רכבת השמים ללהסה
רגע לפני שטיבט תשנה את פניה בהשפעת המודרניזציה הסינית, כדאי לנסוע ולהכיר את המדינה שיש בה דיונות חול לצד אוורסט מושלג, אנשים חייכנים ושפע של תרבות ומסורת.
נופי טיבט מחלון המטוס בהמראה מלהסה צילום: רונית סבירסקי
נתחיל בטיפים החשובים שיכינו אתכם למסע לטיבט (Tibet). רצוי שתלמדו פנטומימה ברמה גבוהה כי הטיבטים לא מדברים שפות זרות. מדריך טיבטי צמוד יכול לשפר את המצב. בתי המלון משעשעים ברמת היצירתיות שלהם. אפילו במלון של 4 כוכבים לא תמיד יש מקלחון סגור וזו דרך מעניינת להתיז על כל האמבטיה במקלחת אחת. ישנם כאלה שאימצו את הקיר השקוף בין האמבטיה לחדר השינה אבל שכחו להתקין וילון לרגעים שדורשים פרטיות. ישנם מלונות בני חמש קומות ללא מעלית עם מסדרונות פתוחים לרוח ולגשם שיורד באופן קבוע פעמיים ביום. קחו בחשבון את כמות החמצן בגוף שצונחת בגבהים האלה כשמטפסים לקומה החמישית.
השמים הם הגבול
עד כאן המלונות ועכשיו ללהיט ההיסטרי ״רכבת השמים״ (Sky Train) שנעה על קו בייג׳ינג-להסה, בירת טיבט. זוהי האגדה היח"צנית הכי מופרכת שפגשתי במסעותיי ועצתי לגביה היא חד משמעית לא! הקטעים הבודדים שבהם תראו את נופי הרמה הטיבטית וכרי הדשא שלה אינם מצדיקים את תנאי הנסיעה תמורת המחיר המופקע של 170 דולר לאדם ל-24 שעות ויש כאלה שעושים את הקו הארוך של 48 שעות. מיטת הקרש, התא הקלסטרופובי שתחלקו אותו עם אנשים נוספים, השירותים המשותפים לכל הקרון, השטיחים המעופשים והצחנה אחרי מספר שעות יגרמו לכם לרצות לסיים את המסע הזה בקרצוף עמוק באמבטיה וכביסה יסודית של כל פריט שלבשתם.
נופי טיבט מחלון "רכבת השמים" צילום: רונית סבירסקי
הבדיחה העצובה בכל הסיפור הזה היא שהפראיירים ממשיכים להתחלף בקצב ובעונת התיירות לא תצליחו להשיג מיטה אחת ריקה על הרכבת. כדי להבין את המשמעות צריך לראות את הפנים ההמומות של התיירים האירופאים שעולים לרכבת. כיוון שהמשכנו אחר כך את המסע בטיבט ברכב, הגענו עד האוורסט וראינו נופים מהיפים בעולם, אין לדעתי שום הצדקה לנסיעה ברכבת הזו. טיסה קצרה של שעתיים וחצי מבייג'ינג ללהסה תגיע ליעד במהירות, תפנה לכם יום נוסף ויתכן שאפילו במחיר זול יותר באופן משמעותי.
בארמון של הדלאי לאמה
אחרי 24 שעות ב"רכבת השמים" הגענו ללהסה בירת טיבט והתקבלנו על ידי המדריך והנהג שילוו אותנו במשך 9 ימים במסענו. חברת Trips at Asia הנמצאת בבעלותו של רון אורן שחי כבר שנים רבות במונגוליה הייתה אחראית על הארגון. קבלת הפנים כללה צעיף משי לבן שנכרך על צווארנו מיד כשהגענו ולאחר מספר ימים בטיבט הבנו שלצעיפים האלה יש משמעות תרבותית ודתית עמוקה.
ארמון הדלאי לאמה בלהסה צילום: רונית סבירסקי
המבנה המרשים הראשון שלכד את מבטנו היה פוטאלה פאלאס (Potala Palace) שהוא מעונו הרשמי של הדאלי לאמה (Dalai Lama). הארמון הפך לאתר תיירות חשוב שפתוח לציבור בהזמנה מראש לאחר שהדלאי לאמה הנוכחי נאלץ לעזוב את טיבט ומצא מקלט מדיני בהודו ב-1959. הטיבטים ממשיכים לפקוד את הארמון שמהווה עבורם סמל פוליטי ודתי. הם נוהגים להקיף אותו בהליכה תוך שהם מסובבים גליל מתכת שאליו מחוברים כדורונים קטנים ובתוכו נמצא גליל נייר עם פסוקי תפילה.
