איטליה - מילנו - אופנה, מסעדות ותרבות
אם רומא היא הסמל ההיסטורי והדתי של איטליה, מילנו היא הלב הפועם של האופנה, העיצוב והפיננסים שלה. בהפוך על הפוך היא אינה מנסה לעמוד בסטנדרטים המצופים ממנה להיות עוצרת נשימה, עדכנית ותוססת כמו פריז
על מילנו אומרים שהחזות האפורה היא רק הסוואה למה שמצפה לכם בפנים. מעין צורך להפתיע את המבקר בפנימיות יותר מאשר בחיצוניות נוצצת. אחד הדברים הראשונים שצדו את עיני בשכיות החמדה הנחבאות הם הגנים שנמצאים על גגות הבתים במקום להיות סביבם. הסיבה ההיסטורית נובעת מחוסר בשטחי מחייה. העשירים היו אלה שהרשו לעצמם לפתח גינות ולשתול עצים על גגות הבתים שלהם.
רב הנסתר על הגלוי
הפנינה החבויה בתוך הצדפה של מילנו היא העיר העתיקה שהייתה עיר בצורה בתקופת הממלכה הרומית וזכתה לתהילה וזוהר בימי הביניים תחת שלטונן של שתי משפחות ויסקונטי וספורצה. אזור העיר העתיקה, בדומה לערים אחרות באירופה מושך אליו מבקרים זרים ומקומיים. במסגרת החן הנסתר גם העיר העתיקה חושפת את חמודותיה בעיקר בפני אלה שמוכנים להשקיע בה.
בניין האופרה המפורסם ביותר בעולם
את בנין האופרה "לה סקאלה" תתקשו לזהות מבחוץ כאתר החשוב ביותר בעולם בתחומו. רק כשתשלמו דמי כניסה תזכו לערוך סיור באחד התאים הפתוחים לציבור שממנו ניתן לצפות ביופיו של האולם. הוא מעוגל ומכיל כ-2000 מושבים. אוהבי האופרה, הבלט והמוסיקה הקלאסית עולים לרגל ל"לה סקאלה" כדי לשמוע ולו פעם בחיים את אחד הזמרים או המנצחים החשובים ביותר בעולם. המקום הזה מרגש באלגנטיות ובפאר שהוא מציע.
שיש קררה ונברשות קריסטל
ב"פואיה" ניצבים עמודי שיש קררה לבנים ובראשם כותרות מוזהבות, נברשות קריסטל עצומות משתלשלות מן התקרה וכורסאות ישיבה מרופדות באריגים מוזהבים פזורות סביב. בבר מעוצב מגישים קפה איטלקי ריחני, שמפניה וקוקטיילים. פסלים של גדולי המלחינים ביניהם טוסקניני, ורדי, רוסיני ופוצ'יני מפארים את המבנה. בקומת הכניסה ישנו מוזיאון שמציג ציורים ופריטי אמנות הקשורים בעולם המוסיקה. פסנתר מצויר בעבודת יד מהמאה ה-16 לצד כלי מיתר יוצאי דופן וציורי דיוקן של ג'ופה ורדי, טוסקניני ומריה קלאס.
אופרה לאצולה בלבד
כשנכנסים לאחד התאים הפתוחים לקהל ניצב המבקר מול הבמה המרשימה. כך ניתן להתפעל מהתאים המחופים בקטיפה אדומה, בקירות המעוטרים ובנברשת העצומה שתלויה במרכז התקרה מעל ראשי הצופים. "לה סקאלה" ידועה גם בסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים. הסיפורים העסיסיים הם הרוטב המצוין שמוסיף טעם לביקור. בשנים בהן שלטו בעיר משפחות אצולה עתירות ממון שימש אולם לה סקאלה כמקום מפגש חברתי. החברה הגבוהה ארחה והתארחה בתוך בית האופרה.
תא פרטי לכל משפחה
לכל משפחה היה תא שהוא רכושם הפרטי והם עיצבו אותו לפי טעמם. הרחבה התחתונה הייתה נטולת מושבים ובה עמדו אורחי המשפחות העשירות שהוזמנו לצפות באופרה. הגלריות העליונות לא פעלו כיוון שמהן אי אפשר לראות את הבמה בצורה טובה. כיוון שכל אופרה הועלתה מדי ערב במשך שבועיים, משפחות האצולה ראו את ההופעות תריסר פעמים בכל פעם. הם ניצלו את הזמן כדי לארח, לאכול ולדבר עם אורחיהם כשברקע מתנגנת האופרה.
