תל אביב מעצמת הקפה

ביום שבו יצאתי למסע בעקבות הקפה התל-אביבי נסע לפני אופנוען רב קוביות ומפותח שרירים. הוא עטה חולצה בגוון מוקה ועליה התנוססה באנגלית ההכרזה: "שותי הקפה הם מאהבים טובים יותר". לא בדקתי, אבל החלטתי ששווה לדעת מה יש בקפה שאין בתה. בתל-אביב רבתי יש למעלה מ-350 בתי קפה וכנראה שבכולם יושבים גברים משודרגים.

קצת קשה לדעת מה באמת הופך אותנו למכורים לקפה. האגדה מספרת שהקפה התגלה באתיופיה כאשר רועה כבשים ראה אותן אוכלות גרגרים אדמדמים בשדה ומתחילות לקפץ. הוא החליט לטעום ופצח במחול סוער עם הכבשים. יש בו משהו בנוזל השחור העכור שהצמיח בארץ ובעולם אימפריות של קפאין. בעשור האחרון קשה לשלוח מבט אל האופק מבלי לראות שלטים מגולענים עם ספלי קפה מוקצף בנוסח: ארומה, ארקפה, קפנטו, קפה קפה, קפה הלל, קפה ג'ו, עלית קפה, אילן'ס וקופי בין. היה לנו גם סטארבק לתקופה קצרה. בכל שדרה, כל רחוב ושכונה תמצאו את הקפה הטרנדי המהוקצע, או את הסולידי הוותיק וישנם גם שכונתיים עם אווירה.

 

המעבר מהסתננות איטית להתפרצות געשית אמנם התרחש במאה ה-21 אבל כבר בתחילת המאה ה-20 נראו על מדרכות תל-אביב הבטלנים הציוניים הראשונים. על כך אמר העיתונאי א.ס. ליריק בשנות ה-30: "כשראיתי את בית הקפה רצקי, החילותי להאמין בעתידה של תל-אביב. אין תרבות עירונית בלי בתי קפה ובלי בטלנים". בית הקפה הראשון בנוסח מרכז אירופה נפתח בשנות ה-20 בנחלת בנימין ונקרא "קפה הונגרי" ובו הוקם התיאטרון הסטירי "הקומקום". מתחרהו היה קפה גדנסקי ברחוב יבנה שבו ישבו הסופרים של אותה תקופה. בקפה שור בפינת לילנבלום ישבו ספסרי הקרקעות שקראו להם סרסורים ורק בשנות ה-30 הגיעה אופנת בתי הקפה הצרפתיים.

 

אנשי הבוהמה שנסעו לפריס רצו קפה ולצדו כוסית אלכוהול שתלהיט את הויכוחים ותעודד את השירה. הסמן הראשון היה שלג הלבנון ששתו בו גדולי הדור שלונסקי, אלתרמן, פן, שטרייכמן, זריצקי, מסקין, קלצקין ורובינא. ישבו בו מבוקר עד ערב, התווכחו, שתו ושרו. המקום הפך למצג סלבס ואנשים טיילו לאורך הרחוב רק כדי להציץ במפורסמים מתענגים על קפה. בראשית שנות ה-30 נפתח קפה רצקי שהיה מקום מושבם הקבוע של ביאליק ושלונסקי. ויכוח בלתי פתור הביא לפרישתו של שלונסקי עם חבורתו לקפה אררט אותו הקימה היפיפייה שחורת השיער, לובה. הם הלכו שבי אחריה גם כשהעבירה את הקפה לרחוב מנדלי וממנו לדיזנגוף שם קיבל את השם המיתולוגי כסית. כך נולד המוסד שנקנה לאחר מספר שנים על ידי מלצר בכיר שזכה לכינוי חצקל איש כסית. המקום הפך לבית שני עבור הבוהמה התל-אביבית שמשכה אליה, בוהמיינים, פוליטיקאים, אנשי עסקים וכמובן את כל היפות של העיר. קפה רוול נוסד ב-1948 בדיזנגוף והיה הקפה הגדול ביותר בארץ. 900 מקומות ישיבה בגינה הגדולה ו-600 מקומות בפנים. הוא היה במשך כמה עשורים מקום הבילוי של היפים והיפות בעיר. בשנת 1970 נטשה נערה בת 16 שהסתבכה בהריון לא רצוי את התינוקת בחדר השירותים. התינוקת אומצה והוריה קראו לה רוול. בעקבות כסית ורוול הפך רחוב דיזנגוף לעורק הבילויים ונפתחו בו קפה שטרן, פראק ופינתי. באותן שנים התל-אביבים יצאו "להזדנגף" כדי לראות ולהראות. זה לא יחזור, כל זה כבר איננו רק זיכרונות מהלכים על בהונות אבל הזמן לא נרדם. רחוב דיזנגוף ירד מגדולתו ואילו הקפה ממשיך ללהוט. ציר הנפט זורם היום מגשר הירקון עד פאתי כל בו שלום. משקל הכובד עבר מדיזנגוף לאבן גבירול וממשיך לבוגרשוב ושדרות רוטשילד. מבט ממוקד משני עברי אבן גבירול מגלה עשרות בתי קפה ושלוחות שמתפרצות לכיכר מילנו, מתחם בזל, גן העיר, כיכר מסריק, פרישמן ולונדון מיניסטור. משם מתפצל מזלג לאחד העם, יהודה הלוי, שדרות רוטשילד ואחד שיורד לכיוון בורגרשוב. קצת יותר רחוק אבל מתפתח היטב הוא מתחם פלורנטין.

