פארק המסילה – הטיילת הירוקה בלב הפועם של תל אביב

 

מסילת הרכבת ההיסטורית של תל אביב הפכה לפארק ירוק עם שבילי הליכה, מסלולי אופניים ומתחם בילויים שופע בתי קפה ומסעדות, כשלאורך המסלול ניצבים בתים מימיה הראשונים של תל אביב ומספרים את סיפורו המרתק של המקום

 

 שבילי הליכה ומסלולי אופניים בלב תל אביב       צילום: רונית סבירסקי

 

גלגלי ההיסטוריה משקשקים במרכז הסואן ביותר של תל אביב. מסילת הרכבת שחיברה בין יפו לירושלים הוקמה בשנת 1892 ופורקה בשנת 1950. המקטע שבין תחנת אלנבי לתחנת אליפלט בתוואי הקו האדום של הרכבת הקלה עובר מתחת לפני האדמה באותו תוואי שעליו נסעה הרכבת ההיסטורית. את פסי הרכבת החליף פארק המסילה שמתהדר בפינות ירוקות ושלוות, מסלולי הליכה, בתי קפה ומסעדות.

 

 החצר האחורית המוזנחת הפכה לפארק יפהפה      צילום: רונית סבירסקי

 

המסילה ההיסטורית היוותה את הגבול בין השכונות הצפוניות של יפו. מצד אחד נווה צדק ומהעבר השני שכונת ולהאלה הטמפלרית. עשרות שנים לאחר פירוק המסילה נחשב האזור ל"חצר האחורית" של דרום תל אביב. עם פתיחתו הראשונה של הפארק בשנת 2020 החל האזור לשנות את צביונו וככל שחולפות השנים גם החצרות האחוריות המוזנחות הופכות לחזיתות מפוארות.

 

 פיקניק לצד הדמיית פסי הרכבת ההיסטורית     צילום: רונית סבירסקי

 

אורכו של הפארק כקילומטר וחצי מנחלת בנימין עד תחנת הרכבת הראשונה ומשם לשפת הים. אפשר לטייל בשבילי ההליכה הסלולים, לשבת בפינות מוצלות, לפרוש מחצלת על המדשאות הירוקות או לעצור לקפה. על מנת לתת ערך מוסף לטיול בפארק ביקשנו משולמית וידריך, חוקרת תולדות תל אביב לספר לנו על הבתים ההיסטוריים שנמצאים לצד הפארק ועל הימים שבהם רכבת קיטור שהוסקה במים חמים נסעה מיפו לירושלים במשך 4 שעות.

 

 בית הדואר המרכזי הישן       צילום: רונית סבירסקי

 

וידריך ממליצה להתחיל את הסיור מרחוב אלנבי פינת יהודה הלוי 46 ליד הדואר הישן שעומד כיום נטוש. בית הדואר תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' והוקם ב-1930. זהו מבנה מאופק בסגנונו לעומת בתי החלומות שאפיינו את הבניה שלו. הוא שימש כבית הדואר המרכזי גם במהלך המאה ה-20. היזם ואיש העסקים צבי סטרכילביץ' רכש 40 דונמים מהטמפלרים במתחם שנקרא כרם הגרמנים. לאורך הרחוב המרכזי הוא הקים 19 חנויות שהיו בקומה הראשונה ודירת המגורים של בעלי החנויות בקומה השנייה ובקצהו הצפוני הוקם בית הדואר. שמו המקורי היה רחוב הגשר אולם לאחר קום המדינה כשהגיעו הפליטים מאירופה והעמידו בו פריטים למכירה דבק בו הכינוי השוק הפולני.

