ללא מילים בגשר
במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי Jaffa Fest מעלה תיאטרון גשר את ההצגה מקבת בגרסה ללא מילים אבל עם הרבה תנועה ובנוסף, מחזה קטן על מוצרט וסליירי.
מקבת בכוח התנועה
כמה תעוזה צריך במאי כדי להשתיק את וויליאם שייקספיר ולהעלות את המחזה מקבת בתנועה וללא מילים. ההוכחה שאין גבול לדמיון נראית היטב על במת תיאטרון גשר. הבמאי הרוסי סרגיי זמליאנסקי הוזמן לישראל כדי לביים את המחזה ואליו הצטרפו מעצב התלבושות והתפאורה מקסים אוברזקוב ומעצב התאורה אלכסנדר סיבאייב.
ההשראה של זמליאנסקי נולדה מעולם הינקות מהשלב שבו התינוק רואה, שומע ומרגיש אבל אינו מדבר. הוא מוכיח שלעולם הרגשות יש מספיק קודים שניתן להעביר בשפה חושית מבלי להשתמש במילים. מילה היא רק צורה אחת להבעת תשוקות, רצון והשגת מטרה ובאופן מדהים אפשר להגיע לעומקים חדשים של הבנת ההתנהגות האנושית כשמעבירים את המסר ביצירתיות ובכישרון.
זמליאנסקי בחר צוות שחקני תיאטרון מוכשרים שמוכיחים יכולת תנועתית מרשימה. הוא משתמש בצבעי הבגדים ובחפצים כחלק מהמסר הטקסטואלי ובעיקר משלב אביזרים פשוטים בשימוש מתוחכם. הכח של ההצגה הוא בוויזואליה שמסוגלת להפנט את הצופה. הסצינה שבה מקבת רוצח את אשתו ההרה של מקדף מועברת בדרך כל כך עוצמתית שאפילו הטקסט הנפלא של שייקספיר לא יכול היה להשיג את אותו אפקט.
חוטים וחבלים
השחקנים משתמשים בתנועות הגוף כמו בספר פתוח של מילים, בעלות האוב לבושות בשמלות ערב מרשימות חלקן בשחור ואחרות בלבן והתפאורה מעוצבת בדרכים סימבוליות שמחליפות מלל. זמליאנסקי הפליא בבחירה שלו בחוטים וחבלים שמדמים העברת מחשבות, מסמלים את העלילה המפותלת, נראים כמו עורקי דם שנקרעים מתוך הגוף, מתנועעים בקצב של פולסים חשמליים או נכרכים סביב הקורבן וחורצים את גורלו. לכל זה מתלווה מוזיקה עוצמתית של המלחין פאבל אקימקין.
בכל זאת ללא סיפור העלילה אי אפשר. מילים בודדות מוקרנות על מסך להבהרת הסצנות וחוברת קטנה עם סיפור העלילה מחולקת לצופים. המחזה נפתח בלידתו של מקדף שאמו מתה בלידה והוא ניצל בניתוח (ניתוח קיסרי של אותם ימים). לאחר מכן מופיעים שלושת חברי הילדות מקבת, דנקן ובנקו שזמליאנסקי בחר להציג אותם בילדותם עם השחקנים הצעירים, איל איבשין ליאור שבקוב וטומי צור. בתמונה הבאה הם נערים בוגרים, חברים בלב ובנפש שעדיין לא יודעים כיצד תהפוך היריבות לחרב מתהפכת מעל ראשם.
אבי אזולאי בתפקיד מקבת, הנרי דוד בתפקיד דנקן ודור מיכאלי כבנקו. רוני עינב מביאה לבמה את דמותה התכננית, שאפתנית ואכזרית של ליידי מקבת ורות רסיוק את דמותה הטרגית של ליידי מקדף. דנקן מוכתר למלך וחבריו הנאמנים מגנים עליו עד שמקבת מתבשר על ידי בעלת אוב כי הוא עתיד לשבת על כס המלכות. מקבת מזרז את התהליך ורוצח את המלך, מאשים את שומריו בהריגתו וממליך את עצמו. הפראנויה שלו להיתפס גורמת לו לבצע סדרת רציחות בקרב המקורבים לו ביותר עד שהנקמה מגיעה מידיו של מקדף (אלכסנדר סנדרוביץ') שהוכיח יכולת תנועתית מרשימה.
מוצרט וסליירי - סיפור של אהבה וקנאה
מחזה נוסף שעלה במסגרת הפסטיבל הוא "מוצרט וסליירי" וגם בו לא מרבים בטקסט. מחזה לשניים שנתן הזדמנות לאב (ישראל דמידוב) בתפקיד סליירי ולבן דניאל בתפקיד מוצרט לשחק יחד. דניאל, שמסיים את שנת לימודיו האחרונה במשחק, מוכיח שאש הבמה חדרה גם לגופו. סליירי, המנטור המוזיקלי של מוצרט, שהיה גאון בפני עצמו היה אכול קנאה מגאונותו של מוצרט ומערכת היחסים בין השניים הייתה רוויה שמועות.
הסופר והמחזאי אלכסנדר פושקין הפך את הסיפור ליצירה. בסתיו 1830 בעת חופשה שגרמה לפרץ של יצירתיות הוא כתב 4 מחזות קצרים שזכו לכינוי "טרגדיות קטנות". אחת מהן התייחסה ליחסי האהבה-שנאה בין מוצרט וסליירי שלתוכה הוא יצק את הרכילות של התקופה שסליירי למעשה הרעיל את מוצרט. ישראל דמידוב עיבד את הסיפור למחזה, רועי חן תרגם מרוסית בבימויו של יונתן אסתרקין. ההצגה כוללת קטעי מוזיקה קלאסית חיה שמבצעים הפסנתרן יובל צורן והכנרת אלכסה לרנר.
