ההרים הבוערים ודיונות החול במערב סין

  

המסע ב"דרך המשי" ממשיך מבאיאנבולאק אל קוצ'ה ובדרך חוצים את רכס ההרים השמימיים וכרי הדשא המרשימים עד שהנופים משתנים בדרמטיות במפגש עם מדבר טקלמקאן. מראות שקשה לעכלם בצמידותם זה לזה, רכסי הרים מושלגים, אגמי טורקיז, קניון אדום, עמק מי מלח וכרי דשא עצומים.

 

אגם הדרקון הקטן    צילום: רונית סבירסקי

 

תוואי הדרך משקף בבהירות את חיי הנוודות של המונגולים. עדרי כבשים גדולים מנקדים את המרחבים הירוקים ולצדם, יאקים, בקר וסוסים. ככל שמטפסים לגבהים מתגלים מצוקים אדירים שחורים שעל קודקודם מצבורי שלג-עד והם משתלבים בהרים ירוקים קטיפתיים. המצוקים נחצים על ידי ערוץ קניוני ומי השלגים זורמים בתווך. בהדרגה ההרים מאבדים את הפלומה הירוקה ונותרים רק מצוקים חשופים שעל פסגותיהם שלוגיות מעטות.

 

לאחר חצית הרכס מתחילים לרדת לכיוון קוצ'ה (Kucha) בכביש סללום שחושף בכל פעם זווית נוף אחרת. עצרנו לצד אגם הדרקון הקטן שהחליף צבעים משחור לכחול כהה ואחר כך לטורקיז.  גם ההרים החלו לשנות את צבעם. צוקי אבן החול, שהסינים מכנים "ההרים הבוערים", הציגו פלטה של ירקרק, חמרה, אפור, כחול-סגול וחום בהיר עד שהגענו אל האדום-אדום.

 

ההרים "הבוערים"     צילום: רונית סבירסקי

 

הקניון האדום  הוא תוצר של הצטברות סלעי משקע ואבנים מנחלי האזור שעברו תהליך התחמצנות של מתכות ברזל ומנגן.  נוצרו בו מערות ששימשו את הנזירים הבודהיסטים למדיטציה ולתפילות. הם הותירו במקום פסלים, כתבים ותבליטי קיר שחלקם נבזזו ואלה שנותרו הועברו לברלין על ידי הארכיאולוג הגרמני אלברט פון לה קוק בתחילת המאה ה-20. חלק מן האוסף ניזוק והושמד בהפצצה על ברלין במלחמת העולם השנייה.

 

תבליטי קיר שנותרו בשטח    צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול סיור שאורכו כקילומטר וחצי בקניון האדום חושף הוד קדמוני של מצוקים אדומים שסוגרים על ערוץ הנחל שהתחתר ביניהם ויוצרים מראות מפוסלים של הטבע. המטיילים מחפשים דמויות אנושיות ובעלי חיים בסלעים. עמודים מרשימים מקנים לסלעים מראה של ארמון מפואר. שכבות אדמה בגוונים שונים נוטות על צדן כתוצאה מהפעילות הטקטונית.

 

מקוצ'ה שממוקמת על ספר מדבר טקלמקאן נוסעים ברכבת אל נאת המדבר קשגאר (Qeshgar) שהסינים מכנים אותה קאשי (Kashi) והיא ממוקמת למרגלות הרי פאמיר בחבל שינג'יאנג. זוהי עיר עתיקה שיושבה על ידי הסינים כבר מהמאה ה-1 לספירה וננטשה. במאה ה-8 הגיעו המוסלמים והפכו אותה למרכז מוסלמי גדול. 90 אחוז מתושביה הם אויגורים מוסלמים והיתר סינים האנים. העתיקות שנותרו בה יוצרות תחושה של חזרה בזמן לימים שבהם נעו שיירות סוחרים ועולי רגל על דרך המשי במרכז אסיה.

 

המפגש עם המיעוט האויגורי     צילום: רונית סבירסקי

 

קשגאר היוותה בעולם הקדום צומת דרכים חשובה במפגש של דרכי המשי הדרומית והצפונית ושלטה על הדרכים המקשרות בין מרכז אסיה, פרס, הודו וסין.  היא עיר תוססת וססגונית ובמרכזה אחד המסגדים החשובים במרכז אסיה המושך אליו מתפללים רבים. הכניסה אליו אסורה לזרים ולנשים. עשרות גברים יושבים בחזיתו המסגד לצד חנויות ודוכנים שעיסוקם מכירת תשמישי קדושה, כפתנים, חרוזים ושטיחוני תפילה.

 

סוחרים ממרכז אסיה מגיעים לקשגאר  צילום: רונית סבירסקי

 

שוק בעלי המלאכה משמר עבודות שרובן כבר נעלמו מהעולם, רצענים, סנדלרים, כובענים, קדרים ומגלפים בעץ. לצדי הרחוב דוכני אוכל, גלידות תוצרת בית, מאפים ממולאים בבשר או בגבינות ובין המכוניות משתרכות עגלות עמוסות בפירות וירקות או בבקר וכבשים. אלפי קטנועים נעים על הכביש ורובם נהוגים על ידי נשים רעולות פנים. היוגורט של קשגאר הוא אחד המעדנים שלא כדאי לפספס כשמבקרים בעיר.

