מאת: רונית סבירסקי

בארץ הקמר רוז'

הפרק השני במסע שלנו לקמבודיה Cambodia שייך לקטגוריית המטיילים המתקדמים. יצאנו אל הרי קולן Kulen Mountain המרוחקים כ-70 קילומטרים מסיאם ריפ. האזור שבו שכנה בירת האימפריה הקמרית בתחילת המאה ה-9 ומקום המסתור של אנשי הקמר רוז' לאחר שהובסו על ידי צבא ויטנאם. אזור שאיש לא העז להתקרב אליו עד 2003.

נדנדה מקושטת לצד הנחל צילום: רונית סבירסקי

הזוועה שהתחלפה בפסטורליה

תחילת המסע בכבישים ראשיים נוחים והמשכו בדרכי יער, נהרות, נופים ירוקים ושלווה. ניגוד מוחלט לכאוס והפחד ששלטו במקום בסוף המאה ה-20 עד תחילת המאה ה-21. זוהי התקופה החשוכה ביותר בתולדות העם הקמבודי וידועה כשואה אכזרית שבה המנהיג הקמבודי, פול פוט, רוצח בשיטות מזעזעות את בני עמו. 3 מיליון קמבודים מתוך 9 מיליון תושבים מצאו את מותם, מחציתם נרצחו והאחרים מתו ברעב.

התינוק ישן והאמא מתפללת במקדש צילום: רונית סבירסקי

תחילתה של התנועה הקומוניסטית בקמבודיה בהנהגתו של פול פוט הייתה בשנות ה-50 של המאה ה-20. ב-1970, בשנותיה האחרונות של מלחמת ויטנאם, הודח מתפקידו השליט שהיה אהוב על בני עמו, נורודם סיהנאוק ובמקומו התמנה איש צבא פרו אמריקני לון נול. פול פוט ואנשי מפלגתו שכונו "הקמרים האדומים" (קמר רוז') ניצלו את האכזבה של בני עמם מהשליט החדש והצליחו לעלות לשלטון ב-1975 כשהם מגייסים לשורותיהם את השליט המודח האהוב סיהאנוק כמלך בובה. ביום שבו הוכרז על סיום מלחמת ויטנאם הודיע פול פוט ברמקולים, שהיו פזורים בכל פינה במדינה, כי צפויה מתקפה אווירית קשה של הצבא האמריקני על כל הערים המרכזיות והאזרחים מתבקשים לפנות את הבתים ולברוח לשדות.

מקדש בלב יערות הגשם צילום: רונית סבירסקי

קמבודיה הפכה למדינה של ערי רפאים והאזרחים, שהתקבצו בחוות קולקטיביות, התבקשו לעבוד בעבודות חקלאיות מבלי שניתנה להם אפשרות לחזור לבתיהם. פול פוט ואנשיו שאפו להפוך את קמבודיה למדינה קומוניסטית-סוציאליסטית כשכל אזרחיה יעבדו בחקלאות ויספקו את צרכי המדינה. גידולי האורז יוצאו לסין ואזרחי המדינה גוועו ברעב. כל שכבת האינטלקטואלים, הסטודנטים והעשירים נרצחו או נכלאו ועברו עינויים אכזריים שעד היום הקמבודים מתקשים לדבר עליהם. אחד ממרכזי העינויים היה בית ספר בפנום פן שהפך למוזיאון להנצחת השואה הקמבודית. משפחות הופרדו, ילדים צעירים עברו שטיפות מוח להלשין על התנהגות בני משפחתם. הקמר רוז' זכו לתמיכתה של סין וקבלו אספקה של נשק וכספים על מנת שימשיכו בדיכוי העם.

בסוף 1978 נכנס צבא ויטנאם לקמבודיה והצליח להשתלט על המדינה. פול פוט ואנשי הקמר רוז' ברחו לאזור המיוער הסמוך לגבול תאילנד בהרי קולן. במשך 20 שנה הם המשיכו בלוחמת גרילה כנגד צבא ויטנאם ולאחריו נגד שליט קמבודיה עד למותו של פול פוט ב-1998. בשנים האחרונות לחייו מעמדו התערער, אחיו ערק לצד השלטון הקמבודי ואנשי הקמר רוז' העמידו את פול פוט למשפט שדה. חלק מאנשיהם נתפסו והועמדו למשפט ואחרים הסכימו לפשרה שהוצעה להם והצטרפו להנהגה הקיימת בקמבודיה. עד שנת 2003 אזור הרי קולן שבו שהו היה מסוכן למבקרים.

