הפייסטה של צ'יצ'י

 

הפייסטה הצבעונית של גואטמלה בצ'יצ'יקסטננגו, חגיגות סנטו תומס, ביום הקצר ביותר בשנה - תחפושות מרהיבות, ריקודים, מוזיקה ותהלוכות רחוב 

 

 מופעי רחוב ססגוניים   צילום: רונית סבירסקי

 

הפרידה מאגם אטיטלן והעיירה פנחצ׳ל אינה קלה אבל האטרקציה המסעירה הבאה מחכה בעיר הכל כך צבעונית צ׳צ׳יקסטננגו שמכונה בקיצור צ'יצ'י (מקום הסרפדים) וחגיגות סנטו תומס.  הכביש מתפתל במעלה ההר אל הכפר סולולה (Solola) בדרך נופית יפהפייה שצופה אל אגם אטיטלן ואל הרי הגעש סנט פדרו, טולימאן ואטיטלן. הרים שכבתיים של טוף ובזלת שיוצרים את הצורה הקונית. נוסעים בין יערות אורן קנרי שיובא לגואטמלה ועוצרים בנקודת תצפית על צ׳יצ׳י שיש בה בית קפה מקסים עם אספרסו טוב Utz Vista Cafe.

 

הרי הגעש בדרך לצ'יצ'י     צילום: רונית סבירסקי

 

פסטיבל היום הקצר בשנה

הדת הפורמלית בגואטמלה היא הנצרות אבל היא ספוגה באמונות ופולחני המאיה וחגיגות סנטו תומס בצ'יצ'יקסטננגו (Chichicastenango) משקפות את הסינרגיה הזו יותר מכל מקום אחר במרכז אמריקה. למעלה מ-50% מתושבי גואטמלה הם צאצאים ישירים של אנשי המאיה שהצליחו להימנע מנישואי תערובת בעקבות הכיבוש הספרדי בניגוד למרבית מדינות מרכז ודרום אמריקה.

 

החיבור בין אמונה ופולחן    צילום: רונית סבירסקי

 

הפולחנים, הטקסים והאמונה השתמרו מאות שנים והם בולטים היטב על רקע החגים הנוצרים. בשנת 1701 התגלה בעיר צ'יצ'י אחד העותקים הנדירים של ה"פופל ווך" שמתאר את בריאת העולם על פי אמונת המאיה. הספר נכתב בכתב הירוגליפי ומכיל מידע רב על התקופה הפרה קולומביאנית, התרבות והפולחן. הבישוף הספרדי הורה לשרוף את כל הספרים שנתפסו בעיניו כעבודת אלילים ובעולם נותרו רק 4 עותקים שאחד מהם נחשף בצ'יצי.

 

טקס מסורתי בבית הקברות   צילום: רונית סבירסקי

 

חגיגות סנטו תומס Santo Tomé de Fiesta שהוא הפטרון הקדוש של העיר מתקיימות בין 21-13 בדצמבר. שיאן ב- 21 בדצמבר, שהוא היום הקצר ביותר בשנה במטרה למנוע את עצירת השמש על פי האמונה השבטית הקדומה. הפייסטה הייתה בעיצומה כשהגענו לצ׳יצ׳י ב-20 בדצמבר. להקות מחול בתחפושות, חרוזים, רקמות, בגדים מנצנצים, נוצות ענק שנחבשות כמו כתר על הראש ועוטים מסכות שדומות לאדם הלבן. להקה של מוזיקה חיה מלווה את הרוקדים. המשפחות יושבות לצד הדרך וצופות במופע. תחפושות ענק של דמויות מעולם אגדות הילדים וסרטי וולט דיסני צועדות בסמטאות מדונלד דאק, פו הדב ועד מטוסי העל.

