עיר הבירה לימה, איקה ופראקאס בפרו - סקי חולות וגלפגוס הקטנה

 

מוזיאון עם אוצרות זהב, פסלים אירוטיים, סקי בדיונות חול ואיים עם מליוני בעלי חיים - מעיר הבירה לימה בפרו אל הדיונות של איקה ואיי פראקאס

 

עיר הבירה של פרו (Peru) לימה (Lima) היא תחנת מעבר למטיילים. היא אינה עיר שמושכת להישאר בה אבל אי אפשר להתעלם ממספר אטרקציות שכדאי להקדיש להן מספר שעות. ביממה ששהינו בה לפני שיצאנו למסע שבו ההרים גבוהים גם בדרך חזרה, בקרנו במוזיאון הזהב שבו נותרו אוצרות מעטים יחסית לכמויות הזהב שהיו בפרו בעולם הקדום ובמוזיאון לארקו-הררה (Larco) שהוא אוסף עתיקות מרשים שגולת הכותרת שלו הם ממצאים ארכאולוגיים שעוסקים בארוטיקה.

 

 לימה בירת פרו      צילום: רונית סבירסקי

פסלים אירוטיים במוזיאון לארקו הררה     צילום: רונית סבירסקי

 

עוגות קינמון-וניל

בקרנו בשכונת המגורים היוקרתית מירהפלורס (Miraflores) ובמרכז הקניות שלה שממוקם על צוק מול הים. ישבנו על מרפסת שתלויה באוויר מול הגלים ולא הצלחנו לעמוד בפני ריח הקינמון שעטף אותנו. המאפייה הקטנה שהפעילה את בלוטות התיאבון מכינה במקום עוגות שמרים עם קינמון בגדלים שונים. הן מוגשות במנג'טים מנייר ונארזות בקופסאות כמו המבורגרים קטנים. כשהמאפה יוצא לוהט מהתנור הם מזליפים עליו רוטב וניל עשיר וכל מי שעובר בקניון נשאב אל הריח ואינו עומד בפיתוי. לא ויתרנו על מסעדת בשרים שפתחה לנו את התיאבון למסעדות בשרים נוספות שפרו מתמחה בהן.

בשלב הזה כבר התחלנו לתכנן את אפשרויות הנסיעה ליעד הבא. טיסת פנים, רכבת או אוטובוס שמיועד לתיירים. בפרו קוראים להם HOTEL BUS  וכשעלינו על אחד מהם הבנו מה משמעות ההגדרה.

 

 נווה מדבר בלב הדיונות     צילום: רונית סבירסקי

 

מחלקה ראשונה באוטובוס 

במשרד הנסיעות קבלנו כרטיס אלקטרוני שנראה כמו כרטיס טיסה והתבקשנו להגיע לתחנת האוטובוסים שעה לפני הזמן כדי לקבל בורדינג. התחנה נראתה כמו טרמינל בשדה תעופה, אספו מאיתנו את המזוודות, קבלנו כרטיס מטען והמתנו בשער העלייה לאוטובוס. נערכה בדיקה של כרטיסים, דרכונים וצילמו אותנו במצלמת וידאו. צמד דיילים צעירים וחטובים במדים מגוהצים קידם את פנינו. כשדלת האוטובוס נפתחה התגלו כורסאות שינה מפוארות בסגנון אמריקן קומפורט שרק חסר להן מתקן עיסוי כדי לזכות בתואר שיא הפינוק. הן רכות יותר ממזרן ביתי ולכל אחת מהן כיסוי על משענת הראש שניתן להסיר ולכבס בין נוסע לנוסע.

 

כפתור לחיצה משכיב את המשענת לזווית של 160 או 140 מעלות תלוי בדגם האוטובוס והדום נפתח כדי שנוכל לישר את הרגליים. לכל נוסע מסך טלוויזיה אישי, מערכת סאונד מעל לכל מושב, כריות שינה מצופות בבד נעים ושמיכות פליז רכות בציפוי סטן עם לוגו מוזהב של חברת האוטובוסים. הדייל החביב מחלק תה או קפה וארוחה קלה. מה שנותר הוא להמשיך את החלום אבל חבל להפסיד את הנוף.

 

 דוהרים בחולות      צילום: רונית סבירסקי

 

בחוץ מתרוממות דיונות ענק ואנחנו בדרך לפארקאס (Paracas), איקה ונאסקה. שלושה יעדי חובה לכל מי שנוסע לפרו. הנוף צחיח ומדברי, הבתים פשוטים מאוד בצורת קוביות בנויים באי סדר חלקם בצבעים עזים. מכוניות דלות מראה חולפות בכבישים שבאופן מפתיע מצבם טוב ורובם כבישי אגרה. סופות חול קטנות מרימות ענני אבק שמכסים את האופק. בתוך כל העליבות הזו צצות אנטנות טלוויזיה ושלטי אינטרנט. שדות כותנה ותירס צובעים מדי פעם את הצהוב הצחיח בכתמים ירוקים. מדי פעם זורם נהר שמימיו עכורים ומלאים בחול.

