עמק יזרעאל - מאלכסנדר זייד עד אילן רמון

האטרקציות של עמק יזרעאל, מרחביה חלוצה ההתיישבות, סיפורו של השומר האגדי אלכסנדר זייד, המוזיאון לראשית ההתיישבות בקיבוץ יפעת, מוזיאון מזרע הקטנה וקברו של אילן רמון בבית העלמין ההיסטורי

 

הפלחים הערביים קראו למקום "ארץ אוכלת יושביה" אבל החלוצים היהודים קבעו ש"העמק הוא חלום". הקשיים, המחלות והמאבקים הקיומיים לא העיבו את זוהרו של החלום. עמק יזרעאל היה משאת נפשם של המתיישבים הראשונים שעלו לארץ בתחילת המאה ה-20 ועד היום הם משמשים סמל לחזון שהוגשם. אלה ששרדו ראו את המדינה צועדת את צעדיה הראשונים, עומדת מול האויבים בעקשנות ונחישות וזוכה לעצמאות.

 

בין הכרמל, התבור והגלבוע משתרעים עמקים ירוקים שקשורים במורשת ישראל מתקופת המקרא ועד ימינו. דבורה הנביאה שפטה את העם למרגלות התבור, הקרב האחרון של שאול נגד הפלשתים התחולל בגלבוע, רבי יהודה הנשיא חתם את המישנה בציפורי ונקבר בבית שערים. יהושע חנקין גאל את האדמות מידי האפנדים התורכיים ורבים ממנהיגי הישוב גדלו והתחנכו במושבים ובקיבוצים שפרחו בעמק במשך השנים.

 

גבעות שיח' אבריק, עמק יזרעאל   צילום: רונית סבירסקי

 

מרחביה, חלוצת ההתיישבות

חלוצת ההתיישבות העברית בעמק הייתה מרחביה ובה ניטע לראשונה הגרעין השיתופי על בסיס הקואופרציה. חצר המשק נותר על עומדו כפי שנבנה ב-1911 ובשנים האחרונות שוחזר, שופץ ושומר. במבנה ששימש כאסם המרכזי פתחו מרכז מבקרים שמשחזר בתמונות ומצגת מולטימדיה את הרעיון שהגה פרופסור פרנץ אופנהיימר כנוסחה לחברה שיתופית. קבוצת החברים הראשונה שהגיעה הייתה של חברי ארגון השומר שלראשונה שילבו עבודת שמירה עם עבודה חקלאית. הצטרפה אליהם קבוצת עולים מגליציה, בראשם האגרונום שלמה דיק וזמן קצר לאחר מכן נוספה קבוצת עולים חדשים מגלזגו שבסקוטלנד. ההתחלה הייתה מבטיחה. הם פיתחו את החקלאות, התקינו מכונת דיש משוכללת, שתלו וקצרו את תנובת האדמה. אבל תוך זמן קצר נפערו הסדקים הראשונים בחומת האידיליה. שלמה דיק, הכיר היטב את החקלאות באירופה והתקשה ליישם אותה בתנאי הארץ. פגעי הטבע, מגפות, מתקפת ארבה, מחלת הקדחת, הכולירע, הטיפוס והרעב הפכו את המשימה לקשה לבצוע. הקשיים שהערימו עליהם השלטונות התורכיים והבעיות החברתיות החמירו את המצב. נוצרו פערים סוציאליים ולכך נוספה העובדה שאנשי השומר עזבו והקימו את תל-עדשים.

 

תקופת שגשוג זמנית הגיעה דווקא מכיוון בלתי צפוי. קבוצת טייסים מהטייסת הבווארית הוצבה בארץ כחלק משיתוף הפעולה עם הצבא התורכי כנגד הבריטים. הם שוכנו באוהלים בצמוד לחצר הקואופרציה ויצאו למשימות ריגול מודיעיניות וצילומי אוויר במטוסי רופלר. יחסי ידידות החלו להירקם עם אנשי מרחביה. הם בילו יחד במסיבות ריקודים, ארגנו תחרויות ספורט וחלק מהם אף הלכו שבי אחרי יופיין של החלוצות השזופות. עד היום עוד ישנן סבתות בנהלל ובמרחביה שנאנחות בערגה לזכר ימי בוואריה העליזים. הידידות הייתה כל כך אמיצה עד שהטייסים מצאו את עצמם מגנים על אנשי הקבוצה כאשר הותקפו על ידי ערביי כפר סולם השכן. הם הפציצו את הכפר מן האוויר והצילו את מרחביה. 18 חודשים נמשכה האידיליה עד שהצבא הבריטי כבש את הארץ ולקח את הטייסים בשבי. זמן קצר לאחר מכן עזבו גם המשפחות והילדים את ההתיישבות ונותרו מספר קטן של רווקים אליהם הצטרפו בין השנים 1919 עד 1929 קבוצת לוחמים משוחררים מכוחות אלנבי ואחת מהן הייתה גולדה מאיר.

