שמורת טבע נחל תנינים
נחל תנינים, הנחל שקבל את התואר "אחרון נחלי החוף הנקיים" זורם איתן כל השנה. מי הנחל הכחולים וגדותיו הירוקים מהווים פינת חמד למי שמחפש מסתור מחומו של הקיץ הישראלי
בעבר חיו במקום תנינים שהקנו לנחל את שמו. מקורם של התנינים וכיצד הגיעו לאזור נותר עלום. ישנן השערות שהם הגיעו מהנילוס דרך חופי הים התיכון ואחרים סוברים שיתכן שהרומאים הביאו אותם על מנת להשתמש בהם בקרבות הגלדיאטורים אדם-חיה שנערכו בקיסריה.
האגם בלב השמורה צילום: רונית סבירסקי
סכר מרשים וטחנות קמח
המבקרים בשמורה יכולים להתרשם ממפעל המים המתוחכם והמפואר שבמקום. בתקופה הרומית ולאחריה העבירו תושבי קיסריה מים מנחל תנינים, באמצעות אמת מים הקרויה "האמה הנמוכה". מפלס המעיינות בביצת כבארה היה נמוך בשני מטרים מקיסריה וכדי להוביל מים ממקום נמוך למקום גבוה היה צורך להגביה את מפלס המים. לשם כך נבנו שני סכרים: אחד בצפון ליד תחנת הרכבת של זכרון יעקב של היום והשני שנמצא בשטח שמורת הטבע. בין שני הסכרים נוצר מאגר מים גדול שהציף את הבקעה על פני שטח של 6 אלפים דונמים. הסכר שנמצא בשמורה הוא קיר אבן מסיבי באורך 1.94 מטרים ורוחבו 4 מטר בחלקו העליון ו-10 מטרים בבסיסו. רוחב הסכר אינו אחיד משום שבמשך השנים הוסיפו לו תמיכות למניעת קריסתו.
אמת המים צילום: רונית סבירסקי
במרכזו של הסכר הותקן מתקן וויסות עם דלתות עץ שניתנות להרמה ומטרתן הייתה לשחרר מים מהאגם ולהעבירם לאמת המים של קיסריה. דלתות העץ של הסכר שוחזרו ותהליך הזרמת המים נעשה כמו בתקופה הקדומה. שחזור הסכר העתיק במלואו הוא בין הפרויקטים הבודדים בעולם שבוצע בהצלחה.
מתקן הוויסות צילום: רונית סבירסקי
למרגלותיו המערביים של הסכר נראות חציבות רבות ברכס הכורכר, ובהן שרידים של טחנות קמח שפעלו בתקופה הביזנטית ובשלהי התקופה העות'מאנית. הטחנות מהתקופה הביזנטית פעלו בכוח גלגל כנפיים אנכי, תופעה שאינה ידועה במקומות אחרים בישראל. כמה גלגלי כפות שוחזרו ושניים מהם ניתנים להפעלה בכוח המים הנאגרים בימינו באגם. הפעלת הגלגל נעשית בידי אנשי השמורה בלבד. במהלך הסיור במקום ניתן לראות את שרידיהן של הטחנות ממספר סוגים - עדות לכמויות המים הרבות שהיו במקום בעבר ולאופן בו ניצל האדם אנרגיה זו.
מתקני טחנות המים צילום: רונית סבירסקי
מחצבה, צינורות חרס וביצה שיובשה
שביל הטיול עובר גם ליד מחצבות כורכר קדומות ששימשו להפקת חומרי בניין לאזור כולו. את אחת מהן מתאר אהוד מנור בשירו אודות נחל תנינים: המחצבה שהתעטפה באור כסוף. אחת ממחצבות כורכר אלו הוסבה בימי החלוצים שהתיישבו באזור בתחילת המאה ה-20 למחסן צינורות חרס כדי לייבש באמצעותם את ביצת הכבארה שהייתה במקום. המפעל הזה היה פרי רעיונו של המהנדס דוב קובלנוב. ייבוש הביצות התבסס על העמקת נחל תנינים והתעלות שהזרימו אליו את מי הביצות, בשילוב תפיסת הנביעות והזרמת מימיהן בצינורות חרס תת-קרקעיים. זה היה מבצע אדיר באותם ימים, שכן האורך הכולל של צינורות החרס היה 50 קילומטרים. הביצה יובשה לבסוף על-ידי פתיחת פתח גדול בסכר. דרך פתח זה זרמו המים אל הים ובכך פסק גם השימוש בסכר כמקור לאנרגית מים לטחנות הקמח.