 

אואזיס בין הדיונות 

היעד אליו הגענו הוא אחת האטרקציות החביבות על המטיילים בפרו. סקי חולות בדיונות של איקה  (ICA). את החוויה הזו לא רצינו להחמיץ. חואן המדריך חיכה בתחנת האוטובוסים ועדכן אותנו שיש לנו כמה דקות לפרוק את המוצ'ילות, לנעול נעליים סגורות ולצאת לדרך. הדיונות העצומות של איקה לא דומות לשום דבר מוכר מרחבי העולם ובוודאי שלא לדיונות בישראל שנראות כמו תלולית של חפרפרת לעומת הרי החול הנישאים של פרו. נקודת המוצא ליציאה לשטח מתרכזת סביב אגם קטן בלב הדיונות. אואזיס של דקלים, בתי קפה של המערב הפרוע ועשרות רכבי באגי שמחכים לתיירים.

 

סאנד בורד על הבטן     צילום: רונית סבירסקי

התענוג לפחד

מרכיבים משקפי שטח, מטפסים לתוך הבאגי ורוכסים את חגורות הבטיחות. הנהג הפרואני בוחן במראה את קורבנותיו ומחליט על דרגת ההתעללות תוך כדי תנועה. ככל שהצרחות מהספסלים האחוריים מתחזקות כך גוברת המהירות, העליות נעשות גבוהות יותר והירידות מקבלות זוויות שאפילו המשולש לא מכיר. קשה לבחור בין התענוג לפחד או ההתפעלות מהנופים  שאין להם קו אופק רק פסגות שהולכות ונעשות גבוהות. רמת האדרנלין של הנהג עולה והוא דוהר בירידות  שמדמות אפקט של צניחה חופשית. כשהוא משוכנע שנגמר לנו האוויר בריאות הוא עוצר את הבאגי ועובר לשלב הסקי.

 

טיסה בגובה נמוך וקינוח במסעדת בשרים

סקייטבורד צבעוניים נשלפים מתוך הבאגי ומקבלים טיפול של ואקס כדי להפוך אותם לטילים בליסטים. החבורה מקבלת פנים בצבע חול בהיר ומחכה לבאות. הפרואני מצביע על האמיץ הראשון ומסביר לו איך שוכבים על משטח ההחלקה עם הפנים כלפי הירידה. לא עוזרות נעיצות הציפורניים וקצות הנעליים בחול הוא מקבל דחיפה קלה וטס במורד ורק הדיונות סופגות את הצרחות. כשכולם מסיימים ונראים מלמעלה כמו חבורת חגבים, רכב הבאגי יורד לאסוף אותם ועוצר בנקודה הבאה. דרגת הקושי עולה והירידה תלולה יותר. כך זה ממשיך עוד מספר פעמים עד שמגיעים למורד שנופל למטה כמו מפל מים. שעה וחצי אוכלים חול ומרגישים כמו בפארק שעשועים זדוני אלא שהפעם מדובר ביצירה של הטבע.

 

שתי כיכרות מרכזיות הן לבה של העיר ICA  ומדרחוב מקשר ביניהן. הכיכרות מרשימות, מבנים בצבעי צהוב עזים ומרפסות בולטות בגווני שוקולד-חום. עצרנו במסעדת בשרים שמגישה פלטה לשניים שיכולה להשביע גם 4 קרניבורים רעבים. לצדה סלט ירקות טרי עם סלק חלוט, אבוקדו, רוטב חרדל חריף וצ'ימיצורי ירקרק פיקנטי.אחר הצהרים מוקדש לטבילה בבריכת המלון, מיטות שיזוף ובקבוק יין מאחד היקבים המקומיים.

 

איי באייסטאס     צילום: רונית סבירסקי

 מיצג טבע בדיונות     צילום: רונית סבירסקי

גלפגוס של פרו     צילום: רונית סבירסקי

 

קורמורנים, שקנאים, פינגווינים וכלבי ים

ביום השני יצאנו לשיט אל איי באייסטאס (Las Ballestas) בפראקאס שזכתה לכינוי גלפגוס הקטנה. נקודת היציאה על שפת הים מרוחקת 45 דקות נסיעה ממרכז איקה. סירות מנוע קולטות עשרות מטיילים שחובשים חגורות הצלה ויוצאים אל הים. עוצרים ליד מיצג אמנות של קקטוס ענק שעוצב בתוך דיונות החול. הציור נשמר שנים רבות כפי שהוא ואינו מתכסה בחול בזכות כיוון הרוח. הסירה ממשיכה לנוע לעבר קבוצת איים שממנה עולה רעש מחריש אוזניים של מיליוני ציפורים וריח חריף של לשלשת. ברגעים הראשונים העין לא מסוגלת לקלוט את כמות הציפורים שמקננות בין הסלעים. זה נראה מרחוק כמו כתמים שחורים וככל שמתקרבים מתחילים לזהות את אלפי הקורמורנים, השקנאים, פינגווינים ואלפי כלבי ים שנהנים משפע של דגים. מסיימים את השיט ומתכוננים לצאת אל היעד הבא שהוא מחוז נאסקה (Nazca Lines)

 

כלבי ים צעירים     צילום: רונית סבירסקי

ים של ציפורים     צילום: רונית סבירסקי

עוד כתבות על פרו

החידה של קווי נסקה והקניון השני בעומקו בעולם בארקיפה פרו

קוסקו ומאצ׳ו פיצ׳ו - הקצפת והדובדבן של פרו