 

חצר הקואופרציה, קיבוץ מרחביה    צילום: רונית סבירסקי

 

חברי מרחביה לא התלהבו מקבוצת האמריקנים ה'מפונקים' והתלבטו אם לקבל אותם. הדחויים שלפו את הנשק הסודי שלהם בדמות גרמופון ידני וכמה תקליטים משובחים שהקנו להם מיד כרטיס כניסה לחבורה. גולדה מאיר קיבלה את תפקיד הלולנית ואחראית על חדר האוכל. ב-1929 עלה גרעין של השומר הצעיר ובראשם מאיר יערי וייסדו את קיבוץ מרחביה. בניני החצר המקוריים משמשים היום כחלק מן התצוגה במקום: בבניין אחד מצוי הארכיון ההיסטורי, צמודים אליו בית יערי והחדר של גולדה, אחריהם תחנת האלחוט של ההגנה שממנה כיוונו את אוניות המעפילים אל החוף. הבניין שהיה אסם התבואה משמש כמרכז המבקרים. לידו מבנה המשק שכלל את הרפת, הדיר והמחלבה ובקצה השני נמצאים בתי המלאכה, הנגרייה, הנפחייה, חדר האוכל ומחסן המזון. טלפון: 04-6598882.

 

גבעות שייך אבריק

באותן שנים שמרחביה מתחילה להתבסס מגיע אל העמק איש השומר האגדי אלכסנדר זייד, שאולץ לעזוב את כפר גלעדי. הוא הגיע עם אשתו ציפורה וארבעת ילדיו, גיורא, כוכבת והתאומים יפתח ויוחנן לגבעות שיך אבריק הנטושות. הם התגוררו במערה עד שבנו את הבית בראש הגבעה. אזור הגבעה הפך עם השנים לחוות משפחת זייד ונכדתו טלי זייד-רווה עורכת היום סיורים בעקבות סבה.

 

הסיור מתחיל בחזית הבית שנבנה בשנת 1931 והיה בית בודד יחיד על הגבעה הצופה אל עמק יזרעאל מכיוון מערב. זייד הקים משק חקלאי, דאג לחשוף את האתר הארכיאולוגי של בית שערים ופתח את ביתו למבקרים מכל הארץ. אנשי הבוהמה מתל-אביב נהגו לפקוד את ביתו ואחד מהאורחים הקבועים היה המשורר אלכסנדר פן שכתב עליו את השירים "אדמה אדמתי" ו"פעם ועוד". בחזית הבית עובר רחוב מרוצף אבן מימי זוהרה של העיר בית שערים ואבנים מגולפות פזורות בגן מסביב. הסופר אליעזר שמאלי הקדיש את הספר "אנשי בראשית" שכתב בשנות השלושים בהשראת סיפורו של זייד. הוא מתאר משפחה החיה בבדידות ונאלצת להסתדר בכוחות עצמה בנוסח רובינזון קרוזו על אי בודד. כמה מאות מטרים מן הבית נמצא הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד כשהוא רכוב על סוסתו ומשקיף על אדמות עמק יזרעאל והכרמל. דוד פולוס פיסל אותו בשנת 1940 כשנתיים לאחר הרצחו של זייד והציב אותו בנקודת תצפית נוף יפיפייה על העמק.

 

פסלו של אלכסנדר זייד    צילום: רונית סבירסקי

 

טלי זייד מדברת על ילדותה וזיכרונותיה עם הרבה אהבה ורגישות. היא מספרת על סבתה ציפורה פעולותיה ויוזמותיה הרבות בחינוך הנוער למורשת השומר. היא מתארת את סיפור פגישתם ואהבתם של אלכסנדר וציפורה, את סיפור ימי השומר שנוסד בסגרה ב- 1909, הקמת קבוץ כפר גלעדי והעזיבה הטראומתית של הגליל. מפסל זייד ממשיכים אל בית הקברות של השומרים שנמצא בסמוך, ולידו גן ואבני זיכרון המציינות את מקום הירצחו של זייד. הסיור מלווה בהקלטות נדירות של בני המשפחה שמספרים על אביהם וילדותם, הקלטה של ציפורה זייד בעת ביקור במסחה ומסיימים ליד קברו של אלכסנדר זייד על רקע השיר "אדמה אדמתי". תאום מראש בטלפון 04-9835947  או 050-6848105