מאמינים מקיפים את הארמון צילום: רונית סבירסקי
הביקור בארמון מתוזמן לשעה מדויקת והעליה מתנהלת בסדר מופתי כשהתיירים המעטים מטפסים לצד מאמינים טיבטים הלבושים בלבוש מסורתי. הארמון הראשון נבנה במאה ה-7 לספירה, נהרס מספר פעמים מפגעי טבע ובמלחמות, שופץ ושוחזר. העלייה לפסגת הארמון כרוכה בטיפוס של כמה מאות מדרגות עד לגובה של 3750 מטרים. בזכות מיקומו הוא הוגדר כאחד הבניינים הגבוהים בעולם במאה ה-20 עד שהחלו לבנות את גורדי השחקים. כיום הוא שומר על התואר של הארמון הגבוה ביותר בעולם. מפסגתו, על ראש הגבעה האדומה, נשקפים נופי העיר וההרים הנישאים של טיבט.
גנים פורחים בכניסה לארמון צילום: רונית סבירסקי
המבנה נחלק לשניים, הארמון האדום שנבנה במאה ה-7 ומסמל את הקדושה והלבן שנבנה במאה ה-17 ומיועד לממשל ולפוליטיקה. בשנים בהם הדלאי לאמה התגורר בלהסה, הארמון האדום שימש לו כמגורי החורף וארמון נורבולינקה היה משכנו בתקופת הקיץ. הטיבטים מטפחים את המקום למרות שמנהיגם נמצא בגלות. בכניסה לארמון נמצא גן יפהפה ששופע פרחי דליות ענקיים בשלל צבעים. המדרגות מטפסות דרך 8 שערים עד שמגיעים לשער הראשי.
במעלה המדרגות עד לגובה 3750 מטרים צילום: רונית סבירסקי
זמן הביקור בתוך הארמון מוגבל לשעה בדיוק וכיוון שאסור לצלם, העיניים מנסות לקלוט כמה שיותר פרטים ורשמים. הטיבטים מתרגשים כשהם עוברים את השער הראשי. על הקיר מוטבעות כפות הידיים של הדאלי לאמה הנוכחי והם מגישים לו מנחות. התקרות מרופדות בשטיחים רקומים צבעוניים, עבודות עץ נפלאות בצבעי זהב, אדום וירוק, עמודים המורכבים מעניבות משי משתלשלים מן התקרה, שטיחי רצפה צבעוניים וציורי קיר ססגוניים. לכל חדר יש שם ותפקיד ובחלקם ניצבים כסאות עליהם ישבו הדלאי לאמה בתקופות השונות של שלטונם. הטיבטים מתפללים ומניחים במקום צעיפי משי לבנים ושטרות כסף שמסמלים עבורם ברכה למזל ולהצלחה.
תצפיות נוף מפסגת הארמון צילום: רונית סבירסקי
למרות הצבעוניות העזה ועבודות העץ המיוחדות, ניכרת במקום הפשוטות והצניעות שבה חיו המנהיגים הטיבטים. חדר אחד שימש לקבלת המאמינים שבאו לבקש עצות, חדר אחר שימש למדיטציה, וחדר נוסף הוא חדר התפילה. ישנו חדר שבו צולם הסרט 7 שנים בטיבט. כל הלאמות שהנהיגו את טיבט קבורים בארמון והקברים מרשימים בעוצמתם ובעושרם. למרות הצניעות של המנהיגים הם זכו להערכה עצומה אחרי מותם ובני העם הטיבטי בנו להם קברים מפוארים. הקבר המרשים ביותר הוא של הדאלי לאמה החמישי שקברו יצוק מ-3721 קילו זהב ומשובץ באבני קורל, טורקיז ויהלומים שחורים. החדר האחרון שבו מסיימים את הסיור אף הוא מותיר רושם עז עם שורה ארוכה של מורים רוחניים מפוסלים בזהב שייסדו את המנזרים והכתות השונות בטיבט והיו אחראים על תרגום הטקסטים מסנסקריט לטיבטית.