 

 מחסום הרכבת ההיסטורית שנסגר בשבתות      צילום: רונית סבירסקי

 

חוצים את נחלת בנימין ומגיעים לנקודה שממנה מתחיל פארק המסילה. מתחת לשביל האספלט במעבה האדמה עובר הקו האדום של הרכבת הקלה. למעלה מ-300 עצים הועתקו ממשתלות וניטעו יחד עם בית הגידול שלהם כעצים גבוהים עם נוף רחב על מנת להעניק צל וליצור נוף ירוק. קטע מהחומה המקורית של הרכבת ניצב בצד הצפון מזרחי ופסי רכבת שנוספו עם הקמת הפארק הם מעין תזכורת לעבר אבל אינם משחזרים את המקור. במתחם הסמוך לרחוב נחלת בנימין הוקמה ב-1921 שכונת מרכז מסחרי על ידי סוחרים שעזבו את יפו היום הוא נקרא זכה למיתוג "צפון פלורנטין".

 

 גרפיטי ובתים צבעוניים בצפון פלורנטין       צילום: רונית סבירסקי

 

בין הבתים הבולטים בתחילת המסלול נמצא בית מני שנבנה ב-1912 וזכה לשימור שהפך לאחת הדוגמאות הבולטות בתחום. בעליו הראשונים היה שלמה ברסקי ואחריו גר בו מלכיאל מני שהיה מראשי היישוב. בנק לאומי רכש את המבנה ב-1978 ותכנן להרוס אותו. המאבק הציבורי העיקש למניעת ההריסה הצליח והיווה את אבן הייסוד להקמת המועצה לשימור אתרים. האדריכל אמנון בר אור שיחזר את הבית, את ציורי הקיר, הרצפות המצוירות והאלמנטים האדריכלים כפי שהיו במקור. בניין המשרדים של הבנק נבנה סביבו וכך שוכן לו הבית במרכז הלובי הרחב של המגדל. המראה מכיוון פארק המסילה יוצר תחושה של בית פרטי שנמצא בתוך אקווריום.

 

 בית מני - הבית שנשמר בתוך המגדל      צילום: רונית סבירסקי

 

במקום שבו נמצא מעבר החצייה של רחוב הרצל הוצב מחסום בשנים שבהן פעלה הרכבת. שרשרת ברזל חסמה את נתיב הנסיעה של הרכבת בשבתות ורחוב הרצל הפך למדרחוב. ברחוב הרצל, מימין ומשמאל , ניתן לראות בתים מימי אחוזת בית. ממשיכים לאורך פארק המסילה כשמצד ימין ניתן לראות את החצר האחורית של בתי רחוב יהודה הלוי. הבית ששוכן ברחוב יהודה הלוי 16 הפך למלון וזכה לשיפוץ על ידי האדריכל בר אוריין כולל החצר האחורית שזכתה לעיצוב מרשים. בר אוריין משתמש בהנגדה עיצובית כשהוא מוסיף אלמנטים מודרניים למבנה הישן. בצמוד (יהודה הלוי 14) ניצב מבנה ששימש כבית המשפט השלום העברי החל משנת 1938 וכיום משמש כבית מגורים. כיוון שאנשים הגיעו לבית המשפט ממקומות מרוחקים הקומה השלישית שימשה כבית מלון שנקרא אספלנדה.

 

 מגדל ליבר לצד בית טפלרי ישן      צילום: רונית סבירסקי

 

בשטח של יהודה הלוי 12 נמצא כיום מגרש חנייה אבל בשנים הראשונות של תל אביב היה במקום גן חיות שנקרא מכון פדגוגי-ביולוגי ושימש כמוסד חינוכי על תיכוני. הגן הזאולוגי הוקם על ידי יהושע מרגולין שלמד בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת קייב וכמורה בארץ ישראל טען שטבע צריך ללמד בשטח ולא בכיתה. בשנת 1931 קיבל צריף ישן ביהודה הלוי 12 והחל לאסוף בעלי חיים שאופייניים לארץ ישראל. הוא הביא יעל, צבי, חזירי בר, שקנאים ותנינים וכך הפך גן החיות הקטן בעידוד של מאיר דיזנגוף למוסד אקדמי ובשנת 1932 הוכר כמכון השתלמות לגננות ולמורות לטבע שממנו התפתח הגרעין לאוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-50 המכון הועבר לאבו כביר ומשם ב-1981 לקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב. כחלק מאפיזודות השכונה מנהל מלון אספלנדה פנה ב-1938 לעיריית בתלונה על כך שהסירחון מגן החיות הוא בלתי נסבל וכל מי שמגיע ללון במלון אינו חוזר פעם נוספת.