מקומיים מבלים בבריכת המפל צילום: רונית סבירסקי

קשה לנתק את ההיסטוריה האכזרית הזו מהנופים הפסטורליים שסובבים את הנוסע בדרכים. אנשי הקמר רוז' הסתתרו בלב יערות הגשם הסבוכים, בכפרים הקטנים, בין מקדשים ואתרים היסטוריים בעלי חשיבות עצומה לקמבודים. נסענו בשבילי יער צרים ופגשנו מעט מאוד כלי רכב ואנשים. ילדים צעדו לצדי הדרך עם ילקוטים על גבם ומדי פעם חצה את דרכנו כפרי שחזר מהשדות.

פלטת פירות טרופיים ליחיד צילום: רונית סבירסקי

פסלים מתחת למים

האתר ההיסטורי הראשון שבקרנו בו נמצא בלב Phnom Kulen National Park ונקרא River of 1000 lingas - נחל שמימיו רדודים ועל גבי הסלעים שמרפדים את ערוצו עוצבו 1000 מתקני הזלפת מים קדושים של ההינדו שנראים כמו משחק שש בש ענק ולצידו דמויות מפוסלות של בודהה. כשעומדים על שפת הנחל חשים את המיסטיקה באוויר. המים מקבלים את גווני הסלעים החומים, עצי היער משתקפים בתוכם בגוונים ירוקים וקרני שמש בודדות חודרות דרך הסבך ויוצרות משחקי אור על פני המים. העונה שבה מגיעים לביקור במקום חשובה מאוד. כשמפלס המים נמוך אפשר לראות בבירור את פסלי הסלעים המופלאים.

נהר 1000 הלינגס צילום: רונית סבירסקי

היעד הבא הוא מקדש הבודהה השוכב, הגדול ביותר בהרי קולן שאורכו 10 מטרים. הוא נח בשלווה במנזר בודהיסטי מהמאה ה-16. גרם מדרגות אבן מוביל אל פסגת ההר כשפסלי נמרים, אריות, נחשים ואיילים ניצבים לאורך הדרך. המבקרים המקומיים מגישים לבודהה מנחות, פרחי לוטוס, שטרות כסף סמליים או פסל בודהה קטן. מדליקים מקלות ריחניים ורוחצים את פניהם ושערם במים קדושים שהנזיר יוצק על גבי מתקן הלינגה. הבודהה מצופה זהב, מוקף במנחות ואנשים שנושאים תפילות. ממרפסת המקדש צופים אל מרחבי יערות הגשם והנופים הפסטורליים של הרי קולן.

הכניסה למקדש הבודהה השוכב צילום: רונית סבירסקי

עיסוי במימי המפל

טבילה במפל המים הגדול מתרחשת בשעת הצהרים כשהחום בשיאו. אנחנו מגיעים למפל שמימיו נופלים מגובה 30 מטרים במספר מדרגות ונוחתים אל תוך בריכה מים צוננים שצבעה נע בין צהוב לחום. גם כאן כמות המים משתנה בהתאם לעונות השנה. יורדים במדרגות ברזל וצריך לקחת בחשבון שאחר כך צריך גם לטפס אותן חזרה. בגדי הים נשלפים מן התיקים והמבקרים משתכשכים במים, מקבלים עיסוי רגליים מדגיגים קטנים ועיסוי גב בזרמי המפל העצום. אחד הפינוקים הגדולים בקמבודיה היא אתנחתא לאכילת פירות טריים. אננס, פפאיה, מנגו, בננות קטנות, מילק פרוט ועוד מינים וסוגים של פירות שטעמם אחר ממה שאנחנו מכירים בארץ.

בריכת המפל הגדול בהרי קולן צילום: רונית סבירסקי

מקדש הנשים הוורוד

אחרי ההתענגות על הפירות המשכנו למקדש Banteay Srei המהווה חלק מקומפלקס מקדשי אנגקור והוא מרוחק 25 קילומטרים מסיאם ריפ ואנגקור ת'ום. זהו אחד המקדשים היפים שזכינו לראות בקמבודיה ובגלל ריחוקו הוא זוכה לפחות מבקרים. הוא נבנה במאה ה-10 לספירה והתגלה רק ב-1914 כשהצבא הצרפתי חיפש אחרי מורדים קמבודים. מרבית המבנים היו מכוסים בבוץ וכשהחלו לחשוף אותם התגלתה מלאכת מחשבת של חריטות באבן ורדרדה. המקום עבר תהליך שימור מסיבי ובשנת 1992 הוכרז כאתר מורשת על ידי אונסק"ו.