לול התרנגולות
אחרי מלחמת העולם ה-1 השתנו התנאים ולא ניתן היה לרכוש תאים פרטיים. ברחבה התחתונה הותקנו מושבים והתזמורת עברה לנגן במפלס נמוך יותר מהבמה המרכזית. התאים בגלריות העליונות נפתחו לקהל ומיועד לרוכשי הכרטיסים הזולים. קומות אלה יצרו את ייחודה של "לה סקאלה" ביחס לכל בתי האופרה בעולם. כיוון שבתאים העליונים האקוסטיקה היא האיכותית ביותר אבל קשה לראות את המתרחש על הבמה התמקמו מביני המוסיקה הרציניים דווקא בתאים האלה. עם הזמן נוצרה חבורה מגובשת של מבקרי אופרה ומוסיקה שאינם חוששים לשרוק ולמחות כשהמבצעים טועים או מזייפים. החבורה הזו זכתה לשם "צ'יקן בוקס" (לול התרנגולות) ואוי למבצע שנופל במלתעותיהם. הם מהווים את אימת הכוכבים יותר ממבקרי המוסיקה המקצועיים.
פרשת הנברשת
נברשת הקריסטל המרשימה שמשתלשת מן התקרה אף היא עשתה היסטוריה. היא הנברשת הראשונה בעולם שפעלה עם תאורת במה אוטומטית ורק שני ספוטים מופעלים עד היום באופן ידנית על ידי שני פועלי במה שיושבים למעלה. כשהתקינו את הנברשת בפעם הראשונה התלוננו נשות האצולה שעליהן לחזק את האיפור כדי להיות במיטבן.
ישבנים מלכותיים
הזדמנות פז שנפלה לידי אפשרה לי לראות את "התא המלכותי". לובי מפואר ואינטימי ממוקם בחזית התא ושם מוגשים שמפניה, קוקטיילים וכיבוד קל לאורחי הכבוד של האופרה. לא מדובר על סלבס אלא על מלכים, נשיאים וראשי ממשלות. המושבים אינם עומדים למכירה ואפילו עשירי עולם לא יוכלו לשבת בו. התא ממוקם מול הבמה והוא הגדול ביותר שבתאי האולם. התיישבתי על הכסא שאחוריים רבים וחשובים חיממו אותו והבנתי שמה שרואים מכאן לא רואים משם.
הקניון הראשון בעולם
הפיאצה של "לה סקאלה" מפורסמת גם בזכות מתחם ה"גלריה". מדובר באחד המבנים היפים ביותר במילנו שהוקם ב-1870 כקניון הראשון בעולם ונמצא בבעלות העיר. בקומות העליונות ישנם עדיין דיירים פרטים ובית מלון בעל 7 כוכבים בשם "הוטל פרינצ'יפה דה סבויה". הוא כולל 26 סוויטות מפוארות כשהמפוארת שבהן "הנשיאותית" עולה 14,000 יורו ללילה. העיצוב של מתחם ה"גלריה" מיוחד בציורי הפרסקו, פיתוחי שיש, מרפסות מפורזלות ותקרת זכוכית משולבת במתכת שמכניסה פנימה את אור היום. ציורי פסיפס על הרצפה מסמלים את הערים החשובות באיטליה. בפסיפס המייצג את מילנו ישנו חור בעל משמעות לאיטלקים. כשהם מגיעים לביקור במקום הם נועצים את עקב הנעל בחור ומסתובבים סיבוב שלם של 360 מעלות כסגולה למזל טוב והצלחה.
_1600862647.JPG)
מתחם ה"גלרייה" חנויות ובית מלון מפואר צילום: רונית סבירסקי
קוקטייל קמפארי
מבט בוחן בשמות החנויות מגלה את השמות הגדולים ביניהם פרדה, לואי ויטון וגוצ'י. ישנן חנויות שפועלות משנותיה הראשונות של ה"גלריה" וניתן לראות את השלטים בחזית החנות שנושאים את השנה שבה נפתחו. בקצה המתחם מול כנסיית הדואומו נמצא הקפה המפורסם שבו נולד קוקטייל הקמפארי, קפה Zucca. הקירות מעוטרים בעבודות פסיפס עדינות והמבקרים עומדים לפני דלפק הבר ושותים קפה או קמפארי בעמידה.
500 שנים של בנייה
כנסיית הדואומו ניצבת במלוא הדרה בצמוד ל"גלריה" והדמיון בינה לבין הנוטרדאם הפריסאי בולט מאוד אלא שהדואומו גדול יותר. 3400 פסלים מעטרים את המבנה ו-135 צריחים מזדקרים על גגה. היא נבנתה משיש קנדוליה שנחצב מאגם מג'ורה. תהליך הבנייה והשימור של הכנסייה ארך 500 שנים וכשהושלם ניצבו בתוכו 52 עמודי שיש ו-55 חלונות ויטראז' שכל אחד מהם מספר סיפור היסטורי אחר. הכנסייה מיוחדת בכך שיש בה שני עוגבים גדולים ושני תאים שבהם נושא הכומר את הדרשה. ניתן לטפס על גג הבניין לתצפית על העיר. בצמוד לדואומו ממוקם בית הכלבו המפורסם ביותר במילנו "מריה נשנטי". 7 קומות שמציגות אופנה של המותגים המפורסמים ביותר בעולם. בקומה השביעית קפה ומסעדה שמשקיפים אל הכנסייה.