 

 מתחם הבילויים של בית רומנו      צילום: רונית סבירסקי

 

בצד הנגדי לגן החיות ובית המשפט נמצא בית רומנו שהוקם בשנת 1947 ביוזמת האחים רומנו מהעיר חאלב. הוא היה קניון ענק עם 300 חנויות. במאה ה-21 הוא עמד בסכנת הריסה על ידי יזם פרטי ובעקבות מחאה ציבורית עיריית תל אביב פרשה עליו את חסותה והשאירה אותו כמתחם בילויים תוסס עם מסעדות ובתי קפה. השטח העצום שעליו הוקם בית רומנו היה חלק משכונת ואלהלה הטמפלרית. בית קאפוס היפהפה היה אחד מהמבנים שנהרסו. ארתור רופין, שהיה ממייסדי המשרד הארץ ישראלי שממנו צמחה הסוכנות היהודית, התגורר בבית עם אשתו שולמית ב-1908. הם עלו לארץ מברלין ושולמית לימדה נגינה על פסנתר וקסילופון שנקרא בעברית מקושית. היא יסדה את בית הספר הראשון למוזיקה שבו שמעו לראשונה בארץ קונצרטים עם ויולות, צ'לו וקונטרבס.

 

 דירות מגורים לאלפיון העליון      צילום: רונית סבירסקי

 

מערבית לבית רומנו ניצב מגדל מגורים מודרני שעומד על יסודות בית החרושת ליבר שיצרו בו וופלים ושוקולד. בית החרושת עמד נטוש שנים רבות עד שהשטח נרכש על ידי יזמים. מעברו השני של הרחוב נמצאים בתים מפוארים בקנה מידה של ימינו אלה. צמד בתים תאומים שנבנו במהלך  1921 על ידי היזם והסוחר יוסף קודריאנסקי ברחוב יהודה הלוי 6 ו-8. המבנים שתוכננו על ידי הקר ולוין שומרו ושוחזרו על ידי האדריכלית אורלי שרם מספר 8 והאדריכל אמנון בר אור מספר ,6 שהיה בית דין לעבודה וזכה לשימור של רצפה מצוירת יפהפייה. החצר האחורית העלובה הפכה לצמד מבנים מרשימים אחרי הקמת פארק המסילה והם משמשים כבתי מגורים פרטיים של האלפיון העליון.

 

 הגשר החדש, חומת הרכבת המשוחזרת והגנים הפורחים     צילום: רונית סבירסקי

 

חוצים את רחוב פינס וממשיכים אל חלקו השלישי של פארק המסילה. במקטע הזה שוחזרה החומה המקורית שהייתה בנויה לצידי החפיר של מסילת הרכבת. כאן ניתן לראות את עומק החפיר והבתים שנמצאים מספר מטרים מעל המסילה מצד אחד שכונת נווה צדק ומן העבר השני הבתים שנותרו משכונת ואלהלה הטמפלרית. על החלקלקה שתלו צמחי בוסתן, תבלינים, רימונים, דקלים, צאלונים ושיחי בוגונוויליה. בין המבנים הבולטים של שכונת נווה צדק אפשר לראות את צדו האחורי של בית רוקח שהיה ממייסדי השכונה. הבית המפואר בסגנון פריזאי עם כיפת הנחושת הבוהקת שהפך למוזיאון לאמנות על ידי בתו של רוקח, האמנית לאה מג'רו מינץ ז"ל וכיום משמש כחדר בריחה.

