11 חניונים שמספרים על גבורה, אומץ לב ללא גבולות

 

בין שבילי הטבע לשברי הזיכרון: חניונים המספרים סיפורים של גבורה, אובדן וגעגוע. מעין זיוון בגולן לגולן, לגליל המערבי, לכרמל ועד הנגב

 

עין זיוון – חניון באור עצי האלון וזיכרון הקרבות

בסמוך לקיבוץ עין זיוון, על רקע הנופים הירוקים של צפון רמת הגולן, שוכן חניון עין זיוון – פינה של שלווה בצל עצי אלון תולע רחבי נוף. בקיץ, העלווה הסמיכה יוצרת חופת צל נעימה לפיקניק, ובחורף, כשהעצים עירומים, השמש מחממת את המטיילים. אבל השקט הזה עוטף אתר הנצחה דרמטי – זיכרון לגדוד הסיור 134, שלחם כאן בגבורה במלחמת יום הכיפורים. ביום הקרב הראשון עמדו לוחמי הגדוד – חיילים צעירים ומילואימניקים – מול עשרות טנקים סוריים. מול גבורתם נבלמו גלי הפלישה, ו-22 טנקים סוריים הושמדו בקרב מפתיע. גם כשגל נוסף תקף ממזרח, ידו של הגדוד הייתה על העליונה – אך המחיר היה כבד: 33 לוחמים נפלו. החניון ממשיך לספר את סיפורם, באתר הנצחה שמור ושקט, לצד מתקני לינה למטיילי שביל הגולן. איך מגיעים:  סמוך לכניסה לקיבוץ עין זיוון, בצד כביש 91 (בין גשר בנות יעקב לעין זיוון).

 

צילום: רונית סבירסקי

 

חניון דרדרה – בין פלגי מים לסיפור חלוצים

גשר עץ קטן מעל פלג צלול מוביל אל חניון דרדרה (אשמורה), פנינה ירוקה בלב עמק החולה. עץ תאנה רחב-צמרת מברך את הבאים בכניסה לגן מטופח, שנטוע כולו בצמחיית ארץ ישראל: עצי זית, רימונים, תאנים, שיחי פטל ואיקליפטוסים. ספסלים ושולחנות פזורים בצל, ושביל הליכה קצר בן כ-200 מטרים מוליך אל אתר ההנצחה והאנדרטה לנופלים. החניון נקרא על שם מעיין קטן במקום – דרדרה, ושמו הנוסף, אשמורה, לקוח מהקיבוץ שהוקם כאן ב-1946 על ידי חברי גרעין נח"ל. קק"ל סייעה בהכשרת הקרקע, הוקמה חומת בזלת ומגדל תצפית בן 21 מטרים, ושטחים חקלאיים נפרשו מסביב. אלא שהבידוד היה קשה – ממזרח הצבא הסורי, ממערב ביצת החולה, והגישה היחידה הייתה דרך שיט באגם. הקרבות הקשים במלחמת העצמאות הכריעו את הגרעין, והוא עבר לאזור המרכז. כיום, החניון הוא פארק פורח ושקט, ובו עמדת שמירה מקורית, שלטי הסבר ותצלומים שמספרים את סיפור ההתיישבות, המאבק והעזיבה. איך מגיעים:  מכביש 918 מראש פינה לכיוון גדות, פונים צפונה לכביש עמק החולה, חוצים את הירדן ב"גשר הפקק", ממשיכים כ-2 ק"מ עד לשלט המפנה מזרחה. החניון נמצא כ-400 מטרים מהכביש.

 

חניון דרדרה     צילום: רונית סבירסקי

 