 

דמויות מצוירות מהסרטים    צילום: רונית סבירסקי

 

מופעים שונים מתקיימים ברחובות העיר שנסגרו לתנועה. הם מוקפים במעגלי צופים וחלקם ממשיכים בתהלוכה המתנקזת אל כיכר הכנסייה למופעים שנמשכים אל תוך הלילה. מדי שעה מעלים מופע זיקוקים ומשתתפי התהלוכות מציתים זיקוקים ידניים שיוצרים פיצוצים עזים ועשן סמיך. מתקן זיקוקים ענק מוצת בשעת שקיעה בלב הכיכר מול הכנסייה. בשעה 17:00 מתחילות לנוע תהלוכות דתיות של מסדרי האחווה השונים הקופרדיאס (Cofradias) אל עבר הכנסייה עטויים במסכות ודמויות הקדושים נשואות על גבי אפריונים מקושטים בשלל צבעים ופרחים.

 

תהלוכות הקדושים וזיקוקים ידניים    צילום: רונית סבירסקי

 

אינדיאנים עם נוצות וספרדים עם שפם

גרם המדרגות אפוף בניחוחות קטורת, סביבו במות עם להקות נגנים, זמרים, מתופפים, נגני מרימבה ונואמים שמלהיבים את הקהל. המוזיקה מחרישת אוזניים בדציבלים שאוזן מערבית אינה מורגלת אליהם. מעט מאוד תיירים זרים נצפים בין המקומיים. טקסי פולחן נערכים על ידי שאמנים בכנסייה תמורת שטרות קצאל שנדחפים בין קפלי גלימתם. המאמינים מדליקים נרות, כורעים ברך על דרגשים מיוחדים ונושאים תפילות ותחינות לפסלי הקדושים. השמאנים דואגים לקיים טקס שבו הם משכיבים לישון מדי ערב את פסלי הקדושים החשובים.

 

פרודיות על הכובש הספרדי     צילום: רונית סבירסקי

 

המאמינים, צאצאי המאיה נוהרים מכל כפרי ועיירות המחוז אל הפייסטה הגדולה. הם לבושים בבגדי החג המסורתיים כל אחד בסגנון, בגוונים והעיצובים שמאפיינים את תרבותו השבטית. נשים עוטות חצאיות שמלפפות את גופן מספר פעמים וחולצות רקומות שעל עבודתן עומלים חודשים רבים. הן מוסיפות סינרים, חגורות צבעוניות, צעיפים וכובעים או מצנפות בעיצובים מיוחדים. הגברים מתהדרים במכנסיים רקומים, צעיפי צמר כרוכים סביב מותניהם, חולצות בשלל צבעים, מגבעות לבנות או סומבררו.  

 

דוכן הבגדים הרקומים בשוק    צילום: רונית סבירסקי

 

מעופפי העל

הם מתקבצים סביב קבוצת רקדנים שעל פניהם מסכות המדמות את הכובש הספרדי וצופים בהם רוקדים את ריקוד השור שהוא פרודיה על המנהגים הזרים שהובאו לארצם. בסמוך לכנסייה ממשיך לפעול השוק הענק שהופך לחלק מהפייסטה הצבעונית. הם מוכרים מסכות, חפצים פולחניים, כלי נגינה מסורתיים, בובות בעלות פני גולגולת, תכשיטים, בגדים, אריגים ושטיחים.

 

השוק מתעורר   צילום: רונית סבירסקי

 

שיאה של האקסטזה הוא במופע המעופפים הנועזים שמטפסים על גזע עץ בגובה 30 מטרים כשהם לבושים בבגדים מפוארים ועוטים על פניהם מסכות של חיות שונות. הם יוצרים קשירת חבלים מיוחדת על מתקן בראש התורן ומסובבים אותו עד לנקודה שבה הם יכולים לעוף בכוח הצנטרפוגה שנוצרת כשהם תלויים באוויר וראשם כלפי מטה. החבלים שקושרים אותם משתחררים באיטיות והם ממשיכים להסתובב עד שנוחתים על קרקע יציבה. שום רשת בטחון לא נמצאת שם במקרה שהלהטוט לא פועל כשורה.

