אינדונזיה - עמק המלכים, הסטופה הגדולה ביותר בעולם ומופע טראנס מהפנט

 

מקדשים שחרבו ברעידות אדמה ושוחזרו, אחד משבעת פלאי עולם עם 500 פסלי בודהה, כפרים קטנים, שדות אורז, מופע טראנס שמסתיים בעילפון והר געש פעיל שממשיך לעשן ולהתיז לבה לוהטת מעל כולם

 

 מופע טראנס על סוסים      צילום: רונית סבירסקי

 

מקדשי פראמבאנאן ההינדים

יצאנו מג'וגג'קרטה באי ג'אווה באינדונזיה למסע של מקדשים ורוחניות. במרחק של 20 קילומטרים מהעיר ממוקם מתחם מקדשי פראמבאנאן שידוע גם בשם עמק המלכים ועמק המתים. מאות מקדשים שנבנו במקום ננטשו ונהרסו וסביבם פזורים מבני קבורה רבים. המבנים הוקמו על ידי שושלת מלכים הינדו-בודהיסטים ששלטו באזור מהמאה ה-9 לספירה. במקום נמצאו כתובות שנכתבו בדיאלקטים הודים. המקדשים פעלו עד המאה ה-10 ונהרסו ברעידת אדמה. רק בשנות ה-30 הגיע ראמפל, מושל סינגפור, חשף את השרידים שנותרו בשטח ובעקבות הגילוי החלו בתהליך שימור. בשנת 2006 פקדה את האזור עוד רעידת אדמה ובעקבותיה נעשה תהליך שימור נוסף. המבנים הוקמו בשילוב של אבן ועץ כדי שיוכלו לעמוד יציבים במקרה של רעידת אדמה נוספת.

 

 מקדשים מהמאה ה-9 לספירה     צילום: רונית סבירסקי

 

 

קומפלקס המקדשים שנמצא כיום באתר הוא שיחזור אדריכלי ואומנותי של המבנים העתיקים. הסגנון האדריכלי דומה למקדשי אנגקור ואט הבודהיסטים מקמבודיה. הם מכוסים בגילופים יפיפיים של הסיפור המיתולוגי הראמאיינה מהמסורת הג'אוונזית.  המקדש המרכזי שופץ והפך למרכז דתי שמוקדש לאל שיווה ולצדו שני מקדשים קטנים לאלים וישנו ובראהמה. בחזית ניצבים שלושה מקדשים קטנים יותר שמטרתם לשמש ככלי הרכב של האלים. בתוך מקדש שיווה הוצב פסלו של השור נאנדי שמשמש אותו כרכבו הצמוד בכל סיפורי המיתולוגיה ההינדואיסטית. שני מקדשים זהים עומדים בשערים הצפוני והדרומי.

 

 מידות אדריכליות מדויקות      צילום: רונית סבירסקי

 

עשרות מדרגות מובילות אל כל אחד מהמקדשים במתחם אבל היפה שבהם הוא מקדש שיווה שעוצב אדריכלית במידות מושלמות שמוסיפות עוצמה למבנה כולו. בחלליו הפנימיים ובחצרות הוצבו פסלים ביניהם פסלו של שיווה שנישא לגובה 3 מטרים, גאנש בנו של שיווה בעל ראש הפיל, בגומחות הוצבו פסלי אריות ועל המעקות נוספו חזיתות מפוסלות עם דמויות קדושים ורקדניות הודיות. בצד הפנימי של המעקות נמצאים תבליטי אבן שמספרים את סיפור המיתולוגיה ההינדואיסטית בפרטים קטנים ומדויקים.

 

חזיתות מפוסלות     צילום: רונית סבירסקי

 

למרגלות הר הגעש

לאורך הדרך ראינו חנויות קטנות שמוכרות אוכל מוכן ביקרנו בבית ספר תיכון שתלמידיו לבושים בתלבושת אחידה. חלק מן הבנות לובשות חיג'אב מתוך בחירה. הם לומדים מתמטיקה, אנגלית ואת השפה המקומית ג'אווית. האמונות, התרבות והמנהגים משולבים במערכת הלימודים. בית הספר מטופח, כיתות מאובזרות ועל הקירות ציורים גדולים, חצר עם גינות ירוקות וגרפיטי על החומות והקירות החיצוניים.

 

שיעור נגינה בבית הספר     צילום: רונית סבירסקי

 

מטעי טפיוקה, גידולי תירס, עצי קוקוס, ומטעי בננות פרושים לצדי הכביש. בתים כפריים בבנייה נמוכה עם גגות רעפים אדומים מתוכננים כקומה אחת או שתיים להגנה מפני קריסה בזמן רעידות האדמה. שער כפול מסמן את היציאה ממחוז ג'וג'ה אל מרכז ג'אווה. הבתים פשוטים בנויים מפח גלי או בטון וגג רעפים. הם צמודים זה לזה עם מעט שטחי חקלאות ובעיקר דוכני מכירה ביניהם כלי קרמיקה, רהיטים, סלי קש, קנקנים, חפצי נוי ופסלים שקשורים בפולחן הדתי.

 

 שדות אורז בדרגות צמיחה שונות     צילום: רונית סבירסקי

 

ערמות של בוץ ואפר וולקני צצות בין הבתים כתוצאה מהתפרצויות הר הגעש מראפי. ככל שמתקרבים אל המתחם המקודש ברובדור מתרבים שדות האורז ובתי החווה. החקלאים עובדים כשרגליהם מדשדשות במים, עוסקים בשתילה או דילול שתילי האורז. לצד הדרך פרושות יריעות פלסטיק שעליהם מייבשים בוטנים, אורז וגרגרי פלפל. מדי פעם רואים את המסגד האינדונזי הטיפוסי שבנוי כבית עם גג רעפים ירוקים ומעליו המינרט.