 

 מגדל נווה צדק ולמרגלותיו בית ואגנר      צילום: רונית סבירסקי

 

עוברים מתחת לגשר חדש שמעליו מתנשא מגדל נווה צדק בן 44 קומות. הוא הוקם בשטח שבו היה מפעל נחושתן למעליות. בתקופת הטמפלרים פעל במקום בית חרושת ליציקות ברזל ומנועים של האחים ואגנר. ואגנר, שהיה ראש קהילת הטמפלרים, לא גורש ונשאר בארץ ישראל כדי למכור את אדמותיהם לכל מי שאינו יהודי ותלה את הדגל הנאצי על חזית המפעל שלו. בשל קשריו עם היטלר וגודל אסון השואה שנחשף, ההגנה התנקשה בחייו. על קיר משרדו נמצא מכתב אישי מהיטלר שבו הוא מודה לו על הברכות ליום הולדתו. צמד הבתים שבהם התגוררו בני המשפחה עדיין עומדים בשטח הצמוד למגדל נווה צדק.

ממשיכים מערבה ועוברים מתחת לגשר שלוש. הגשר המקורי שהיה עשוי ברזל הוקם ככל הנראה ב-1910 על ידי בונפוס, מנהל החברה הצרפתית שהקימה את תחנת הרכבת והניחה את המסילה. אהרון שלוש היה אחד הסוכנים של חברת מסילת הברזל ומנהל החברה שהעריך את יושרו של שלוש, הסכים לאות הוקרה לדרישתו להקים מעל המסילה גשר שישמש מקום מעבר. הגשר הוגבה ב-1918 על ידי הבריטים כיוון שהקטר שלהם היה גבוה יותר. במהלך הקמת התשתית לרכבת הקלה הגשר פורק בשנת 2018 ונבנה מחדש כשנה לאחר מכן בצורתו הנוכחית.

 

 גשר שלוש להולכי רגל     צילום: רונית סבירסקי

מבית וילנד לבית השאנטי     צילום: רונית סבירסקי

 

בהמשך הדרך בצד שמאל נמצא בית קרל וילנד, מצאצאי הטמפלרים, ששימש כבית המגורים של המשפחה ובעידן הנוכחי שכן בו בית השאנטי. קרל היה  בנו של הוגו וילנד בעל מפעל למוצרי מלט שפעל במתחם התחנה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בני וילנד היו הראשונים שהתקינו מכבשים הידראוליים לייצור אריחים וחומרי בנייה. המקום שבו הוקמה תחנת הרכבת הקלה אליפלט נושק לשטחה של התחנה הישנה שנחנכה ב-1892 על ידי חברה צרפתית. דרומית לתחנת אליפלט על תוואי הרכבת הקלה היה בעבר רחוב אבו חדרה שזכה לכינוי רחוב המיליונרים. התגוררו בו ראש העיר מאיר דיזנגוף, מייסד אחוזת בית עקיבא אריה וייס, המשוררים והסופרים סמילנסקי ועגנון. הם כונו המיליונרים כיוון שלבשו חליפות מחויטות והתהדרו במראה אלגנטי. הם התגוררו בבתים יפים במושגים של אותה תקופה עם חלונות גבוהים וחדרי נוחיות בתוך הבתים. לא רחוק משם בקצה רחוב המיליונרים, ברחוב המרד פינת רחוב אילת  פעל מועדון ישורון. כשעקיבא אריה וייס הגיע לארץ ישראל ב-1906 הלך לאסיפה שהתקיימה במועדון, עלה על הבמה והציע להקים עיר עברית שהייתה תחילתו של חזון הקמת העיר תל אביב.

 

 סיום בתחנת אליפט של הקו האדום      צילום: רונית סבירסקי

 

הסיור נערך בסיועה של שולמית וידריך, סופרת וחוקרת תולדות תל אביב, ליצירת קשר ותאום מפגש לקבוצות 052-5321772