אבן גבירול

לכל אורכו של רחוב אבן גבירול התמקמו הרשתות הגדולות ובניהם המיוחדים. באבן גבירול 44 נונה עם ארוחות בוקר 24 שעות, עוגת גזר או פרג, קרואסונים וקפה. במספר 52 לחם ארז שניחוחות הלחם מלווים את הולכי הרגל. צבוע באפור ירקרק, מסחטה של מיץ גזר בחזית ולדלפק עץ שעליו מונחים כמה עיתונים לשותי הקפה הזריז. קרוב לגשר הירקון במספר 187 גולש קפה "הורקנוס" מחלל פנימי אינטימי אל המדרכות, עיתון והפוך לפתיחת היום.

כיכר מילנו ומתחם בזל

הפינות הקסומות והשקטות יותר שייכות ליודעי דבר. שולחנות בודדים עם מאפים תוצרת בית, עיתונים ובעלי בית שמכינים לך את הקפה כשאתה עוד צועד על המדרכה. כאלה הם זוריק בכיכר מילנו שדרי יהודה המכבי על טפם ועגלותיהם מעבירים שם בוקר של אמהות. בוגרי השכונה שיצאו לפנסיה מסיימים את הקפה עם המוספים ומחליפים מידע עם השולחנות הסמוכים.

פינת הקבועים צפונה יותר היא מתחם בזל. לקפה בזל, אשתור וקפה לאטה הצטרף ארקפה, שנותן תשובה לאלה שרוצים קפה לדרך או שרות עצמי בלי מלצרים ושאלות אם טעים לך או חמים לך. קפה קלאסי כמו בצרפת הוא אלקלעי שבצמוד אליו חנות יינות ואפשר לקבל שם את השילוב הפרנקופאלי: הוא שותה קצר והיא כוס יין אדום או קיר רויאל.

גן העיר וכיכר רבין

עוד פסיעה צפונה וגן העיר מתרומם מלוא תפארתו. למעלה רואים את הים ולמטה שותים קפה אצל יהודית. המוסד הוותיק עמוד התווך של ההונגרים. בבוקר יש עוד סיכוי לפגוש שם אנשי עסקים שמנהלים את הפגישות על כוס קפה ושטרודל פריך ומשעות הצהרים עד הערב מתנהלות שם מסיבות מחזור בשפה ההונגרית.