המקדש הוורוד של הנשים היפות צילום: רונית סבירסקי

שמו של המקדש "עיר הנשים היפות" הוא למעשה כינוי שדבק במקום ולא השם המקורי וזאת בהשראת האבן הוורודה ושפע הרקדניות היפיפיות שמעטרות את קירות המבנים. הוא המקדש היחידי שנבנה על ידי המורה של המלך שהיה אחד משריו של ראגֶ'נדְרָאוָרמאן השני ולא על ידי המלך עצמו. הסיבה לכך הייתה שהמלך עצמו היה רק בן 5 כשאביו מת. המבנים אינם גבוהים אבל מכוסים בחריטות צפופות שנראות כמו עבודת תחרה. מוטיבים של צמחים, פסלי בודהה, בעלי חיים, פרחים ורקדניות שכל אחת יפה יותר משכנתה.

מלאכת מחשבת של חריטה באבן Banteay Srei צילום: רונית סבירסקי

סוכריות קוקוס וסיר מרק

אטרקציה נוספת שחביבה על התיירים היא שיט באגם Tonle Sap החושף את חיי הדייגים הקמבודים שמתגוררים בבתי עץ על המים ומתפרנסים מדיג ומתיירות. מפלס המים הנמוך בעונה שבה בקרנו לא איפשר לנו לבצע את השיט ולכן בחרנו לעצור באחד הכפרים בנתיב הנסיעה שלנו מחוץ לסיאם ריפ ולראות כיצד הכפריים מנהלים את חייהם. פגשנו אנשים לבביים וחייכנים שחיים בבתי כלונסאות בעלי גגות מכפות דקלים. לצד הפרות והתרנגולות חונה קטנוע שהוא כלי התחבורה השימושי ביותר בקמבודיה. תינוק בן יומו עבר לנגד עינינו אמבטיה בתוך דלי שהיה בעבר מיכל צבע. יחד עם זאת כולם מצוידים בטלפונים ניידים ובאחת הבקתות ישבו זוג וצפו בטלוויזיה שחוברה בדרך פרטיזנית לרשת החשמל.

בתי הכפריים בקמבודיה צילום: רונית סבירסקי

הם מתפרנסים ממכירת פירות ומוצרי לוואי של עץ הקוקוס בדוכנים שניצבים על שפת הכביש. הנשים שמחות להראות ולהסביר כיצד הן "חולבות" את פרח הקוקוס בעוד הוא תלוי בקצה הצמרת. הגברים מטפסים על הגזע במיומנות מדהימה, קוטמים את קצה הפרח ומחברים אליו מקל במבוק. בבוקר המקל מלא בצוף סמיך. הנשים מבשלות את הצוף בווק ענק שעומד על טאבון בוץ והופכות אותו למרקם ג'לטיני ממנו הן יוצרות סוכריות שנמכרות בקופסאות פלסטיק לעוברים ושבים. בדוכנים האלה אפשר למצוא סוכר קנים, דבש, סילאן, צעיפים, מלאכות יד, ירקות, פירות, שורשים ובקבוקי פלסטיק מלאים בנוזל צהוב שנראה כמו שמן זית. אל תטעו, מדובר בבנזין שמיועד לקטנועים.

המוביל הלאומי צילום: רונית סבירסקי

בדרך חזרה לסיאם ריפ עברנו על פני שוק הלילה שמתמקם בסוף השבוע לאורך הכביש בכניסה לעיר. דוכני בגדים לצד דוכני אוכל ניידים, סככות שמקימים בין רגע ותחתן מציבים כסאות נמוכים ושולחנות שעליהם מתקני בישול להכנת אחד המאכלים המפורסמים שלהם ה-HOT POT. זהו סיר מרק גדול שעומד על מתקן חימום, מכיל בשרים וירקות ומהווה ארוחה חברתית. ישנו מבחר עצום של דוכני פסט פוד מקלחי תירס ועד חטיפי פירות ים מכל הסוגים. נפרדנו מהקמבודים החייכנים כשפנינו מועדות לשדה התעופה בדרך לסייגון או בשמה המודרני הו צ'י מין סיטי.