חניון שיירת יחיעם – בין פסטורליה לזיכרון הקרב

בין עצי היער הירוקים שלצד כביש הצפון, חניון השיירה נראה במבט ראשון כעוד פינת טבע שקטה – אזור לפיקניק ולמנוחה. אך מעבר לפסטורליה, המקום מספר סיפור כבד משקל. משוריינים מחוררי קליעים עומדים דוממים לאורך הדרך, עדות אילמת לקרב עקוב מדם שהתרחש כאן ערב קום המדינה. ב-27 במרץ 1948, יצאה שיירת אספקה מנהריה בדרכה לקיבוץ יחיעם הנצור, מלווה ב-90 לוחמים. היא כללה רכבי משוריינים, משאיות עמוסות, טנדרים ואוטובוס ממוגן, שנועדו להעביר מזון וציוד למגני הקיבוץ המבודד. בשעות הצהריים, בעיקול הדרך ליד בית הקברות הערבי, נפתחה עליהם אש ממארב שחסם את דרכם. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ קדימה, אך משאית שהתהפכה חסמה את הנתיב וכלי הרכב האחרים נלכדו בין אש התוקפים. הקרב נמשך שעות ארוכות. 47 לוחמים נפלו ובהם מפקד השיירה בן עמי פכטר. רק משוריין אחד הצליח להגיע ליחיעם כשהוא נושא עמו פצועים והרוגים. האנדרטה שבמקום מנציחה את שמות הנופלים, ולצידה עומדים כלי הרכב המשוריינים שנותרו על הכביש מאז אותו יום – כעדות אילמת לאלה שלא הצליחו להגיע ליעדם. איך מגיעים: מכביש 70, ליד סימון הקילומטר ה-78, פונים מזרחה בהתאם לשילוט לחניון שיירת יחיעם

 

אנדרטת שיירת יחיעם והמשוריינים     צילום: רונית סבירסקי

 

חניון עוצבת ראם (עין הוזים) – להנציח את גבורת החטיבה

חניון עוצבת ראם, המוקדש לחטיבה 37 של חיל השריון, משקף את גבורת הלוחמים ששמו את חייהם על כף המאזניים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. האנדרטה הגדולה, עשויה פלדה שחורה, ניצבת במרכז הגבעה ומביטה אל נופי העמק המוריקים. בחלקו התחתון של החניון, סמוך לטנק ששימש את החטיבה בלחימה, מוצבים שולחנות פיקניק מאבן, המאפשרים לנופשים לשלב מנוחה עם ביקור היסטורי. גרם מדרגות עץ מטפס אל פסגת הגבעה, שם מתגלה התצפית הפנורמית. מהנקודה הגבוהה, נראים כרמי ענבים, הרי הגליל, העיר צפת, רכס המירון והר כנען. האנדרטה כוללת פסל פלדה ענק, המעוצב בצורה של האות ש', ולצידו לוחות הנצחה שעליהם רשומים שמותיהם של 166 חללי החטיבה. הפסל עוצב על ידי דינה ניר-אבן-טוב, אלמנתו של עודד אבן-טוב שנפל במלחמת ששת הימים. איך מגיעים: נוסעים ב"דרך נופית מרום גליל" לכיוון היישוב קדיתא

 

 פסל הפלדה להנצחת חללי חטיבה 37 של חיל השריון       צילום: רונית סבירסקי

 

מגדל תצפית ומצפור – מבט פנורמי על הר שפרה ויער ברעם

חניון הפיקניק האינטימי ומגדל התצפית ברעם נמצאים בראש הר שפרה. לאחר חציית הכביש, פונים ימינה ועולים לעבר הר שפרה, בגובה של 743 מטרים מעל פני הים. השביל, המסומן בצבעי לבן-סגול-לבן, עובר דרך יער אורנים. במרכז החניון עומד מגדל תצפית בגוון לבן-כתום, שלצידו עמודי הנצחה לקהילת יהודי איטליה. המגדל עשוי בטון ומתנשא לגובה של שלוש קומות. גרם מדרגות מוביל למרפסת תצפית בקומה השנייה, שם נשקפת פנורמה של 360 מעלות. מהמרפסת ניתן לצפות בנופים הירוקים של יער ברעם ושמורת האלונים, הר אדיר, קיבוץ סאסא, הר מירון, כפר גוש חלב, עתיקות ברעם, גבול הלבנון, כרם בן זמרה ורמת דלתון. למרגלות המגדל, בין העצים, פזורים שולחנות וספסלי פיקניק, מוקפים בחורש ים תיכוני, אלון מצוי, קטלב, אלה ארצישראלית, כליל החורש ועצי זית. איך מגיעים: בווייז חניון יער ברעם

 

מרפסת תצפית של 360 מעלות     צילום: רונית סבירסקי

 

מצפה רחימוב – שקט ושלום מול נופי דרום לבנון

מצפה רחימוב, אתר שקט ומוכר בעיקר למקומיים, ממוקם מול הכניסה לקיבוץ ברעם. המקום הוקם על ידי קק"ל להנצחת זכרו של אל"מ יצחק רחימוב, שנפל בקרב בכפר ירון שבדרום לבנון ב-21 בינואר 1990. האנדרטה המורכבת מגוש אבן בזלת ענק, המוקפת בשרשרת ברזל כבדה, צופה באופן סמלי אל הכפר ירון. מהמצפה נשקפים נופי יישובי דרום לבנון, כולל מארון א-ראס, רמש, ובצד הישראלי – מושב דוב"ב, אביבים וקיבוץ ברעם. האתר מציע אווירה שקטה, אידיאלית להתרגעות ולהתבוננות בנוף הפנורמי. איך מגיעים: בווייז אנדרטה לזכרו של אל"מ יצחק רחימוב