 

מוזיאון לראשית ההתיישבות

בקיבוץ יפעת הקימו מוזיאון לראשית ההתיישבות שממוקם בחצרות וביתנים שמעניקים תחושה של חזרה בגלגל הזמן. ההתקדמות היא דרך שערים שמתארים את ההיסטוריה. מתחילים בשנות העלייה עם דליג'נס ומזוודות עור, ממשיכים דרך פינת קק"ל וגאולה הארץ, העבודה החלוצית וסלילת הכבישים. אוהל משוחזר עם פרימוס ועששיות, כלי חקלאות עתיקים, באר מים ותנור אפייה בסגנון טאבון אבן.  בחזית הצריף שמשחזר את חדר האוכל תלוי פעמון חלוד בצורת גליל גדול ולידו שלט עם שעות הארוחה. בתוך הצריף עומד הרדיו שבו שמעו את הכרזת המדינה, אקדח שבנה בעצמו אחד מילידי הקיבוץ וכלי אוכל של פעם. פתוח בין 11.00-14.00 . כניסה 10 שקל. טל. 04-6548974

 

מוזיאון ראשית ההתיישבות, קיבוץ יפעת    צילום: רונית סבירסקי 

 

מזרע הקטנה

גם בקיבוץ מזרע הוקם מוזיאון שמסכם תקופה של התיישבות ומאבק על הקיום. אלא ש'מזרע הקטנה', כפי שמכונה המוזיאון, היא שיגעון פרטי של אדם אחד. פנחס שיבולי אסף במשך 25 שנים חפצים שמצא אצל החברים בקיבוץ והשלים פריטים שחסרו. הוא מבסס את הסיור במוזיאון על הסיפורים שמאחורי החפצים. לכל חפץ יש איש ולכל איש יש היסטוריה. שטח גדול עם מוצגים, צריפים ומבנים של פעם עמוסים בסיפורים. ממגדל המים הראשון שנבנה ב-1925, דרך חדר האוכל, המכבסה, מחסן הבגדים והמתפרה, הטרקטורים העתיקים שחרשו את השדות, המחרשות הראשונות. צורת המגורים שהחלה באוהל, עברה לליפט ומשם לצריפים. חדרי הלינה המשותפים של הילדים והמלחמה על הביטחון. הנשק, הביצורים, גדרות הביטחון וגם הסליק שהוחבא בחדר האמבטיה ששימש כ'ספא' של הימים ההם. אלה שסבלו ממחלות ראומטיות באו לקבל שם טיפולי בוץ. בתוך דוד המים החמים הוסתר מתקן הפתיחה של הסליק וכשהזיזו את האמבטיה נפער הבור שירד אל מרתף עמוק ומוגן שם הוסתר הנשק. סיורים בתאום מראש: 054-7850229.

 

בכניסה לקיבוץ מזרע תוכלו לערוך הפסקה למילוי מצברים. מעדני מזרע מציעים לסועדים בשרים על הגריל עם בר סלטים מגוון, מאכלים מבושלים, מרקים ואפילו סלמון למי שמעדיף דגים.

 

ממשה דיין לאילן רמון

סיור נוסף בעמק שמצעיד את המבקרים מימי טרום המדינה עד ימינו אלה נערך על ידי עופר אבירן מנהלל. הסיור מתחיל בבית הקברות שטומן בחובו מאה ועשרים שנות קיום של מדינת ישראל מהחלוץ הראשון עד האסטרונאוט הראשון. עופר מטפס עם המטיילים אל תל שימרון העתיקה לתצפית ממגדל השמירה לכיוון בית הקברות, הישובים הפזורים בעמק והכפרים הערביים. את הסיור בבית הקברות הוא מלווה בקטעים מתוך הספר 'רומן רוסי' של מאיר שלו וקטעי שירה של נתן אלתרמן, חנה סנש ורחל. הוא עובר בין המצבות של מייסדי היישוב ומספר את סיפורם, מגיע אל קברו של משה דיין שביקש להיקבר מול נוף העמק, לצדו עומד קיברו של אילן רמון, האסטרונאוט הראשון של ישראל.  הוא ממשיך אל החלקה הצבאית שם טמונים 38 בני נהלל שנפלו בקרבות ביניהם זוריק דיין אחיו של משה דיין שנהרג בקרבות על רמת יוחנן. הוא מספר את סיפורם של שני הלוחמים האמיצים שעליהם כתבה נעמי שמר את שירה "אנחנו שנינו מאותו הכפר".

 

 קברו של אילן רמון     צילום: רונית סבירסקי