 

 אפר וולקני מכסה את אדמת הכפר      צילום: רונית סבירסקי

 

אחד משבעת פלאי עולם

הסטופה הגדולה ביותר בעולם ברובודור (Candi Borobudur) נשקפת  מפסגת ההר במלוא תפארתה ולמרגלותיה גרם מדרגות שמטפסות מעלה. זהו מבנה בודהיסטי שפירוש שמו בסנסקריט "המקדש על ההר" והוכרז כאחד משבעת פלאי עולם. הוא הוקם בסוף המאה ה-8 תחילת ה-9 לספירה בצורת מנדלה שמסמלת את מדרגות התודעה שבהן עולה המאמין מהעולם החילוני אל העולם הרוחני. עשרות אלפי בעלי מלאכה עמלו על הקמתו, בנאים, פועלים, סתתים ופסלים. מאה שנים מאוחר יותר הוא נעזב וכוסה באפר כתוצאה מהתפרצות וולקנית של הר הגעש מראפי (Merapi). המקום נחשף על ידי הבריטים ב-1814 בתקופה שבה שלטו באי ג'אווה. המקדש היה נתון לוונדליזם עד אמצע המאה ה-20 ותהליך שיקומו נמשך שנים רבות.

 

 הסטופה הגדולה בעולם     צילום: רונית סבירסקי

 

 

הסטופה בנויה בצורה שמאפשרת למאמינים להקיף אותה כשהם צועדים במעגלים פנימיים עם כיוון השעון ועולים מקומה לקומה. בשנים האחרונות אין כניסה למבקרים לתוך הסטופה. קירותיה החיצוניים מגולפים באבן וולקנית שמנציחות סצנות הלקוחות מהמיתולוגיה הבודהיסטית וביניהם כ-500 פסלי בודהה שיושבים בתנוחות ידיים שונות.  בחללים הפנימיים, במעברים ובגומחות הוצבו מאות פסלי אבן של בודהה ודמויות של קדושים, מלאכים, נגנים, רקדנים ורקדניות. במפלס העליון נמצאות שלוש מרפסות עגולות ובכל אחת מהן סטופות קטנות. החזיתות המפוסלות, האבן השחורה והצריחים המחודדים יוצרים מראה עוצמתי ויוצא דופן.

 

 500 פסלי בודהה בבורובודור   צילום: רונית סבירסקי

 

מחצר המקדש ניתן לצפות אל הר הגעש מראפי שעשן לבן מיתמר מלועו. הוא ממשיך לאיים על האנשים שחיים למרגלותיו ומתפרץ מדי שנתיים-שלוש בדרגה קלה ומדי עשור בהתפרצויות גדולות ומסוכנות. במהלך התפרצות חזקה הוא יורה כמויות עצומות של לבה רותחת, גזים וסלעים לוהטים.

 

 בין האסלאם לפולחן האבות      צילום: רונית סבירסקי

 

הטראנס שכבש בדהרה את הצופים

באחד הכפרים הקטנים למרגלות הר הגעש מארפי הוזמנו לארוחת צהרים בבית פרטי. אכלנו ארוחה צמחונית שהתבססה על טופו, תבשיל מג'ק פרוט, מאכל שנקרא פצ'אל עם חמאת בוטנים וצ'ילי, חביתת ירק, אורז מאודה וקינחנו בתה ג'ינג'ר. בכפר מתקיים מופע טראנס שנקרא Jathilan.  זהו מופע שנהגו לרקוד אותו בטקסים ובפסטיבלים ועם השנים הוא הפך למופע שמוצג לתיירים ולמקומיים לפי ביקוש. הרקדנים, שכולם גברים מאופרים בכבדות ולבושים בבגדים ססגוניים, צעיפים וצמידים מרשרשים, מחזיקים בין ירכיהם דגם של סוס עשוי מקש ועור.

 

בחורי הטראנס ותזמורת הגמלאן      צילום: רונית סבירסקי

פוצחים בדהרה       צילום: רונית סבירסקי

מגבירים קצב     צילום: רונית סבירסקי

נכנסים לטראנס      צילום: רונית סבירסקי

מקלף אגוז קוקוס בשיניים       צילום: רונית סבירסקי

בולע סכיני גילוח      צילום: רונית סבירסקי

מתנתקים מהמציאות      צילום: רונית סבירסקי

השמאן מעיר אותם בצליפות שוט ונשיפה על הפנים     צילום: רונית סבירסקי

 

הם דוהרים במעגלים לצלילי תזמורת הגמלאן ונשמעים לפקודותיו של שמאן הכפר שמשמש כסייס האוחז שוט בידו ושולט בתנועותיהם. מהירות הדהירה הולכת וגוברת והרקדנים דוהרים כמו סוסי פרא ללא שליטה, צוהלים ולועסים קש. הם נכנסים לטראנס עמוק שמנתק אותם מהמציאות ומאפשר להם לאכול זכוכית, לנגוס בגחל אש ולבלוע סכיני גילוח. בסיום המופע מחזיר אותם השמאן למציאות על ידי צליפות שוט עזות ונשיפות אוויר שהוא נושף על פניהם.

 

בפרק הבא -  טאנה טורג'ה, בתי הסירה וטקס הקבורה של מרתה