חדרה בטעם גזוז, פרעצל ומושבה של פעם

 

חדרה עולה על המפה מדי עשור ומזכירה לנו שהיא מושבה עם היסטוריה, שמתחדשת באתרים תיירותיים ומשדרגת את פארק נחל חדרה.

 

נחל חדרה וחורשת האיקליפטוסים      צילום: רונית סבירסקי

 

הקיוסק והמג"ד

החידוש האחרון שחדרה מתגאה בו הוא שיחזור הקיוסק ההיסטורי הראשון שפעל במושבה מ-1926 עד 1956 באזור השוק. הקיוסק המשוחזר הוסט ממקומו והוצב בתחילתה של שדרת אמיר מי-טל במפגש בין שדרת הרצל ופינת אחד העם. הוא מזכיר במבנהו המתומן ושתי הכנפיים הנפתחות את הקיוסק הראשון של תל אביב. על אחת מפאותיו הוצב שלט שמספר את סיפורו של הקיוסק שהוקם על ידי מוכר הדגים של המושבה, דוד שרשוב.

 

הקיוסק המשוחזר    צילום: רונית סבירסקי

 

שרשוב, שנותר אחרי מכירת הדגים עם כמויות גדולות של קרח, הציע לאנשי המושבה לפתוח קיוסק ולמכור גזוז. הם נעתרו לבקשה בתנאי שחלק מההכנסות יועברו לקרן הקיימת. הקיוסק החליף בעלים במהלך השנים עד שחדל לפעול. בגלגולו המחודש הוא מציע שוב גזוז בטעמים כמו פעם, פרעצל, קפה ומאפה.

 

הקיוסק משקיף אל שדרת אמיר מי-טל ז"ל, בן חדרה, ששרת כמג"ד ומפקד סיירת גולני. בכניסה לשדרה הוצב שלט שבו כותב יצחק רבין הספד למשפחתו של אמיר ומתאר אותו כמנהיג ומפקד ללא חת. מי-טל נפל במהלך מבצע "כחול וחום" בלבנון ב-1988. הוא היה בין המפקדים שלקחו חלק פעיל בניסיון לחלץ את רון ארד כשנודע על נטישת המטוס וצניחתו בלבנון. שדרת אמיר מי-טל זכתה בפרס עיצוב על תכנונה החדשני בנוף העירוני. עצי פיקוס נטועים בה לאורך 170 מטרים ובצלם הוצבו ספסלי-ערסל שנראים כגלגלי ענק צהובים תלויים באוויר. משפטים שנלקחו משירו של אריק איינשטיין "בוקר  טוב אמיר" נכתבו על שלטים שחובקים את גזעי העצים.

 

שדרת סא"ל אמיר מי-טל ז"ל     צילום: רונית סבירסקי

 

מושבה עצמאית

הקיוסק הראשון נושא גם שלט תחת הכותרת "מסלול האיקליפטוס" שמפרט את מסלול האתרים ההיסטוריים בחדרה. חדרה נוסדה בשנת 1891 על ידי אנשי העלייה הראשונה על אדמות ביצות שרכש יהושע חנקין. בשונה ממושבות הברון שהוקמו באותה תקופה ברחבי ארץ ישראל חדרה סירבה להיעזר בכספי הנדיב והתנהלה כמושבה עצמאית. מאותן שנים נותרו בעיר הח'אן ההיסטורי שכיום משמש כמוזיאון לתולדות העיר, בית הכנסת הגדול, הבריכה ומגדל המים, בית פיינברג, בית רם שהוקם ב-1896 והפך למרכז נוער עירוני וביתם הצנוע של משפחת קוטלר שהוא אחד הבתים שנותר בשלמותו מאז נוסדה המושבה.

 

מרכז המבקרים בבית ספר אחד העם     צילום: רונית סבירסקי

 

בבית הספר אחד העם נפתח לאחרונה מרכז מבקרים אינטראקטיבי שמאפשר למבוגרים ולילדים לקבל מידע על חדרה בתחומי, תרבות, חינוך, מסורת, משאבים, ארגון וניהול. המבנה משמש גם כבית מועצת העיר והתושבים יכולים לשבת על ספסלים בחצר ולצפות בישיבות שמתנהלות בו. בית הספר נחנך ב-1922 בהשתתפות הנציב העליון הרברט סמואל. היו בו שלוש כיתות וחדר קטן למורים ולאחות. המבנה שומר ושוחזר בחזיתו ונותר בו קיר מרכזי שמספר את סיפור המקום.