שיח מאמינות לאחר התפילה צילום: רונית סבירסקי
ארמון קיץ פורח
ארמון הקיץ של הדאלי לאמה, שהוכרז כאתר מורשת על ידי אונסק"ו, נקרא נורבולינקה (Norbulingka) ונבנה לראשונה ב-1775. הוא מתפרש על גן ששטחו 360 קילומטרים רבועים ובין הגנים הפורחים ניצבים מבני עץ בני קומה אחת או שתיים ששימשו כארמונות וביתנים. הביתנים השונים הוקמו על ידי הלאמות שהנהיגו את הטיבטים לאורך השנים והתגוררו במקום. המרשים ביותר בניהם הוא ארמון הקיץ של הדלאי לאמה הנוכחי ששמו הטיבטי הוא טאקטן מיגיור פוטראנג (Takten Migyur Potrang) בעל ארכיטקטורה מעניינת וציורי קיר.
גני ארמון הקיץ של הדלאי לאמה צילום: רונית סבירסקי
חווייה דתית עוצמתית
מקדש ג'וקהאנג (Jokhang Temple) ממוקם באזור העתיק ביותר של להסה. הוא מוקף ברחוב המעגלי בארקור (Barkhor) גדוש חנויות בזאר שמנוהלות על ידי הודים, טיבטים וסינים. עולי רגל נוהגים לפקוד את המקום במהלך 1300 שנים מאז הקמתו והם נוהגים להקיף את הארמון בהליכה תמיד בכיוון השעון. במאות הקודמות הם נאלצו לצעוד ברגל במשך שנה כדי להגיע ולהתפלל במקדש. הכיכר בחזית המקדש עתירת סממני דת והאווירה ממגנטת בעוצמתה. עמודים עטופים צעיפים צבעוניים המובאים כמנחות ומתפללים שמבצעים את תפילת השמש עשרות פעמים ברציפות מבלי להתעייף. נזירים יושבים בכניסה, ממלמלים תפילות וזורים זרעים יבשים על קערות טיבטיות כחלק ממדיטציה.
משתטחים לפני המקדש צילום: רונית סבירסקי
פסלי ענק של בודהות ניצבים משני עברי השער למקדש. הבניין הוא בן ארבע קומות ונבנה במאה ה-7 לספירה על ידי המלך סונגטסן גאמפו. תהליך בניית המקדש דרש אדריכלות מתוחכמת כיוון שהוא הוקם בשטח שהיה בו אגם מים. הארכיטקטורה מושפעת משושלת טאנג הסינית שאחד האלמנטים הבולטים בה הם גגות הזהב הנוצצים. המלך שיכן בארמון את הפסלים שקיבל מתנה מנשותיו שאחת מהן הייתי סינית והאחרת נפאלית. פסל נדיר בעל חשיבות גדולה לעם הטיבטי הוא של הנזיר הבודהיסטי הראשון סאקיאמוני. חדרי הארמון כוללים פסלים של המלך ונשותיו, ציורי קיר, מאנדלות, פסלי בודהות ופסלים של מורים רוחניים.
גג הזהב בסגנון שושלת טאנג צילום: רונית סבירסקי
מקום ייחודי שאינו פתוח לקהל הרחב וצריך להעזר במדריך מקומי על מנת לבקר בו הוא מנזר הנשים בלהסה Nunnery. מתגוררות בו 260 נזירות חייכניות אבל ביישניות מאוד. הן אינן אוהבות להצטלם אבל שמחות להסביר על המקום ומנהגיו. חשיבותו של המנזר היא שקברו של המלך סונגטסן גאמפו, שבנה את מקדש ג'וקהאנג, נמצא בלב המתחם. הנזירות מתמחות בהכנת גלילי תפילה שהמאמינים מהלכים אתם ומסובבים תוך כדי מלמול התפילות. את היום סיימנו בהליכה בסמטאות רחוב בארקור (Barkhor) ובחנויות הבזאר הצבעוניות שמציעות פרטי לבוש מסורתיים, תכשיטי כסף משובצים באבני טורקיז, שטיחים, בגדי משי ואמנות מקומית.
מנזר הנשים בלהסה צילום: רונית סבירסקי
טיבט - פרק ראשון במסע - רכבת השמים והבירה להסה
טיבט - פרק שני במסע - פסטיבל השוטון ואגם נאמטסו המקודש
טיבט - פרק שלישי במסע - מגיעים ללב המדינה ששוכנת קרוב לשמים
טיבט - פרק רביעי במסע - להגיע אל ההר הגבוה ביותר בעולם