כיכר רבין מסתמנת כאחותה של פלאס דה ווג' הפריסאית. המעגל אמנם לא הושלם אבל בצד המזרחי קפה מתחבר לקפה וכבר קשה לדעת איפה מתחיל לנדוור והיכן נגמר ארומה. המדרכה גדושה בשולחנות וכסאות ומספר יושבי בתי הקפה רב מן ההולכים על המדרכה. בין ארומה בצבעי ההיי טק בירוק ושחור לבין הבראסרי שכולו שחור צמחה קונדיטוריית "הבייקרי" של בעלי הבראסרי. שני שולחנות בפנים וארבעה בחוץ ורק אם אורבים מן הצד זמן ממושך יש סיכוי להתיישב ולהרגיש את חומו של היושב הקודם. טארטים צרפתיים, אקלר, קרואסונים בחמאה או שקדים ולחמים. את המאפים מקבלים לצד אספרסו, מקיאטו  או לאטה. בקצה השורה מתחבר קפה לנדוור שמספרו 70. הוא לא מסתפק בתצפית על עומס התנועה של אבן גבירול אלא משקיף גם לרחוב דוד המלך. בשעת צהרים שותים קפה ומנשנשים משהו קל וממשיכים לעבוד עם המחשב הנייד כאילו אין מחר. אם לא מתחשק קפה מקבלים שם סחלב חם, סיידר חם או תה בטעמים.

כשחוצים את הכביש למלכי ישראל 9, מגיעים אל האבות המייסדים של רעיון ספר-קפה במקום ספל קפה. מה שהפך לטרנד עכשווי הם כבר חשבו עליו לפני 24 שנים. "תולעת ספרים" היא חנות ספרים חיננית בצבעים בהירים עם ארבעה שולחנות בחוץ למעלה מתריסר בפנים. הם מגישים לעם הספר אספרסו, אמריקני, נטול, חזק, חלש, עם סויה או בלי. לבעלי הקיבה המקרקרת מוגשים כריכים, סלטים, עוגות וקרואסונים ולקינוח ספר.

כיכר מסריק ופרישמן

מהכיכר הגדולה אל הצדדית, רחוב פרישמן וכיכר מסריק. בתי קפה שכונתיים שיורדים אליהם מן הבית, מגיעים רכובים על אופניים ויושבים באותו מקום על אותו כסא או כורסה. הממהרים עוברים דרך בוטיק סטנרל, מזמינים את הבגט או המאפה האהוב, שותים קפה בעמידה על הדלפק ועולים הביתה לאכול קצת גבינות עם כוס יין. שלושה בתי קפה צמודים בכיכר משדרים אווירה אינטימית. הראשון, נומה, מעוצב ביד מקצועית, מוקף אדניות בגוון ירוק בקבוק, שולחנות וכסאות בסגנון רטרו ומשחקים של שחור לבן, לבני שמוט מרפדים את קיר הבר ושלושה גופי תאורה מאירים את החלל הפנימי. הם כבר מתכוננים לחורף עם מרק ביתי, קישים ופסטות. שני צעדים צפונה "קפה מסריק" שמשדר בלי פוזות אווירה ביתית. בחוץ יושבים תחת שמשיות לבנות עם רגליים פשוטות על כסא נוסף. בקבוק סודה, או כוס מים וקצרצר מרוכז. העיתונים מחכים לכל צרכני החדשות. רוכבי הווספות והאופנועים אוהבים להגיע עד קצה המדרכה ולהחנות את הבייבי צמוד אליהם. הפינה מתעקלת ומאחורי הקיר מסתתר קפה "תוצרת הארץ". שם כולם מכירים את כולם. בפנים מקום קטנטן עם מדפים ועליהם צנצנות מלאות עוגיות, כמה שולחנות על המדרכה וצל שנופל בעצי הרחוב על הראשים. עוד בגידה קטנה באבן גבירול יורדת לכיוון פרישמן שלמה המלך. כאן ממתין "שיין" שכולו בלבן, שורה של אנשים שחורים פוסעים על קיר לבן ושק איגרוף תלוי מן התקרה למי שרוצה לשחרר לחצים. קפה בחוץ, ארוחות בוקר בפנים ומנות בריאות קלות בסגנון אורז עם ירקות בחלב קוקוס, או נזיד קטניות ואורז בר. זה המקום היחידי בעיר שתוכלו לקבל ארוחת בוקר עם ביצה רכה עשויה 4-3 דקות לפי הספר.