 

בית הקפה בחצר בית פיינברג     צילום: רונית סבירסקי

 

בית משפחת פיינברג הוא אחד הבתים היפים ששוחזרו בחדרה וטומן בין כתליו סיפורים היסטוריים מרגשים. זהו הבית שבו גדל אבשלום פיינברג, אהובה של שרה גיבורת ניל"י, שכתב לה את השיר "אלף נשיקות". בית פיינברג הוקם בשנת 1897 על ידי פאני ולוליק ממייסדי המושבה. ציורי הקיר שנחשפו בעת שיקום הבית שוחזרו ומהווים תיעוד היסטורי על תרבות עיצוב הפנים בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל. הבית הפך למוזיאון שמספר את סיפור המשפחה וגבורתו של בנם אבשלום ששילם בחייו על פעילותו בארגון המחתרת ניל"י. בחצר הבית הוצבה אבן בזלת שחורה ולצדה נטוע חוטר מעץ הדקל שנמצא במקום קבורתו של אבשלום בחולות סיני. בפטיו, שבו שתלה פאני פיינברג גינת אירוסים, פועל כיום בית קפה.

 

בית פיינברג המשוחזר     צילום: רונית סבירסקי

 

הבית על הצוק 

סיפורי משפחות המייסדים בחדרה שזורים אלה באלה. אחותה של פאני, אולגה בלקינד, הייתה מיילדת מדופלמת והתגוררה ברוסיה בשנים בהם הוקמה המושבה. כשהתאהבה בגוי רוסי היא "הוזעקה" לסייע לפאני לקראת מועד לידת תינוקה למרות שפאני לא הייתה כלל בהריון. אולגה הצטרפה לאנשי המושבה והתאהבה ביהושע חנקין שהיה צעיר ממנה ב-12 שנים. הם הפכו ל"פאוור קאפל" של אותן שנים. זוג מאוהב, נטול ילדים, שהקדיש את חייו לרכישת אדמות בארץ ישראל.

 

 

 

יהושע בנה לאולגה בית על צוק מול הים בסגנון "הבאוהאוס" עם גרם מדרגות פתלתל שעולה ממפרץ בנימין וזכה לשם "בית חנקין". עם סיום הבנייה, אולגה הייתה כבר זקנה וחולה ולא הספיקה לגור בבית. הוא עמד נטוש שנים רבות עד שהפך לבית קפה מסעדה על ידי הזוג ושדי-גבריאל.  אלה גבריאל, שחקנית תיאטרון, הגיעה לבית חנקין תוך חיפוש חומר על דמותה של אולגה. היא התאהבה במיקום ובמבנה ויחד עם בן זוגה אריק ושדי הפכו את המקום לקפה-מסעדה חלבית וכשרה. הם שימרו את האווירה, חיפשו רהיטים משנות ה-50 וה-60 בשווקי הפשפשים, קישטו באביזרים וכלים רומנטיים ותלו תמונות בשחור לבן מאותן שנים.

 

פארק נחל חדרה       צילום: רונית סבירסקי

 

פיסות הטבע של חדרה משתרעות על פני מפרץ בנימין ומפרץ חדרה שנשקפים מבית הקפה ולכך מצטרף פארק נחל חדרה שעליו כתב נתן יונתן את השיר "חופים הם לפעמים געגועים לנחל...". על הפארק היפהפה משקיפות ארובות חדרה המעשנות בניגוד שקשה לעיכול. מדשאות, פינות ישיבה מוצלות, מתקני משחקים משוכללים לילדים, מזרקת נוי, מפל מים, ספסלי בטון, פיסול סביבתי, גשר מיתרים, שעליו עובר מקטע משביל ישראל, וחורשת איקליפטוסים שמאכלסת את מושבת הקורמורנים הגדולה בישראל. לצד כל אלה בקצה גבעה חולית ניצב גלעד "יד אבשלום" לזכרו של אבשלום פיינברג, שמחזיר את המבקרים בגלגל הזמן מהארובות המעשנות לימי הביצות.