איטליה - רומנטיקה באבנו וטיול לסרמיונה, ונציה, ורונה ואזולו

 

 

העיירה "אבאנו" באיטליה היא המוצרלה בין שתי שכבות הג'בטה. היא ממוקמת באמצע הדרך בין וונציה לוורונה. בלב המחוז שהמציא את סיפורי האהבה. בין הגונדולות של ונציה למקום שבו התרחש סיפור אהבתם של רומיאו ויוליה.

 

גיחות קצרות מהמלון ב"אבאנו" התאימו להשלמת האווירה הנינוחה אחרי הטבילות במים התרמו-מינראליים והארוחות המפנקות. יומיים הוקדשו לעיירות הקטנות מימי הביניים שסובבות את אבאנו, יום אחד לוונציה ויום נוסף לוורונה וסרמיונה.

 

העיירה מימי הביניים "ארקואה פטרארקה" (צילום: רונית סבירסקי)

 

עיירות ומבצרים

ביומיים הראשונים במלון, כשרוצים להשתכשך במים ולטייל ברחובות הסמוכים, אפשר לצאת לביקור קצר בעיירות מימי הביניים הפזורות באזור.  סימנו על המפה כיעד ראשון את "ארקואה פטרארקה" (ARQUA PETRARCA) שנמצאת במרחק עשרים דקות נסיעה מאבאנו. חמש דקות של טיפוס בשביל עקלתון תלול מאוד מסכמות את העיירה. בשיא הרכס נמצא מגרש חנייה ושלט שמספר את תולדות העיר, החומות והבתים שהשתמרו במשך מאות שנים. תצפיות נוף אל המישורים המקיפים את העיר, השדות החקלאיים וההרים שנשקפים באופק. אפשר לטייל בין הסמטאות הצרות, להציץ לחצרות הבתים ולרדת בכביש התלול עד לכיכר המרכזית שיש בה בית קפה קטן ומסעדה.

 

החלטנו לשמור את הקפה האיטלקי המשובח לעיירה הבאה ולא טעינו. העיירה מונסליס (MONSELICE) אמנם גדולה ופחות מעניינת מחברותיה העתיקות אבל בכיכר המרכזית מול בניין העירייה המודרני ישנו בית קפה, שתזהו אותו על פי חלון הראווה, עם תצוגת עוגות וטארטלטים שידביקו לכם את האף לחלון. ריח הקפה המשכר יכה בנחירים ברגע שתצעדו פנימה. כמו רומאים שתינו בעמידה קצר וחזק עם עוגיית חמאה והמשכנו לעיירה שאסור להחמיץ. "אסתיי" (ESTE) גדולה לא פחות ממונסליס אבל צריך לכוון למרכז העתיק שלה כדי להתאהב. כיכר ימי ביניימית קלאסית עם מגדל שעון שמתנשא מעליה, בתי קפה שפונים אל הרחבה המרכזית, חומות בצורות ומבצר על פסגת ההר שממנו נשקפים בתי העיירה והנופים המקיפים אותה CASTELLO CARRARESE. המבצר מוקף בגן יפהפה שמומלץ לטייל בשביליו ולשבת על ספסל בצל העצים.

 

העיירה העתיקה ESTE (צילום: רונית סבירסקי)

 

המלכה של אזולו

למחרת יצאנו לטיול של חצי יום בעקבות סיפורי אבירים, מלכים, מלכות ומולדת הגראפה. סיפורה ההיסטורי של העיירה אזולו יכול היה להיות סיפור אגדה לקטנים לפני השינה, אבל המציאות יכולה להישמע דמיונית, כשמדובר במשפחות אצולה ובתי מלוכה. קתרינה קורונרו הייתה בת אצולה ונציאנית שהפכה עם נישואיה למלכת קפריסין. היא התאלמנה מבעלה ושכלה את בנה היחיד וכך אולצה "להחזיר" את קפריסין לשליטה וונציאנית. בתמורה היא קיבלה בשנת 1489 את אזולו וייסדה בה דוכסות שמשכה אליה אנשי בוהמה, יוצרים ואמנים. עשרים שנה היא שלטה באזולו עד שנאלצה לברוח ממנה לעיר הולדתה וונציה.

 

כשנכנסים לאזולו קשה לדמיין איך מלכה של אי גדול הופכת לדוכסית של עיירה ננסית שבמרכזה כיכר קטנטונת "פיאצה גריבלדי" עם מזרקה ציורית. לצד הכיכר נמצא המוזיאון הלאומי שמציג אוספי אמנות וארכיאולוגיה ופרסקאות מהמאה ה-15. החומות המסיביות נותרו עד היום, בתי האבן הציוריים הפכו לבוטיקים וגלריות. בכל סוף שבוע שני (לא בחודשי הקיץ) נערך באזולו יריד עתיקות שנחשב מהטובים באיטליה. כדאי לטפס לחצר הארמון של קתרינה שעל מגדלו מתנוסס שעון, לטייל על החומות ולשבת בקפה מול הנוף היפהפה. אפשר לבקר גם במלון היוקרתי "וילה סיפריאני" שממוקם בארמון מרשים מעל הכיכר המרכזית ולטפס במדרגות לראש הגבעה אל המבצר החולש על העיירה.

