מאת: רונית סבירסקי

לתפארת קמבודיה

קמבודיה Cambodia סבלה שנים מתדמית של מדינה בעלת אטרקציה אחת. מקדשי אנקור ואט, שזכו להיכנס לרשימת 7 פלאי עולם הראשונים ב-1993, היו אלה שמשכו את המטיילים. ברוב המקרים נהגו להגיע אליה אחרי טיול בוייטנאם Vietnam והקדישו לה יום או יומיים לכל היותר. בשנים האחרונות היא מתחילה לעלות על מפת התיירות והמטיילים מגלים את מה שמסתתר בתוך ומחוץ לחומות העתיקות.

שורות של פסלי אבן בכניסה לעיר אנגקור תום צילום: רונית סבירסקי

ההחלטה להתחיל את הטיול בקמבודיה ולהמשיך ממנה לווייטנאם הייתה נכונה מבחינתנו. המסע הרגלי בין המקדשים המרשימים במזג אוויר חם דורש מאמץ פיזי וכשמבצעים אותו בסוף הטיול הוא עלול להתיש ואנגקור ראויה למלוא תשומת הלב. נחתנו בסיאם ריפ Siem Reap בשדה תעופה שעוצב בהשראת מבני פגודה אסייתיים. התייצבנו בבוקר במרכז המבקרים ורכשנו כרטיס שמקנה כניסה חופשית לכל האתרים החשובים במשך שלושה ימים. ישנה אפשרות לרכוש כרטיס יומי ב-37 דולר, שלושה ימים 62 דולר ו-10 ימים 72 דולר. ילדים מתחת לגיל 12 אינם משלמים.

אריות ונחשים שומרים על פתח המקדש צילום: רונית סבירסקי

העיר הגדולה ביותר בעולם

אנקור היא לא רק מתחם המקדשים המפורסם אנקור-ואט Angkor Wat, אלא מתחם עירוני שהיה בין המאות ה-9 עד ה-15 לספירה העיר הגדולה ביותר בעולם. היא שמשה כבירתה של האימפריה הקמרית ששלטה מדרום וייטנאם עד חבל יונאן בסין וכללה את תאילנד, דרום וייטנאם ולאוס. במתחם המלכותי היו מאות ארמונות, מקדשים ומבנים אדריכליים שהתפרשו על פני שטח של כאלף קילומטרים רבועים והתגוררו בה כ-750 אלף תושבים בשיאה של האימפריה.

בשנת 2015 נערכו תצפיות אוויר באמצעות קרני לייזר בשיטות טכנולוגיות מתקדמות שחשפו את מבנה העיר מתחת לפני השטח, גם באזורים מיוערים. אנגקור נחשפה במלוא ממדיה כעיר מתוכננת עד לפרט האחרון, בעלת שדרות, רחובות ומערכת תעלות מים מתוחכמת. אדריכלות סימטרית ברמה של עיר מודרנית שחיו בה משפחות עשירות בעלות סוסים, כרכרות ופילים. שטחה נאמד בסדר גודל של לוס אנג'לס כיום. למעשה, זו אינה עיר אבודה אלא עיר שירדה למחתרת ועוד תספק לעולם תגליות מופלאות.

כניסה למקדש הממלכתי באיון צילום: רונית סבירסקי

198 פסלי ענק

למרות הפרסומים שאנגקור נפגעה בעת כיבושה על ידי התאים, המבנים שנותרו על פני הקרקע השתמרו במלוא תפארתם ומספקים חוויה המכניסה את המבקרים לאווירה מיסטית של העולם הקדום. צריחים נישאים לגבהים עצומים, פנים מחייכות של בודהות קורנות, חומות בצורות, שערים מרשימים, נחשי אבן ופסלי אריות. לבנים ענקיות בגוונים שנעים בין ורוד, שנהב לשחור עמוק שהם תוצר של האדמה ממנה נחצבו. לא צריך להפעיל את הדמיון כדי להבין מי הם האנשים שחייהם התנהלו במקום המיוחד הזה. חריטות קיר מפוסלות מספרות את הסיפור בדיוק מופתי. תיאור של חיי היום יום, הטקסים, הלבוש, האוכל והמלחמות. אפשר לזהות את הכובשים והמנוצחים ובאילו כלי מלחמה, ספינות ובעלי החיים הם השתמשו. לטייל בין האתרים של אנגקור זו נגיעה רכה ומרתקת בכנפי ההיסטוריה.