 

 30 מטרים באוויר ללא רשת בטחון     צילום: רונית סבירסקי

 

בשעות הבוקר המוקדמות של היום הקצר ביותר בשנה התכונה בשיאה והמיסטיקה של ערפילי הבוקר מוסיפה לעוצמת הטקסים. רחבת הכנסייה הומה אדם, מופעי הריקוד לצלילי מוזיקה קצבית מרתקים את הצופים ובדוכני האוכל שמקיפים את הרחבה מתרחש האקשן של אחורי הקלעים.

 

מכינים מאכלים מסורתיים    צילום: רונית סבירסקי

 

מאות נשים עומדות סביב סירי ענק מהבילים ומבשלות את המאכלים המסורתיים שיזינו את החוגגים. הן אפופות אדים לבנים ונראות כמו צוות מיומן שכמעט ללא מילים עמל על המלאכה החשובה. מהבנות הצעירות ועד הסבתות לכל אחת יש תפקיד בפס הייצור המשומן הזה. הן מגלגלות כדורי מבצק קטנים שהופכים תוך כדי מחיאות כפיים קצביות לעיגולים בגוון לבן או סגול בהתאם לסוג התירס שממנו הכינו את הקמח. העיגולים האלה מונחים על פלטות ברזל לוהטות והופכים לטורטיות פריכות שילוו את הארוחה. סמטאות השוק מתמלאות בתהלוכות דתיות שמובילות קדושים באפריונים ורעש פיצוצי הזיקוקים מרעיד כל פינה.

 

מקצב הטורטיות    צילום: רונית סבירסקי

 

טקס בן מאות שנים

אחד האתרים שמשקף היטב את יחסי הגומלין בין הנצרות לתרבות העתיקה נמצא בקצה הדרומי של העיר צ'יצ'י בפסקואל אבאח (גבעת פסקואל) ששימשה כאתר פולחן עתיק עוד בתקופת המאיה. שמאנים מקיימים בו טקסים למאמינים ומאפשרים למבקרים זרים לחוות את התהליך. המקדש המקורי ממוקם בשיא הפסגה וכדי להקל על המאמינים והתיירים הקימו אתר מיוחד למרגלות ההר.  מנהלת הטקס, טמאסה, שייכת לשבט פיצ׳ה מבני המאיה. היא מכינה כמות גדולה של נרות ויוצרת בעזרת סוכר ציור המסמל את העולם וארבע רוחות השמים, כיוון יציאת וכניסת הרוחות. משתמשת באצטרובלים מפוחמים, צבעים שונים של נרות בעלי סימבוליות, מחטי אורן ועלי כותרת של ורדים.

 

המתקשרת והטקס השאמני      צילום: רונית סבירסקי

 

טמאסה מדליקה את הנרות, מלבה את האש על ידי שפיכת משקה אלכוהולי ומזמינה את קבוצת הנשים לטקס ברכות ולאחריה את קבוצת הגברים. כל אחד מקבל נר אומר את שמו וזורק נר למרכז האש. לאחר מכן היא מרטיבה צרור עלים, מטהרת את הגוף ולסיום מגישה חופן שומשום וכל אחד מבקש בקשה ומשליך אותו לאש. היא אינה שאמנית אבל מוגדרת כמתקשרת שלמדה את התורה מאמה. כדי לחוות את מהות החג המשפחתית הצטרפנו לארוחה שיושבים בה בשתי שורות פנים מול פנים, שותים משקה אלכוהולי חזק בשם הושה hoosha שמזוקק מקנה סוכר ואוכלים הרבה מאוד תירס. משם נסענו אל בית הקברות על פסגת ההר שיש בו אחוזות קבר משפחתיות מפוארות צבועות בשלל צבעים וצפינו בטקסים השונים שמקיימים המקומיים כדי לבקש בריאות והצלחה.

 

בית הקברות של צ'יצ'י     צילום: רונית סבירסקי