 

 הנוף מארמון המלכה קתרינה בעיירה אזולו (צילום: רונית סבירסקי)

 

וילה ברברו

העיירה מאזר סמוכה לאזולו והיא מפורסמת בזכות הווילה המרשימה שבנה בכניסה אליה האדריכל המפורסם אנדריאה פאלאדיו שחי במאה ה-16 והחל את דרכו כשולייה במפעל לסיתות אבן. הוא שאב את השראתו מהאדריכלות הקלאסית של מבנים עתיקים ברומא ושילב אלמנטים קלאסיים בעבודתו. הוא אחראי על בנייתם של רבים ממבני הציבור והארמונות במחוז ונטו. וילה ברברו, שהוקמה בכניסה לעיירה מאזר, תוכננה על ידי פאלאדיו עבור האחים ברברו. היא נראית כמו ארמון קטן, קירות החדרים מעוטרים בפרסקאות ומסביב מרחביים כפריים. הווילה נמצאת בבעלות פרטית ופתוחה לביקורים בימים ראשון, שלישי ושבת בין 18:00-15:00. גם אם הגעתם בשעה שהמקום סגור תוכלו לצפות בו מהכביש הראשי ולראות את הקפלה הסמוכה לו.

 

גראפה לקינוח

היום השני הסתיים בעיירה שבה נולד משקה הגראפה המפורסם. המשקה שנהוג להגיש אותו בסיום ארוחה כבדה. על פי ההמלצה, הגענו לבאסאנו דה גרפה לקראת שקיעה וצעדנו בסמטאות האבן הצרות אל גשר העץ המפורסם שתלוי מעל נהר הברנטה. בית זיקוק הגראפה העתיק  ביותר באיטליה "נרדיני" נמצא בצד שמאל לפני העלייה לגשר. מיכלי הזיקוק מנחושת מוצגים לעיני המבקרים והבר מן אינו מפסיק למזוג, טעימות גראפה וקוקטיילים שמבוססים על הגראפה. כשהמשקה מחמם את הלב אפשר לצעוד לאורך הגשר ולהביט במי הנהר שנצבעים בזהב לקראת שקיעה.

 

מראה מעל הגשר העתיק בעיירה בסאנו דה גראפה (צילום: רונית סבירסקי)

 

גונדולות ופיצה

על ונציה כבר כתבו וזמרו גדולי הרומנטיקנים והיא אינה מכזיבה גם כשחוזרים אליה פעם אחרי פעם. הקסם מתעצם כשמגיעים בימים של שמש חמימה בשיאו של החורף. ביום מואר כזה יצאנו לשוט בתעלות כדי לצפות בסירות הגונדולה ובגונדוליירים בחולצות הפסים, שמזמרים לזוגות האוהבים. עצרנו לקפה ונשנשנו פיצה, התפעלנו מיצירות האופנה והנעליים האיטלקיות. חצינו גשרים וטיילנו בסמטאות. כשהשמש הטילה את קרניה האחרונות על הארמונות המרשימים הגענו לגטו היהודי של וונציה.

 

שער האבן הכניס אותנו לרחבה מוקפת בנינים מפויחים, כשחבלים עמוסי כביסה ריחפו מעל התעלות. קשה לדעת אם זאת הייתה שעת הדמדומים או צבעי החורף שהוסיפו למקום מראה אפרורי ועצוב, אבל החנוכייה שדלקה ברחבה המרכזית השכיחה את העצב. כך בלב הרחובות של וונציה, שהיו מוארים בתאורת הכריסטמס, דלקה חנוכייה ענקית ובחנויות מכרו מזוזות ותשמישי קדושה. בתזמון לא מתוכן הגענו לבית הכנסת העתיק בשעת תפילת המנחה ולאחריה נערך טקס הדלקת נרות חנוכה. זו הייתה אחת החוויות המרגשות שעברנו בטיול.

 

שיא הרומנטיקה

את העיירה סרמיונה והעיר ורונה השארנו לסוף משום שהן נותרו בזיכרוננו כמעוזי רומנטיקה שצריך להקדיש להן זמן איכות. סרמיונה כובשת בקסמה המחבק ומפתה לטייל לאורך מפרציה, בין בתיה העתיקים המטופחים, לשבת בבתי הקפה בשמש המלטפת וללקק גלידה ביתית נפלאה. היא עיר מוקפת חומות, שנותרה כפי שהייתה בימי הביניים. היא ממוקמת על לשון  יבשה צרה שחודרת לאגם דה גרדה ומכל פינה נשקפים נופי האגם התכולים. בקושי רב נפרדנו ממנה והמשכנו לוורונה.

 

וונציה ביום חורף שטוף שמש (צילום: רונית סבירסקי)

 

ורונה היא עיר תוססת שרחובותיה הומים אדם, חנויות, בתי קפה ומסעדות. במרכזה ניצבת ארנה עתיקה שלצידה ממוקם בחורף מתחם החלקה על קרח. טיילנו ברובע העתיק והגענו אל החצר המפורסמת שבה נמצאת המרפסת של רומיאו ויוליה. הזיהוי אמנם אינו מוחלט אבל התיירים אינם דורשים הוכחות. הם באים בהמוניהם לצפות במרפסת שעליה עמדה יוליה כשרומיאו זימר לה מלמטה סרנדות. ציירי גרפיטי גודשים את הקירות בלבבות ואימרות רומנטיות והגברים מצטלמים לצד פסלה של יוליה כשהם מניחים את כף ידם על החזה החשוף שלה. רומיאו ויוליה היו הסיום המוחץ לטיול בחבל ונטו שסיפק לנו רומנטיקה במינון גבוה עד לטיול הבא.

 

הפרק הראשון - תפנוקי איטליה והמרחצאות החמים באבאנו