בוגדים וכותבים

 

תאטרון גשר מציג את "קיץ במריאנבד" על פי רומן המכתבים של שלום עליכם.

 

בעידן של ווטסאפ ואינסטוש כבר קשה לדמיין עולם שבו התקשורת הייתה רק במכתבים. אפילו טלפון קווי לא היה בנמצא. משימה מורכבת ומאתגרת הוטלה על נגה אשכנזי כשהתבקשה לעבד למחזה את יצירתו של שלום עליכם "מריאנבד". 49 מכתבים ו-36 טלגרמות שעשו את דרכם  במשך שבועות עד שהגיעו ליעדם צריכים להפוך למשהו עדכני בעידן שבו כולם יודעים הכל בזמן אמת.

 

 שלושת האפים ומאיר מאריימצ'יק (סשה דמידוב)   צילום: רונית סבירסקי

 

שלום עליכם חי ויצר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בשנים שנאיביות לא הייתה מילה גסה. הוא עקב אחרי חיי הקיט של שכניו ומכריו ויצר מקבץ סיפורים על הנושא שאחד מהם הוא "מריאנבד" על שם עיירת מרפא ציורית בצ'כיה. במאי ההצגה אמיר וולף בחר למקם את העלילה בשנות ה-30 של המאה הקודמת והיא מתרחשת במהלך קיץ אחד. תושבי הרובע היהודי נאלווקי בווארשה נהגו באותם ימים לנסוע לעיירת המרפא כדי להחלים ממחלות שונות, לרדת במשקל או למצוא שידוכים. בני הזוג שנותרו מאחור המתינו למכתבים שיגיעו מאהוביהם ויספרו להם כיצד הם מבלים.

 

חיים סורוקר (אלון פרידמן) "סובל" במריאנבד   צילום: רונית סבירסקי

 

אשכנזי הצליחה לעבד את המכתבים הכתובים בשנינות והומור בדרך מיוחדת שמותירה את תפקידם של המכתבים כחלק מההצגה. הבמה מכוסה בערימת עפר גדולה ועליה זרוקים מאות דפי מכתבים. התפאורה המתוחכמת מצליחה לעבור מווארשה לצ'כיה מבלי שתשתנה באופן דרמטי. ניואנסים קטנים כמו מסילה שעליה נוסעים מדי פעם גיבורי המחזה, חורים שנפערים מתוך גבעת החול ומהם יוצאים או אליהם נכנסים השחקנים. העמדה של שחקנים בראש הגבעה לעומת אלה שנותרו בבית שיושבים למרגלות הגבעה. מדי פעם השחקנים קוראים את הטקסט המקורי מתוך המכתבים שהם מחזיקים בידם.

 

"קיץ במריאנבד"   צילום: רונית סבירסקי

 

במהלך ההצגה נחשף טיבו על אותו נופש בריאותי במריאנבד שלמעשה משמש דרך לסטוצים קצרים ולבגידות. כשהקשר בין בני הזוג מסתמך על מכתבים האופציות לנהל רומנים הן בלתי מוגבלות. גברים ונשים שוחים יחד ללא הפרדה, מטיילים שלובי זרוע, שולחים מכתבי אהבה זה לזו. אבל בסופו של דבר המידע מגיע באמצעות הרכלנים שבחבורה שדואגים לדווח לאלה שנותרו בעורף.

 האם, הבנות והשדכן   צילום: רונית סבירסקי

 

15 שחקנים נכנסו לנעליהם של 22 דמויות במקור. לא רק הטקסטים משעשעים גם הדמויות מצחיקות. דורון תבורי הוא שלמה קורלנדר שנשא פרגית הצעירה ממנו בשנים רבות והוא המקורנן האולטימטיבי. רוני עינב היא בלצה קורנלדר הצעירה שחוטפת כאב ראש בכל פעם שבעלה מתקרב אליה. אלון פרידמן, בתפקיד חיים סורוקר אמור לשמור על בלצה מפני מחזרים ובעיקר בפני בת דודתה המופקרת חוה'לה צ'אפניק שמסיתה אותה לבגוד בבעלה. סשה דמידוב (מאיר מאריימצ'יק) הוא המאהב החתיך שטווה רשת סביב בלצה וצריך להתמודד על לבה מול הרופא השרמנטי דוקטור זיידנר (הנרי דוד). "שלושת האפים" הן הבנות של פרל יאמייקר שמקווה בכל קיץ למצוא להן שידוך. הן כל כך מכוערות עם אפים ענקיים והליכה גמלונית שכל יציאה שלהן לבמה מעוררת גלי צחוק בקהל. לנעלי העקב שלהן נכנסו שלושה גברים מוצלחים, דור מיכאלי, הלל קפון, פאולו א. מואורה.

 

המחזה עשוי במלאכת מחשבת של מחזאות, בימוי, תפאורה ותלבושות נהדרות ומעל לכל הוא שנון ומצחיק בדיוק במידה הנכונה.