הסיפור ההיסטורי חרוט על הקיר צילום: רונית סבירסקי

האתר הראשון שהגענו אליו היה מתחם הארמונות אנקור ת'ום Angkor Thom. בשער הדרומי קדמו את פנינו שתי שורות של פסלי ענק שניצבו על גבי גשר העובר מעל חפיר המים המקיף את החומה הבצורה. על ארבעת פאותיו של צריח השער פוסלו פניו המחייכות של בודהה החסד והרחמים אוולוקיטשווארה. קשה שלא לתהות כיצד עיר עצומה כזו נעזבת ונשכחת כאילו לא הייתה בין המאות ה-15 עד ה-19. מלחמת הדתות בין ההינדו לבודהיזם היא שהכריעה בסופו של דבר את גורלה, כשהבודהיזם השתלט על המזרח והאימפריה הקמרית הובסה נחרץ גורלה של העיר. ב-1431 אנגקור נכבשה על ידי הצבא התאי ועיר הבירה הועברה לאזור הסמוך לפנום פן של היום. אנגקור הפכה לעיר רפאים מוקפת עצים וסבך שהסתירו את יופייה. נזירים בודדים חיו במקום וניסו לשמור על מה שנותר בה.

פניהם המחייכות של פסלי בודהה צילום: רונית סבירסקי

חיפש חרקים ומצא מלוכה

במאות ה-16 וה-17 עברו במקום חוקרי ארצות ומיסיונרים שסיפרו את רשמיהם אבל הפריצה הגדולה התרחשה כשהבוטנאי הצרפתי הנרי מאהו Henri Mouhot נכנס לעובי היער ב-1860 כדי לחפש חרקים וצמחים מיוחדים. נזיר שנקרה בדרכו הוביל אותו אל לבה של העיר העתיקה. הוא פרסם את רשמיו במאמר "Travels in Siam, Cambodia and Laos" ועורר עניין בעולם המערבי כשהשווה את עוצמת המבנים באנגקור לפירמידות במצרים. מאהו נפטר שנה לאחר מכן בלאוס וקברו נמצא בסמוך לכפר Ban Phanom.

צילום: רונית סבירסקי

ב-1866 יצא הצלם הבריטי ג'ון תומפסון John Thompson למסע תיעוד בסיאם ופרסם ספר שבו תאר את המבנים לצד צילומים ראשונים שחשפו את המקדשים והארמונות המפוארים. מידע נוסף על אנגקור תרמו מכתבים ששלח נציג מסחרי סיני, צ'ו טה קואן, שנשלח לאנגקור ב-1296 על ידי השליט המונגולי ותיאר את העיר בשיא עושרה ועוצמתה. החומות, השערים, עיצוב הבתים וכיצד חיו תושביה. הוא השאיר פירוט מדויק על החיות, הציפורים, העצים והצמחים שגדלו במקום. חוקרים ומשלחות ארכיאולוגיות החלו לחקור, לחפור ולשמר את האתרים ההיסטוריים והפעולות נמשכות עד היום.