גשרי מעבר מעל הנחל צילום: רונית סבירסקי
לצד האמה המרשימה נמצאת גם האמה הבלתי גמורה, שהיא קטע אמה באורך כמה מאות מטרים שנחצבה וננטשה. ההשערה שהעבודה פסקה מפני שבוני האמה הבינו שאין די בהפרש הגובה מראש האמה לעיר כדי להזרים מים מהנחל לקיסריה. כיום, האמה הבלתי גמורה משמשת את המבקרים כמסלול הליכה "רטוב" לאורך 260 מטרים ובעומק 45 סנטימטרים.
האמה הבלתי גמורה צילום: רונית סבירסקי
צבים, חתולי ביצה ולוטרות
נחל תנינים הוא נחל איתן הנשפך אל הים התיכון. בצד הדרומי של הערוץ הוכשר שביל טיול לאורך קילומטר וחצי. מדרום לשפך הנחל לים מתרומם תל תנינים (קרוקודילופוליס) שהיה מיושב מהתקופה ההלניסטית עד הביזנטית ונחשפו בו מתקנים להפקת מלח. בתל התגלו שרידי מגדל ובריכה מהתקופה הצלבנית. למרגלות התל נמצא גשר אבן שנבנה בסוף התקופה העות'מנית לרגל ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל בשנת 1898. מי הנחל נקיים והוא מקיים בתוכו ועל גדותיו עולם עשיר של חי וצומח. סוגים רבים של דגים חיים במים, לוטרות, צבים רכים וצבי ביצה, חתולי ביצה, סרטנים ועוד. במים אלה ניתן למצוא גם צמחי מים ביניהם נופר צהוב ועל הגדות סמר, קנה ואשלים. בחורשת האיקליפטוסים קיימת מושבת אנפות ועופות מים שניתן לצפות בהם בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת שקיעה ביניהם: פרפור עקוד, מגלן חום, קורמורן גדול, לבנית קטנה, אנפת לילה וסיקסק. מגדיר עופות מים שהוצב במקום מאפשר לזהות אותם. לצד האגם הגדול הוכשר גן מקלט לצמחים נדירים מבתי גידול לחים בחוף הכרמל שנמצאים בסכנת הכחדה. מטרת הגן לשמר את המינים הנדירים במקום מוגן ומפוקח על מנת לסייע בהפצת הזרעים ולחזק את האוכלוסיות שלהם בטבע.
שבילי הליכה בשמורה צילום: רונית סבירסקי
בשמורת הטבע שלושה מסלולי הליכה: מסלול הסכר שהוא מסלול טבעתי שעובר בין מתקני המים הקדומים בסמוך לטחנות הקמח המשוחזרות וחוזר אל גדת הנחל ומגרש החניה. זמן הליכה כשעה. מסלול הנחל עור לצד נחל עדה ונחל תנינים ומתפצל ממסלול הסכר עד לשפך הנחל לים וחזרה. זמן הליכה כשלוש שעות הלוך וחזור. מסלול מקוצר: תצפית על מתקן הוויסות וחזרה לחנייה. זמן הליכה של חצי שעה. ישנו גם מסלול האמה הרטוב לאורך 260 מטרים שבו צועדים במים רדודים כ-20 דקות.
איך מגיעים: אל הכניסה לשמורה נגיע דרך צומת בית חנניה – מכביש מספר 4, דרומית לזיכרון יעקב.
פרטים והרשמה מראש בטל. 3639*