 

 אנדרטת אל"מ יצחק רחימוב          צילום: רונית סבירסקי

 

שבילי רון – לזכר אביאל רון ומשפחתו

ביער עופר שבכרמל, אחת מחלקות היער הוותיקות, הוכשרו שבילי הליכה בטבע הנושאים את השם "שבילי רון". שבילים אלו, לצד חניון מרכזי, מנציחים את זכרם של אל"מ (מיל') אביאל רון ושני ילדיו, עופר וענת, שנהרגו בפיגוע טרור במסעדת "מצה" בחיפה ב-31 במרץ 2002. אביאל רון, מפתח טנק המרכבה וזוכה פרס ביטחון ישראל לשנת תשנ"ב, היה אדם מוערך וניהל את המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) לפני מותו. החניון ממוקם בחורבת כביר, צפונית-מערבית לכרם מהר"ל, והוקם ביוזמת אשתו, כרמית, להנצחת זכרם של יקיריה. איך מגיעים: בווייז שבילי רון / יער עופר

 

 יער עופר     צילום: רונית סבירסקי

 

חניון תל יודפת – בין צל הלבנה להיסטוריה הגדולה

בלב נוף גלילי ירוק, למרגלות תל יודפת, מסתתר חניון קטן ושקט בין עצי לבנה מפוארים – מראה נדיר באזור, שבו הלבנה לרוב צנועת נוף. החניון מוקף בערוץ הפראי של נחל יודפת, כשמולו נישאת פסגת הר עצמון המכוסה יער טבעי. במדרונות התל מתגלים סימנים עתיקים מתקופת התלמוד, אך ליבו של הסיפור ההיסטורי שייך למרד הגדול ברומאים. תל יודפת היה אחד ממבצרי הגליל החשובים ביותר, בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. כאשר הצבא הרומי, בפיקוד אספסיאנוס, צר על המבצר – בחרו מגניו במוות ולא בכניעה. מתוך 40 לוחמים, רק יוסף ואדם נוסף שרדו, לאחר שהאחרון שוכנע לוותר על ההתאבדות ולהיכנע. מאותו רגע משנה בן מתתיהו את גורלו – הוא נלקח לרומא, הופך להיסטוריון הבית של הרומאים, ומתעד את תולדות העם היהודי בכתבים שהפכו לאבני יסוד בהיסטוריה של המקום. איך מגיעים: נוסעים מצומת המוביל צפונה בכביש 784 לעבר גוש שגב. בצומת יודפת פונים מזרחה בכביש 7955. לאחר כ-1.5 ק"מ פונים ימינה (דרומה) לכיוון היישוב יודפת, ומיד לאחר כ-150 מטרים שמאלה, אל דרך עפר חדשה המסומנת ירוק. לאחר כ-900 מטרים מגיעים לחניון בין עצי הלבנה.

 

 יד זכרון למגיני יודפת      צילום: רונית סבירסקי

 

תל שימרון – גבעה אחת, אלפי שנים של סיפור

בלב עמק יזרעאל, לצד בית העלמין של נהלל, מזדקר תל שימרון – אתר היסטורי עשיר, שמחבר בין עבר כנעני עתיק לימי ההתיישבות החקלאית של המאה ה-20. העיר הקדומה שמע'ון, ששלטה מהתל על העמק הפורה, נזכרת כבר בספר יהושע כעיר כנענית מבוצרת. בתקופות מאוחרות יותר התקיימו כאן יישובים הלניסטיים ויהודיים, ובמרד ברומאים שימש התל כמבצר של מתקוממים יהודים. בתקופת היישוב החדש, המקום שימש כתחנת הכשרה חקלאית של תנועת המושבים בשנות ה-30, וב-1948 הוקם עליו קיבוץ תימורים, שבמהרה עבר לנגב ואת מקומו תפס היישוב תמרת. שביל קצר ותלול מוביל אל ראש התל ואל חניון קטן, שם הקימה קק"ל מגדל תצפית מעץ, ניצב על בסיס בטון, ממנו נשקף נוף יפהפה של עמק יזרעאל. למרגלות התל שוכן בית הקברות של נהלל, שבו אפשר לפקוד את  קבריהם של שמואל ודבורה דיין, בנם משה דיין, ואת קברי האסטרונאוט אילן רמון ובנו אסף. איך מגיעים: מרמת ישי נוסעים מזרחה בכביש 75. אחרי שעוברים את צומת נהלל, פונים שמאלה לאחר כ-700 מטרים לכיוון תמרת. נוסעים עוד כ-100 מטרים ופונים שמאלה לבית הקברות של נהלל. החניה הגדולה ממוקמת למרגלות התל.

