אינדונזיה - תצפית נוף מהיפות בעולם, בתי סירה ובולדרים מסתוריים 

 

ביקור בבתי הסירה, מתחם קבורה מלכותי, בולדרים מסתוריים, תצפית נוף מהיפות בעולם וטיול בשדות האורז – חשיפה לעולם פאגני באינדונזיה שהולך ונעלם

 

שדות האורז של באטו טומונגה      צילום: רונית סבירסקי

 

רנטפאו (Rantepao), בירת צפון טוראג'ה נמצאת על מפת התיירות כעיירה של  שווקים מיוחדים ואתרי הקבורה שאין להם תקדים במקומות אחרים בעולם. השוק הססגוני עמוס בסחורה וצפוף מאוד, סמטאות צרות שצריך לפלס דרך על מנת לעבור בהן. הסחורה מוצגת בדוכנים או פרושה על מחצלות. בדי בטיק, תכשיטים צבעוניים, תבלינים, פירות, ירקות, בשרים ודגים. תרנגולים מוחזקים בכלובים ונרכשים במטרה לשלב אותם בקרבות שאסורים על פי החוק המקומי והבין-לאומי. שדות אורז יפיפיים פרושים למרגלות ההרים באזור הצפוני. נקודת תצפית מהיפות בעולם נמצאת באזור באטו טומונגה.

 

השוק של רטנפאו     צילום: רונית סבירסקי

נהר הסדן     צילום: רונית סבירסקי 

בתי הסירה לצד השדות     צילום: רונית סבירסקי

נופים ותצפיות מהיפים בעולם     צילום: רונית סבירסקי

 

בובות טאו טאו - אנשים קטנים

הדרך עוברת על גדת נהר סדן שמימיו בגוון חמרה בגלל סחף האדמה שהוא מביא עמו ועל גדותיו צומחים קני במבוק ירוקים. בכפר לאמו (Lemo) מתרומם סלע חשוף ולמרגלותיו פרושים שדות אורז ירוקים. בראש הצוק חצובות מרפסות בסלע ועליהן הציבו בובות של גברים ונשים שצופות על העוברים והשבים מלמעלה. הן נקראו טאו-טאו שפירושו איש קטן ומייצגות את עולם המתים. כל בובה מגולפת בעץ ונושאת את דמותו של המת, לבושה בבגדיו ועל פי האמונה גם נשמתו נמצאת בתוכה. ישנן בובות שגילן מופלג וישנן חדשות שהוצבו אחרי קבורת המת.

 

 אתר הקבורה לאמו       צילום: רונית סבירסקי

מרפסת משפחתית עם בובות טאו טאו     צילום: רונית סבירסקי

לבושים בגדים חגיגים ועונדים תכשיטים       צילום: רונית סבירסקי

עטופות בקורי עכביש       צילום: רונית סבירסקי

 

בני הטוראג'ה מקדשים את המוות ודואגים שנשמת המת תגיע לעולם הבא בצורה הראויה לה ביותר ומשם תדאג לרווחת בני המשפחה ולבריאותם. המוות אינו מתקבל אצל הטוראג'ים כפי שהוא מקובל בתרבויות אחרות. האדם על פי אמונתם לא מת אלא חולה שנמצא בהמתנה. הם חונטים את הגופה ומושיבים אותו בחלק הדרומי של הבית עם הפנים למערב. הוא יישאר כך חודשים ולפעמים שנים כשבני המשפחה דואגים לו למזון ולחברה עד סיום ההכנות להלוויה. לטקס ההלוויה מגיעה כל המשפחה, קרובים, חברים ושכנים. קרובי משפחה שמתגוררים רחוק אוספים כסף עבור הטקס ומחכים לתאריך הרשמי שבו תתקיים הלוויה. הם מביאים אתם מנחה וככל שהיא גדולה יותר כך יגדל נתח הירושה שיקבלו. הטקס שנקרא רנטה (Rante) יכול להימשך ממספר ימים עד שבוע.

 

 כוכי הקבורה ומרפסות עם בובות הטאו טאו     צילום: רונית סבירסקי

 

האבלים מתכנסים בבתי הסירה כשכולם לבושים בשחור המזוהה עם המוות. המנחמים נושאים מנחות שרובן נועדו לאכילה. המנחה החשובה ביותר היא בשר תאו ויש גם מנחות של פירות או כסף. נהוג להחזיר למביאי המנחות מחצית ממה שהביאו בין אם זה מזון או כסף. כשגופת החולה מגיעה המשפחה מתכנסת סביב הארון שעשוי עץ מהגוני כהה ומניחים אותו כשפני המת פונים לכיוון צפון. זהו השלב שבו הנפטר מוגדר כמת. האלמנה צמודה אל הארון ומקבלת את פני המנחמים ללא כל סממני צער כיוון שעבורם המת זוכה לחיים חדשים וטובים בעולם הבא.