שדרות רוטשילד

רשתות הקפה הגדולות זיהו את צמיחת שדרות רוטשילד לכיוון ה"קפאיידה" התל-אביבית. טיילת בצל עצי הפיקוסים, קיוסקפה שבו נפגשים הכלבים ובעליהם עם חברים, שכנים ועוברי אורח. מיצגי רחוב שמושכים אלפי מבקרים, כולם רוצים קפה קטן וביס בצד. אספרסו בר, קפה קפה, קפה הלל, ארקפה ומקס ברנר כבר תקעו יתדות איתנים לאורך השדרה. ביניהם התמקם "קקאו" במספר 37 שמגיש משקאות עם קקאו בלגי וכל סוגי הקפה. למקפידים בקטנות יש להם מקיאטונה קצר או כפול, שהוא מקיאטו עם נגיעת חלב וערימת קצף קטנה. הם אופים את הקרואסונים לבד, מכינים כריכים, קישים ואפילו ראפ סביח. ליושבי הקפה חניה חינם מאחורי הבניין. גיחה קטנה ימינה לכיוון נחמני 22 תביא אתכם לקונדיטוריית בן-עמי, שהתמקמה באחת הפינות היפות של תל-אביב. קצר או ארוך מול בית הפגודה המשוחזר בכיכר המלך אלברט. לשבת ולהתבשם ממה שהייתה פעם תל-אביב הקטנה. החלל הפנימי נמוך ממפלס הרחוב, קטן אינטימי ואירופאי גדוש בעוגות, מאפים ועוגיות שמתלוות לקפה. בחוץ יושבים תחת מרקיזה כתומה על כסאות קש ומתענגים על השקט באמצע הקלחת הרותחת. עוד גלישה למונטיפיורי 42 במסעדת גבריאל היפיפייה שנסגרה נפתח "Salon De The" מזרין, בסגנון צרפתי קלאסי. עוגיות מקרון, סלטים וקלאב סנדוויץ' לצד קפה משובח או תה. יש לו אח תאום בגורדון 17.

בוגרשוב

אמנם היה בו קפה מיתולוגי של ליאון שידע להכין משולשים של טוסט כמו של אמא אבל בוגרשוב לא היה משאת ליבם של הקפהוליקים. בשנתיים האחרונות הוא מתחיל לקרוץ ליושבי המדרכות. לא סתם עוד בתי קפה שכבר יש מהם מאות בתל אביב כל אחד והטוויסט שלו. קופי פרינט הוא רעיון מקורי עם הרבה מעוף  בבוגרשוב 31. חנות קטנה לעבודות דפוס וצילום עברה מהפך והקופי הוא קופי. המכונות נשארו, עבודות הדפוס מתבצעות אבל החלל הפנימי הפך לבית קפה דיגיטאלי שנראה כמו קפה קטן בפרברי לונדון. רצפת אריחים מציורים מימי תל-אביב הקטנה, ריהוט רטרו ומראות אורך עם מסגרת חומה. שולחנות ועליהם עמדות מחשב, לפ-טופ שאפשר לנייד בין השולחנות ובר קטן עם מאפים תוצרת בית ומכונת אספרסו. בהמשך כמעט רצוף על אותה מדרכה נמצאים x-ray וקפה לוצ'ה. בלוצ'ה יושבים בחוץ מול חלונות הראווה ודוגמני מנקין או עולים לקומה השנייה ומסתכלים על הרחוב מגבוה. למעלה ישנה ספריה לעיון או לקניית ספרים. במספר 35 קפה אוליב שכולו צבוע בגווני הזית, בפנים דלפק קפה אינטימי וחשוך מעט ובחוץ משקיפים על בוגרשוב פינת טבריה בצל ארומת הקפה. בפינסקר 20 קפה מתוק בשם "סוכר". משתרעים על כסאות נוח ומקבלים ארוחות בוקר סביב השעון, פוקצ'ות, סלטים ומיצים סחוטים.