כנסייה מימי הביניים
הכנסייה החשובה ביותר לתושבי מילאנו היא "סנט אמברוז" (Saint amberogio), הקדוש שמגן על העיר. המבנה עשוי לבני בריק ומעוצב בסגנון האופייני לימי הביניים. סנט אמברוז החליט לשפץ את הכנסייה לאחר שמצא בבית הקברות הצמוד את גופותיהם של 2 קדושים קתולים שעונו על רקע אמונתם ודתם. הכנסייה צנועה במראה ומתהדרת בציורי פרסקו, תקרות מעוטרות ועמודים מגולפים בצורת חיות דמיוניות, פרחים ועלים.
נחש ברונזה
ברחבה הפנימית של הכנסייה ניצב עמוד שיש ובראשו נחש מתכת יצוק שמסמל את סיפור משה במדבר. פריט בעל ערך היסטורי ואמנותי הוא סרקופג שיש מגולף משנת 300 לספירה. בנוסף, ניצב מזבח יצוק מזהב וחדרי תפילה קטנים מעוטרים בסגנון בארוקי ועתירי פרסקו. גופותיהם של סנט אנדרוס ושני הקדושים המעונים נמצאות בקריפטה מתחת למזבח. ניתן לראות בירור את גולגולותיהם ואילו השלדים הולבשו בבגדי כמורה.
תור הזהב
אתר עתיק נוסף בעל חשיבות גדולה במילנו הוא הארמון של שליטי העיר שנקרא "הקאסל". זוהי אחוזה ענקית מוקפת חומה מבוצרת וצריחי שמירה ובתוכה גנים רחבי ידיים. הארמון הפך במאה ה-20 למוזיאון שכולל אוספים רבים ומוצגים ארכיאולוגיים. תחילתו של הארמון בשנים בהן שלטו במילנו משפחת ויסקונטי ואחריהם ספורצה. במאה ה-14 זכתה מילנו לתקופה הזהב שלה, פריחה כלכלית ושלטון יציב. בני משפחת ספורצה הזמינו את לאונרדו דה וינצ'י למילנו במטרה שישמש כצייר הבית. הוא גר במילנו 20 שנים, עיטר את קירות הבית וצייר דיוקנאות של בני המשפחה ובני משפחות אצולה אחרות. אחד מציורי התקרה שלו מוצג בארמון ובנוסף, הפסל האחרון שפיסל האמן מיכאל אנג'לו לפני מותו. האגפים השונים של המוזיאון מציגים: ממצאים ארכיאולוגים, פסלים, ציורים ושטיחי קיר ארוגים.
חיי הלילה והמקום הלוהט של מילנו
אזורי הבילוי הלוהטים בעיר הם מדרחוב קטן בשם "קורסו קומו" ואזור התעלות "הקנאל" שהפך למתחם תוסס וצעיר. ל"קורסו קומו" מומלץ להגיע בשעות הערב כשהמקום מנקז אליו את היפים והיפות של העיר. אבל כדאי גם לבקר בשעות היום כדי לחוות את חנות הקונספט "קורסו קומו 10". המתחם מעניין לא פחות ממה שיש בתוכו. ב-1991 הקימה אותו אחת הנשים החזקות באיטליה, קרלה סוצ'יאני, עורכת מגזין ווג האיטלקי. הכוונה הייתה להקים מרכז תרבות ואופנה יוצא דופן. היא בחרה באזור נטוש ומוזנח במילנו, לא שינתה את חיצוניותו, אלא רק צבעה וכיסתה אותו בצמחייה ירוקה. בחללים הפנימיים יצרה מיצב אמנותי מרשים ויוקרתי. שילוב של מסעדה ובית קפה בחצר פנימית אינטימית, לצדה לופט גדול שמציג פריטי אופנה נדירים של טובי המעצבים בעולם. הפריטים נבחרים על ידה במסננת דקה כמו חפצי אמנות שמוצגים במוזיאון. בקומה השנייה חנות ספרים שמתמחה בעיצוב ואופנה ולצדה גלריה של תערוכות מתחלפות בתחום הצילום. זהו אתר חובה למבקרים במילנו.