העיר תוכננה כריבוע עם שערים שרוחבם נועד למעבר פילים. ארבעה רחובות מרוצפים באבן חוצים את העיר שכללה גם מערכת משוכללת להשקיית שדות האורז. חלק מן המבנים היו מאבן ואחרים מעץ וסמלו את המעמדות השונים. חומר הגלם לבניית הארמון הובא ממחצבה בהרי קולן הממוקמים כ-40 קילומטרים מצפון מערב לאנגקור. בדומה לאתרים הראשונים שנבחרו לככב ב-7 פלאי עולם כך גם אנגקור היא פלא אדריכלי. מספר המבנים במתחם אנקור דורש ביקור של יומיים או שלושה אבל ניתן להתמקד בחשובים שבניהם ולעבור ביניהם בנסיעה בטוק טוק או במונית, לעצור, לבקר, להתרשם ולהמשיך.

מפת אתרי אנגקור צילום: רונית סבירסקי

באיון Bayon – המקדש המלכותי האחרון שנבנה בסוף המאה ה-12 על ידי ג'איאוָארמאן השביעי J7, ממוקם בלב המתחם והיה שיא אדריכלי שנותר במלוא יופיו עד היום. 196 דיוקנאות אבן מביטים אל המבקרים ממרומי 54 צריחי מגדלים. בכניסה הוצבו כשומרי פתח נחשי אבן ופסלי אריות, תבליטים וגילופי אבן מציגים את הסיפור ההיסטורי וחיי היום יום. סגנון הבנייה שלו מוגדר כבארוק של האדריכלות הקמרית לעומת הקלאסיקה של אנגקור ואט. בסמוך לבאיון בנה המלך J7 את מרפסת הפילים ממנה צפה במופעים ובצבא שחזר מנצח מן הקרבות. המרפסת הייתה חלק מקומפלקס של ארמון פימאנאקאס שרובו נהרס ורק צדו המזרחי נותר עם פסלי הפילים.

מרפסת הפילים צילום: רונית סבירסקי

כחלק מאותו קומפלקס נבנתה מרפסת "המלך המצורע" שנמצאת בקצה הצפון מערבי של אנגקור ת'ום. קיר המרפסת מגולף במלאכת מחשבת של דמויות בודהה. האבן ממנה נבנה הקיר כוסתה באזוב וחלק מדמויות הבודהה הושחתו. המראה הזכיר לקמרים את הסיפור על המלך שחלה בצרעת וגם המלאך שירד מן השמיים כדי לרפא אותו לא הצליח למנוע את מותו.

מרפסת "המלך המצורע" צילום: רונית סבירסקי

באפון Baphuon הוא מקדש הינדו שתוכנן בצורת פירמידה בעלת שלוש מדרגות והוקדש לאל שיווה. הוא נבנה על ידי המלך אוּדָיָדִיטיָאוָארָמָאן השני באמצע המאה ה-11 בצמוד למתחם המלכותי. השליח הסיני ששהה במקום מתאר אותו כמונומנט מרשים במיוחד שבראשו מגדל עשוי ברונזה. בסוף המאה ה-15 המקדש הפך לבודהיסטי ובראשו הוצב פסל בודהה במקום מגדל הברונזה. המקדש עובר תהליך שימור ארוך כתוצאה מהרס שנגרם לו במשך השנים.

אחד האתרים שנמצאים בתהליך שימור מואץ הוא טא פרום Ta Prohm שזכה לתהילה נוספת כשנבחר כאתר צילום של הסרט טומב ריידר Tomb Raider. מרחוק הוא נראה כמו הזיה שבה עצי בניאן עצומים צומחים על גג המבנה העתיק. המציאות עוד יותר מפתיעה כשמטיילים בלב המתחם ובכל פינה מתגלים גזעי עצים שעוטפים את המבנים בצורות ובממדים שאינם מתקבלים על הדעת. טא פרום מייצג את המראה שבו נתקלו אותם מבקרים שהגיעו לאנגקור בין המאות ה-16 וה-17. המבנים היו מוקפים ביער עבות וחלק מעצי היער בחרו לחבוק, להקיף ולצמוח מסביב ובתוך הקירות העתיקים.