הצפון הירוק

אפשר כבר להכיר במושג החדש "קפה צפוני". מספר בתי הקפה שמצאו בצפון את ביתם רחוק מפקקי התנועה ומאין חניה הולך וגדל. ברחוב הברזל במתחם עתידים זורם יותר קפה ממים. בנייני ההייטק הגבוהים מספקים לבתי הקפה קהל צרכנים יאפי צעיר ועשיר, כשזה שכולם מחזרים אחריו. ארקפה, ארומה וקפה הלל פתחו סניפים גדולים ולצדם המוסד הוותיק ביותר שחנך את הרחוב סיקפה. קפה קלאסי במלוא הגדרתו, טוחנים במקום קפה איכותי ומגישים בחוץ על הרחוב או בחלל הפנימי. מכונת קפה גדולה מוצבת בפנים כחלק מן האווירה. לצד הקפה מאפים וראפים מסוגי שונים. ארבעה בתי קפה שכונתיים נמצאים מחוץ לתחום וקורצים בעיקר לתושבי השכונות ולסלבס שמחפשים מקומות מסתור. מטילדה הותיקה יותר במעוז אביב שהסניף השני שלה נפתח לפני כשנתיים בצהלה. מטילדה הביאה את בשורת הבורקס עם קפה, ארוחות בוקר כל היום ומנות קלות. "בר לחם" בקהילת סלוניקי 7 ליד כיתן מתמחה בלחמי שאור, בריושים וקרואסונים עם שקדים וכמה שולחנות לקפה. בלב שכונת המשתלה התמקם קפה "אוסלנדר" עם ארוחות ביתיות וטייק אווי. השכונתית החדשה "פרוסות" נפתחה לפני חודשים ספורים ברחוב הרוגי המלכות 11 ברמת החיל. זהו קפה-קונדיטוריה שאופה לחמים המבוססים על מתכונים צרפתיים. הם מגישים ארוחת בוקר על פרוסת לחם, קרואסונים תוצרת בית, פלטת גבינות וכוס יין ומנות צהרים קלות.

רמת אביב

ברמת אביב ג', הירוקה והקניון הצפונבוני אוהבים מאד בתי קפה. בקניון היו בין הראשונים אילן'ס, אספרסו בר וארקפה. במתחם שוסטר קפה הלל, ארקפה, קופי בין, קפה ג', ברט קפה, מאמא קוקיס ואפילו לחם תושיה העמיד כמה שולחנות בחוץ. בנווה אביבים הקפה הוותיק מרלין מונרו מציע קפה שכונתי עם מנות קלות ומרקים ובברודצקי 17  בטה קפה מגיש קפאין איכותי ואוכל בריא על בסיס סלטים ואורז שמתאים לשומרות המשקל הצפוניות. קופי טו גו שולט על הכניסה לאוניברסיטת תל אביב ואילו אנינה נותנת תשובת ישיבה נינוחה לבאי מוזיאון ארץ ישראל.

פלורנטין

בין זרוק ליאפי, ישן לטרנדי, מתחם פלורנטין מגבש זהות שעיקרה תערובת מוזרה בין תושבים מבוגרים ומסתננים צעירים. בבתי הקפה שנפתחו יושבים בעיקר דרי הרחוב שיורדים לתדלק משהו קל וחם. מסעדת באגסי הוציאה כסאות תחת עצי הפיקוסים במספר 26 ופתחה דלפק לקפה מהיר. הם מגיעים ברגל או רכובים על אופניים שותים קצר או משוחחים על לאטה חלש ועולים הביתה. בפלורנטין 10 יושבים על קפה או מאפה ואיש לא מזרז אותם לפנות שולחן.

יפו

בית הקפה "פול'ס" ברחוב יפת 142 מצליח להתנתק משאון הרחוב. הריח העז של פולי הקפה הנטחנים משכיח כל קשר עם החוץ. אצל פול קונים פולים, תערובות, ואביזרים ובאותה הזדמנות מקבלים ספל קפה שנטחן באותו היום. ברבי יוחנן 3 בלב שוק הפשפשים הפכה פועה חנות רהיטים ישנים לקפה נינוח. להרים רגליים אחרי השיטוט בין הענתיקות ולקחת קפה ארוך.