 

 קברו של אילן רמון בנהלל      צילום: רונית סבירסקי

 

גבעה 69 – הגובה שזוכר

על פני השטח זו עוד גבעה בחוליות מישור החוף – שלושה מגדלים נטושים ויער אורנים דליל. אבל כשעולים אל גבעה 69, נדמה שהאדמה לוחשת סיפור. ביוני 1948, כשקרבות עזים התחוללו בדרום הייתה לגבעה הזו משמעות אסטרטגית. הבריטים הקימו כאן מגדלי בטון ובריכות אגירה, ועם נסיגתם הפכה הגבעה ליעד מבוקש – לישראלים ולמצרים כאחד. אחרי שניצנים נפלה לידי הצבא המצרי, עלתה לגבעה פלוגה ג' של גדוד 53, להיערך לקרב החזרה. המצרים תקפו – ונסוגו. אבל הסיפור לא הסתיים. למחרת, החליפה אותם פלוגה ב' מגדוד 51. המצרים שבו – הפעם עם עדיפות. הקרב היה קצר ואכזרי. עשרים לוחמים נפלו. אחרים נלקחו בשבי. גבעה 69 עברה לידיים מצריות. רק באוקטובר, כחלק ממבצע "יואב" המאזניים נטו לצד הישראלי. פלוגה ב' – אותה פלוגה שאיבדה את חבריה – חזרה לקרב. הפעם הצליחה לכבוש את המוצבים בדרום, ופתחה את הדרך אל הנגב הנצור. גבעה 69 נכבשה בלי ירייה אחת. המצרים נסוגו. היום, בראש הגבעה, שוכן חניון קטן בתוך יער. משפחות הנופלים הקימו כאן אנדרטה לזכר הנופלים. איך מגיעים: מכביש 4 בין אשדוד לאשקלון, כ-250 מטר מדרום לפנייה לניצן, פונים מזרחה בכביש 232. לאחר כ-1.5 ק"מ פונים צפונה (שמאלה) בשביל מסומן אדום, ונוסעים עוד כ-900 מטר עד לראש הגבעה.

 

בין עצי האשל לבארות העתיקות – סיפורן של בארותיים

בעומק נופי המדבר הפתוחים של הנגב, מתגלה חורשה ירוקה כנווה מדבר – עצי אשל נישאים חובקים שלושה איקליפטוסים עתיקים. החורשה, שידועה בשם "חורשת בארותיים", מזמינה את המטיילים לעצירה שקטה, ואפילו ללינת לילה. שורשיה ההיסטוריים של החורשה נעוצים בימי השלטון העות'מאני, אז קיבל אליהו קראוזה, מנהלו של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, משימה ממושל הדרום ג’מאל פאשה: לנטוע עצים באתרים שונים בנגב. אחת מנקודות הנטיעה הייתה ביריין – שמה הערבי של בארותיים – על שם שתי בארות עתיקות הסמוכות: באר משה ובאר אהרון. ב-1915, יחד עם בוגרי מקווה ישראל, נטע קראוזה את העצים הראשונים. הבארות, שזרמו אז במים, העניקו חיים לחורשה במדבר הצחיח. באר משה, הנמצאת בסמוך לאיקליפטוסים, שירתה את רכבות הטורקים שעברו בדרך לסיני. באר אהרון, בשולי החורשה, ריקה כיום, אך סימני החבל על שפת האבן מעידים על ימים אחרים – כשדליים עלו וירדו בשלשלת. איך מגיעים: נוסעים מבאר שבע דרומה על כביש 40 עד צומת טללים, ומשם מערבה בכביש 211 לכיוון ניצנה. ליד כפר הנוער ניצנה פונים דרומה בכביש 2021. כעבור כ-10 ק"מ מגיעים לחורשה.