מקדש בודהיסטי שנותר עטוף בגזעי העצים צילום: רונית סבירסקי

טא פרום נבנה ב-1186 על ידי J7 כמקדש ומרכז לימודים בודהיסטי. המקדש נבנה לכבוד משפחת המלך ובמרכזו פסלה של אם המלך. על פי הכתובות שנמצאו חיו במקום 12,500 אנשים ביניהם 18 כוהנים ו-615 רקדניות. סביב המתחם המקודש התגוררו בכפרים כ-80 אלף אנשים שעסקו בעבודות שירות עבור המנזר והמקדש.

ניק פיאן Neak Pean הוא מקדש בודהיסטי שהוקם למטרות רפואיות וניצב במרכז בריכת מים כמו אי קטן, כשסביבו ארבע בריכות נוספות. המקדש קיבל את השם "הנחשים השזורים זה בזה" בשל העיצוב של נחשים המעטרים אותו בבסיסו.

על מקדש טא קאו Ta Keo לא תמצאו תיעוד רב אבל הקמבודים מכירים את סיפור האגדה שקשור במבנה. הוא בין העתיקים במתחם ונבנה על ידי המלך ג'איאוָארמאן החמישי שעלה על כס המלכות בגיל 10 בשנת 968. כשמלאו לו 17 הוא החל לבנות את המקדש אולם בנייתו לא הסתיימה כיוון שברק פגע במבנה וזה היה אות מבשר רעות. ישנה גרסה נוספת שטוענת כי הבנייה הופסקה בגלל מותו המוקדם שהיה כתוצאה ממלחמת ירושה על כס המלכות.

המקדש שלא הושלם צילום: רונית סבירסקי

אחד משבעת פלאי עולם הראשונים

שיאו של הסיור הוא במקדשי אנגקור ואט שממוקמים מדרום למתחם אנגקור ת'ום. הם הוקמו במחצית הראשונה של המאה ה-12 על ידי המלך סוריאוראמאן השני כמקדש המלכותי ומרכזה של עיר הבירה החדשה. המלך J7 החזיר את הבירה לאנגקור ת'ום ב-1177 לאחר ביזת אנגקור על ידי הצ'אמפה. במאות ה-14 וה-15 הפך המקום למקדש בודהיסטי ונותר כזה עד היום. הוא נחשב לשיא אדריכלי של התרבות הקמרית, מוקף בחומה בגובה 4.5 מטרים וחפיר מים מכל עבריו. בתוך החומה ישנו שטח פתוח של כ-30 מטרים ואחריו חפיר מים נוסף שיוצר אי ועליו המקדש המרכזי. אליו מגיעים דרך סוללה מוגבהת ממזרח או ממערב. תהליך ההקמה נמשך 39 שנים ושיטת הבנייה של המבנה, כשהוא צף על אי ונותר יציב אלפי שנים, היא פלא הנדסי.

חמשת מגדלי ניצן הלוטוס של אנגקור ואט צילום: רונית סבירסקי

חמישה מגדלים מעוצבים בצורת ניצן פרח הלוטוס מתנשאים מעל קו החומה ובולטים למרחוק. המבנה האדריכלי של המתחם תואם את בסיס אמונות ההידו והבודהיזם יחד. המקדש הוא מרכז היקום ומיקרוקוסמוס של ההר מרו Meruu הקדוש, מקום מושבם של האלים. המקדש מעוטר בפרטים עיצוביים יפיפיים של קשתות, עמודים, חלונות שסורגיהם דומים לענפי במבוק, מגדלים ועליהם פני בודהה ו-1800 רקדניות אפסרה הודיות שחקוקות על הקירות. כל אחת בתנועה שונה, בלבוש אחר ובתסרוקת מיוחדת. קירות המקדש מעוטרים בעבודת גילוף שנראית כמו תחרה עדינה ומותירה את המבקר מוקסם.