שינקין והסביבה

בלי קפה "תמר" האמא של שינקין אי אפשר. גם כשהרחוב משתנה ומתחדש וחנויות המעצבים משתלטות עליו, הקפה של שרה ניצב איתן. האמנים והיוצרים לא מתפשרים על הטעם והמיקום. משם כדאי לפסוע מעדנות אל אחד העם 93 לקפה נח. קפה עם ריהוט עתיק, תאורה רכה, ספרים לעיון והשאלה, ארוחת בוקר מוגשת כל היום עם חביתה שמנמנה על מחבת ברזל. משם לקפה גינצבורג באחד העם 55  מאפיה וקונדיטוריה שכונתית שאוספת אליה את המכורים לפחמימות. מאפי הבוקר שלהם משתלטים על הרחוב משעות הבוקר, הקרואסונים, העוגות והעוגיות. לאחריהם מתחילים להכין כריכים בסגנון צרפתי וסלטים. בקצה השני של אחד העם קרוב לנווה צדק במספר 6 מגישים את הקפה האיטלקי "טצה ד'אורו" ואופים לחם שחור בטעם מיוחד. מן העבר השני של מתחם שינקין בסמטה פלונית 3 נחבא מן העין "הנסיך הקטן". חנות של ספרים משומשים שהפכה לבית קפה קטן עם עוגיות וארוחת בוקר. בסמטה אלמונית 1 קפה ותערוכות אמנות מתחלפות ב"סוניה געצל שפירא". חצר שקטה וירוקה, ארוחות בוקר, סלטים עונתיים וקינוחים תוצרת בית.

דיזנגוף, בן יהודה וכיכר המדינה

התחתית ברחוב לינקולן 9 הייתה פיצוצייה על ציר התנועה המרכזי של תל-אביב. בעליה הצליחו להפוך אותה לבועה מנותקת מסביבתה ולמשוך שותי קפה רחוקים וקרובים. הסיגריות עדיין נמכרות, רצפה משבצות חדשה וריהוט ביתי עושים את המקום. לקפה דייזי ברחוב בן עמי 13 מגיעים כדי לכבס במכונות אוטומטיות או לשכור סרטי DVD. בזמן שממתינים שותים קפה, אוכלים עוגות מהמטבח של אמא או צופים בסרט על צג המחשב. גליקסון בפינת בן עמי הוא קפה הבית של אנשי ג.ג. שמשרדיהם נמצאים בסמוך. ברחוב גורדון 41 מציע קפה "סקופ" עיצוב רטרו עם לוח מודעות על דירות להשכרה. למעריצי הכחול הגלי מומלץ להרחיק נדוד עד לנמל תל-אביב. על הדק מול השקיעה ב"קום איל פו" תקבלו קפה מוקצף עם מנות בריאות. בין המוסדות הותיקים שמשלבים קונדיטוריה עם קפה נמצאים מתוקה ברחוב הארבעה ואידלסון 10 בכיכר המדינה ובבן יהודה 252. כדי לסגור את המעגל נזכיר את אלה שמשיבים לדיזנגוף את יוקרתו. בדיזנגוף 88 נפתח קפה חדש "אמיליה" על שמה של הטייסת האגדית אמיליה ארהרט, במספר 98 לוונדר הוותיק ומשם קפיצת דרך לסוף הרחוב. מיכל במספר 230 שמוסיף שולחנות ומתרחב לאיטו. אפשר להגיע עם הכלב ולהוסיף לקפה מאפה מלוח או מתוק. בדיזנגוף 232 קפה "הדירה" מעוצב כמו דירת סטודנטים עם מפת העיר על השולחנות ורצפה שמזכירה דירות ישנות. מחשב נייד מכיל מידע על דירות להשכרה. מגישים קפה לדרך, ארוחות בוקר, ראפים, סלטים, עוגות, קרואסונים ממולאים בגבינה ופסטו ומנת אדממה.  גלעד ודניאל פתחו במספר 300 מקום שזורם בנחת לאלה שאינם ממהרים וב"מובינג" שוכרים סרטי DVD וקולטים את הרמז לנוע הביתה. מספיק קפה ליום אחד.