 

דוכן לחם בשוק    צילום: רונית סבירסקי

 

שוק הבדים והתבלינים בעיר מעורר את כל החושים. חנויות בדים בשלל צבעים שנראים כאילו שפכו עליהם גלונים של צבע, צעיפי משי, שטיחים, כובעי צמר, קוסמטיקה ונעלים. בשוק התבלינים אפשר להשיג זעפרן איכותי אם יודעים מה לבחור ויש גם סוגי תה נפלאים לחליטות טבעיות ולהכנת תה סיני ארומתי.

 

בדים בשלל צבעים ועיטורים    צילום: רונית סבירסקי

 

השוק של יום ראשון בקשגאר הוא אחת האטרקציות המרכזיות של המסע בדרך המשי. הוא מנקז אליו אלפי סוחרים וקניינים מרחבי מרכז אסיה ומחבל שינג'יאנג שמגיעים למכור ולקנות שטיחים, שמיכות, עבודות יד, פירות, ירקות, תבלינים ובהמות. הוא לא רק נועד לרכישת סחורות אלא מהווה מפגש לבני העיר שנוהרים אליו בהמוניהם ויוצרים פסיפס אנושי שמותיר רושם עז על התיירים שנקלעים למקום.

 

גוזזת הצמר   צילום: רונית סבירסקי

 

שוק הבהמות הוא מרכז ההתרחשות ומושך סקרנים רבים. אלפי גברים ומעט מאוד נשים נוהגים לקנות ולמכור כבשים, עיזים, פרות, סוסים ויאקים. הסוחרים מגיעים לשוק בכלי רכב רתומים לעגלות ועליהן הבקר. אחד מגיע עם שני כבשים, השני עם משאית עמוסה בכבשים, השלישי עם צמד פרות ענקיות, הרביעי עם עיזים צבועות בוורוד וכך הם זורמים אל מרכז השוק ומתחילים להתמקח. עומדים ומתווכחים, מדברים וצוחקים, כסף עובר מיד ליד והסחורה מחליפה ידיים.

 

שוק הבהמות הגדול ביותר במרכז אסיה     צילום: רונית סבירסקי

 

המשכנו אל מסגד אבאק חוג'ה Abakh Hojah, מי שהיה המנהיג הרוחני החשוב ביותר של האויגורים במאה ה-15 והוא קבור במסגד כשלצדו 70 בני משפחה ואנשי דת חשובים. המסגד מוקף בגני ורדים פורחים ופינות תפילה בצל עצי צפצפות. בניין הקבר מעוטר בעבודת פסיפס בגוונים ירוקים והמבנים הסובבים אותו שופעים עבודות עץ מגולפות וצבעוניות. 

 

 קבר המנהיג הרוחני אבאק חוג'ה    צילום: רונית סבירסקי

 

האויגורים אוהבים לארח וכך מצאנו את עצמנו בארוחת ערב בבית טיפוסי בשכונת מגורים מטופחת ושקטה במושגים של קשגאר. חלצנו נעלים בכניסה וצעדנו פנימה על גבי שטיחים צבעוניים. בעל הבית קידם את פנינו כשהוא אוחז בקנקן נחושת גדול ויצק מים על ידינו. הוזמנו לשבת בלובי קטן שבו הופיעה להקת נגנים בלבוש מסורתי. רקדניות אויגוריות חוללו לצלילי המוזיקה כשערימת קעריות מרק מונחת על ראשן.

 

הכנת אטריות מסורתית   צילום: רונית סבירסקי

 

עם סיום המופע הוזמנו להסב בחדר אורחים גדול שקירותיו מעוטרים בצבעוניות אוריינטלית עזה. השולחן נטול רגלים מונח על גבי שטיחים רקומים וסביבו מזרונים מצופים בבדי משי רקומים בססגוניות. השולחן היה עמוס במאכלים מתוקים שמוגשים בכלי חרסינה וקריסטל, פירות, פיצוחים, מאפים, פירות יבשים בסגנון שמזכיר את חגיגות המימונה. כמנת פתיחה מוגשות קעריות עם יוגורט חמצמץ שמשתלב היטב עם המנות המתוקות. לאחריו מוגש מרק עם כיסונים וטס אורז עם פירות יבשים. באותה שעה בעלת הבית מכינה אטריות תוצרת בית בשיטה מיוחדת שבה היא מותחת חוטי בצק עבים תוך הנפה לוליינית באוויר והופכת אותן לאיטריות דקיקות נהדרות.

 

דרך המשי בסין הפרק הראשון - מסע שמתחיל בין לאומים ומיעוטים, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן ומונגוליה 

הקניון האדום ודיונות החול של מדבר טקלמקאן - הפרק השני במסע ל"דרך המשי" בסין

דרך הנוף היפה ביותר בסין ו-100 מומיות שנמצאו במדבר - הפרק השלישי במסע ב"דרך המשי"

בין מדבר גובי למדבר טקלמקאן - ההרים בוערים וציורי קיר עתיקים - הפרק הרביעי "בדרך המשי"

הפארק הלאומי "דאן שיאה" (Danxia) - עוגת שכבות של הטבע - הפרק החמישי במסע "בדרך המשי"

הפרק האחרון במסע "בדרך המשי" - המפגש על גבול טיבט, ציורי הטאנקות ופסלים חצובים בסלע