 

 מתחם קבורה עם גולגלות חשופות      צילום: רונית סבירסקי

 

שמות מביאי המנחות מוכרזים בקול, המארחים שוחטים תאו (באפלו) לצלילי הגונג ועידוד המשתתפים ומזמינים את האורחים לסעודה. תהליך שחיטת התאו והחזירים מתרחש לעיני האורחים. הגברים מבצעים את השחיטה, פשיטת העור וחיתוך הנתחים והנשים מבשלות את הבשר בדם החיות. קרני התאו נשמרות ויוצבו על גג בית המת כסמל לכוח ועושר. בינתיים מגלפים את בובת הטאו-טאו ומקימים את הלקיאן (LAKKIAN) שהוא מגדל- מנשא לארון והאורחים מעבירים את זמנם בשירים וריקודים מסורתיים.

 

מערות קבורה בתוך בולדרים של בזלת     צילום: רונית סבירסקי

 

בלילה האחרון לפני הקבורה מניחים את הארון על מגדל המנשא ולמחרת יוצאים בתהלוכה אל חלקת הקבר המשפחתית. נשמתו של המת עוברת אל עולם אבותיו הקדמונים ובובת הטאו טאו מוצבת על המרפסת אל מול שדות האורז ומצטרפת אל בובות המשפחה האחרות. מערות ומרפסות של בובות טאו טאו הן מראה שאפשר לפגוש כשמבקרים בכפרים ובשדות האורז. תינוקות רכים שנפטרו בטרם הצמיחו שיניים זוכים לקבורה בתוך גומחות חצובות בגזע עץ כשסבכה של ענפים מגינה עליהם.

 

 קברי תינוקות בגזע עץ גומי     צילום: רונית סבירסקי

בובות של קברי מלכים    צילום: רונית סבירסקי

 

בכפר קטן בשם קטי קסו (Keti Kessu) מציגים למבקרים את חיי התושבים והמלאכות שבהן הם עוסקים. בתי הכפר הקטנים הוסבו למתחמים של עבודות אמנות מקומיות בעיקר בקומה התחתונה ובחזית נמצאת ממגורת אורז קטנה. אל הקומה העליונה שהיא בית המגורים מטפסים בסולם עץ ונכנסים בדלת נמוכה אל חלל שמשמש לבישול וארוחות משפחתיות. בחדרים האחרים מתגוררים הילדים וההורים ועליית הגג מאחסנים את הכלים והאוכל.

 

 בתי סירה עתיקים    צילום: רונית סבירסקי

בתי סירה ואסמים צמודים     צילום: רונית סבירסקי

באפלו בחזית הבית     צילום: רונית סבירסקי

מספר הקרניים כסמל לעושר ומעמד     צילום: רונית סבירסקי

לסתות הבאפלו כחלק מקיר המבנה       צילום: רונית סבירסקי

 

הם מכינים תחשיב כלכלי לפני כל שלב בחיים. כמה תעלה בניית בית, חתונה, מחיר כיבוד לאורחים. כיוון הבית צפון ומזרח קשור לחיים ושפע והבית כולו נתפס כיישות חיה ומייצג את גוף האדם הרגליים, החזה והראש. כל שלב בבנייה מלווה בטקסים. בעבר רק האצילים יכלו להרשות לעצמם לבנות בתים כאלה. הבית בנוי מעץ והגג המסורתי עשוי מבמבוק ופעם בשבע שנים מחליפים אותו. בכפר רואים בתים מהמוקדמים ביותר שנבנו עד החדשים שהוקמו לאחרונה. ריבוי קרני באפלו שמוצגים בחזית מעידים על כך שהמשפחה ביצעה טקסים רבים ומעיד על כך שזו משפחה מכובדת, משפחת אצילים שקיימה את מסורת טקס קבורת האבות לאורך השנים.

 

התרנגול מביא את השמש     צילום: רונית סבירסקי

 

בחלק העליון של חזית המבנה יש משולש שמייצג את השמיים. גם דמות התרנגול נמצאת בחלק העליון ומסמלת את בוא השמש בקריאתו. מרכז המשולש הוא מקום המגורים ויש עליו ציורי ראש של באפלו. ספירלות ועיגולים מסמלים קשרי משפחה ושבלולים מייצגים בעלי חיים כסמל לשפע. צבעי בית הסירה הם אדום, שחור, לבן וצהוב. שחור הוא הבאפלו, אדום מייצג דם וחיים, צהוב את האורז ולבן עצמות. בתי הסירות באינדונזיה הם חלק מתרבות פגאנית מהבודדות שנותרו בעולם והביקור בהם הוא הזדמנות לראות עולם שהולך ונעלם.