות החקלאות כתוצאה מהקרבות, הסכם 1701, חדירות מחבלים, התבססות חיזבאללה בדרום הלבנון, חפירת המנהרות והחשיפה שלהם. הוא מתאר את תהליך חפירת המנהרות שנמשך 7 שנים באיטיות כדי לא למשוך תשומת לב. הם נהגו להוציא שקי חול קטנים ולהסוות פיצוצי סלעים על ידי הדלקת זיקוקי דינור.

 

מטולה והחרמון המושלג ממצפה דדו       צילום: רונית סבירסקי

 

כשבז מדבר על תולדות המושבה מיום היווסדה ועל משפחתו העיניים שלו בוהקות. הסבא ברוך הגיע למטולה ב-1924 ושירת כמפקד הנוטרים במטולה ובכפר גלעדי. הוא החזיק בבית סליק שבני משפחתו נחשפו אליו רק בשלבים מאוחרים. הסבא התחיל לעבד את האדמה ואביו של ליאור המשיך את דרכו. הם בנו את הצימר הראשון לקראת סוף המאה ה-20 ואחר כך הוסיפו עוד שלושה וחדר אוכל בבקתת עץ.

 

לפני פרוץ המלחמה היו למעלה מ-300 חדרי אירוח בדרגות שונות במושבה. ליאור בדרכו החלוצית כבר מוכן לארח. למרות כל הקשיים הוא כבר סידר את הצימרים וקיבל הזמנות לחגים הקרובים. הצימרים שלו קיבלו שמות של עצים: הליבנה, הארז, הסיסם והזית. כל צימר אובזר בסגנון אחר ובאווירה שונה. ליאור דואג לאישור כניסה ליישוב ולקיים סיורים מודרכים בשילוב הסיפורים לאורחים.

 

רכבי האו"ם שמפטרלים לאורך הגדר     צילום: רונית סבירסקי

 

הוא מתחיל את הסיור בתצפית דדו ומסייר במושבה במקומות שניתן לסייר בהם. ישנם עוד בתים שנפגעו ועדיין לא סיימו לשפץ אותם. הרכב השרוף שנפגע פגיעה ישירה ניצב ברחוב כמו תזכורת לימים קשים. הוא עוצר לתצפיות אל עבר החרמון הסורי והישראלי, מצביע על הריסות כפר כילא שלא נותר ממנו דבר ומסיים בנקודה שמרחיבה את הלב ומכניסה טיפת אופטימיות לנשמה במפל הטחנה שמימיו זורמים למרות השנה השחונה. ליאור בז טל. 052-2465410

 

מפל הטחנה שממשיך לזרום עם או בלי מלחמה        צילום: רונית סבירסקי

 

רשות הטבע והגנים פתחה בינואר 2025 את הגן הלאומי של נחל עיון שלאורכו נמצאים שלושת המפלים: הטחנה, התנור ומפל עיון. בשמורת עיון (התנור) עובר קניון של מצוקים מרשימים ועולם עשיר של מיני צומח וחי. בשטח נמצאות טחנות קמח ועתיקות. השילוב של המצוקים והמים יצר עולם חי מגוון. בין העופות המקננים ישנם יוני סלע ואוח. אחת הציפורים הנדירות שמזוהות עם השמורה היא כותלי שצבעה אדום עז והיא מגיעה בעונת החורף לשכון בין המצוקים. בשמורה ישנם חזירי בר ודורבנים. במים ניתן לראות סרטני נחלים, שפיריות, סרטנים וחרקים.

 

מטולה בטעם של פעם – המושבה בימים של טרום מלחמה 7 באוקטובר