מדגסקר - אגמי טורקיז ומלונות בוטיק - המקום שלא תרצו לוותר עליו

 

בשפיץ של מדגסקר ממוקמת נוסי בה, קבוצת איים קטנים שהפכה לאטרקציה תיירותית מבוקשת. הם מוקפים במי טורקיז, חופים לבנים, עצי קוקוס ומלונות בוטיק. התוספת המלבבת היא שיש גם שם המון למורים. הפרק הרביעי והאחרון במסע

 

נוסי בה מהאוויר - ימים, אגמים ואיים    צילום: דן עץ הדר 

 

נחתנו בנוסי בה בצפון האי ויצאנו אל מלון ונילה (Vanila) הממוקם על שפת הים ומוקף בגן מטופח להפליא. הרכב שלנו חלף ברחובות המרכזיים והמראות שהכרנו עד כה השתנו. בנייה אדריכלית עירונית אמנם פשוטה אבל מקנה למבקר תחושה שרמת החיים גבוהה יותר. שוק איכרים פרוש על שפת הכביש ומציע ירקות ופירות טרופיים, דגים טריים מהים, תבלינים, בשרים, חפצי בית והלבשה.

 

בלי למורים אי אפשר כך שמיד יצאנו לשיט אל שמורת לוקובה (Lokobe) שמתרוצצים בה למורים שחורים וג׳ינג׳ים, לטאות, צפרדע מיניאטורית, נחש בואה ענק, למור לילה זעיר. בעל הסירה חתר וקיבל מאתנו סיוע. השיט נמשך כשעה לכל צד. ירדנו לחוף שלצדו שוכן כפר דייגים ונשותיו מארחות ורוקמות מפות שולחן יפיפיות. הפסקת צהרים וארוחה אצל בשלנית מקומית שמתמחה בדגה טרייה ובאורז מבושם עם קרם קוקוס וזעפרן.

 

חותרים בצוותא    צילו: רונית סבירסקי

 

היעד הבא היה מפעל ליצור תמציות הבושם של ילנג ילנג, גידול שמדגסקר מתמחה בו ומתרכז בעיקר בנוסי בה. המפעל מוקף במטעים של ילנג ילנג שנראים בהפרעה. כאשר קוצצים את ענפי העץ על מנת שתהיה נגישות לפרחיו הוא משתגע ומצמיח ענפים לכיוונים בלתי צפויים שהופכים אותו לפסל סביבתי. איסוף הפרחים נעשה באופן מבוקר כאשר ממאה קילו פרחים מפיקים ליטר בושם. הוא עובר את תהליך המיצוי והעיבוי במפעל פרימיטיבי שנראה שבנו אותו מפחים שמוחזרו ובסופו מתקבל פרפיום שמשמש את חברות הבשמים הגדולות. האמת היא שקצת קשה להבין מי "האף" שהחליט שזה מרכיב מוצלח לבישום. יש לזה ריח של נרקיס שעמד חודש באגרטל. אולי זו הסיבה שחלק גדול מן הבשמים שמיוצרים בעולם מריחים זוועה.

 

עץ הילנג ילנג     צילום: רונית סבירסקי

 

ליעד הבא היה ריח קצת יותר סימפטי. משטח ייבוש פולי קפה שנמצא בצלו של פיקוס ענק שגם הוא השתגע ושיגר שלוחות לכל הכיוונים, השתרש ברדיוס עצום מספר פעמים וכל כך הרשים את המקומיים עד שהפכו אותו לעץ קדוש. הספקנו לחזור למלון בזמן כדי לתפוס את השמש שוקעת ומדליקה את העננים בלהבות אדומות. השף הצרפתי של המלון בטראומה עד היום לאחר הערב הראשון שבו נחתה עליו קבוצת הישראלים. הוא יצא לבדוק אם לא הייתה מתקפה של למורים שרוקנו את המגשים. למחרת הוא כבר נערך בהתאם.    

          

  שקיעה בנוסי בה    צילום: רונית סבירסקי    

 

למחרת יצאנו בסירת מנוע לאי נוסי קומבה (Komba) שהוא אי הלמור. אתר שנודף ממנו ריח תיירותי שמעיד על מסלול אובדן התמימות שמדגסקר נכנסת אליו. שדרות של דוכני מכירה מתוצרת מקומית, תבלינים, וניל ומפות רקומות. אנשי הכפר הבינו שכדאי להם לשמור על הלמורים שחיים באי כדי למשוך את התיירים ולהביא פרנסה. המדריך מסתובב עם בננות וצועק מונקי מונקי והם מתקבצים.  הלמור השחור הזכרי ונקבתו המג׳ונג׳נת עושים טובה שאוכלים ביס מהבננה כי הבטן שלהם כבר מפוצצת מכל המבקרים הקודמים. מחכים שיפסיקו לדחוף להם סמארטפונים לפרצוף המתוק שלהם, מניפים זנב ומזנקים לעץ הבא כדי לשעשע את ההמונים.

 

הלמור השחור   צילום: רונית סבירסקי

 

המשכנו בשיט לאי המגדלור שידוע כאתר צלילה מוצלח נוסי טאניקלי (Tankiely) שפירושו "אי האדמה הקטנה". כנראה שכל התיירים במדגסקר שמעו עליו כי זה היה האתר שבו ראינו כמות של לבנים גדולה יותר ממספר המקומיים. המים נעימים וצלולים בשקיפות שמעטים המקומות בעולם שניתן לראות כאלה. הלכנו לאורך החוף לבקר עטלפי פירות שאפשר לראות אותם מרחוק ישנים כשהם תלויים עם הראש למטה. טפסנו אל המגדלור שנבנה ב-1908 ותצפתנו על האי. ממרומיו אפשר היה לקלוט את צבעי הטורקיז והכחול העמוקים שמקיפים את האי.

 

50 גוונים של כחול    צילום: רונית סבירסקי

 

פיקניק על האי ושיט חזרה למרכז העיר לפרנס קצת את המקומיים. א-נומליה מדגסקרית שהתוודענו אליה באיחור הייתה שדווקא בכפרים התיירותיים המחירים היו נמוכים יותר ממחירי השוק העירוני. תרמילי הווניל שהציעו לנו בכפר בריח משגע שאך נקטפו על ידי המקומיים נדחו מתוך המלצה של המדריכים המקומיים שבשוק יהיה זול יותר ואכן בשוק היה יקר יותר. העשרנו את המזוודות שלנו בניחוחות של קארי, כורכום, קינמון ווניל. הרבה יותר מוצלח מלחזור עם גבינות מפריז. 

 

שביל המפות הרקומות   צילום: רונית סבירסקי

 

למרות שהיינו מוכנים נפשית לחזור לארץ המלגשים החליטו להשאיר אותנו יום נוסף בנוסי בה. המטוס של Air MayBe שאתו היינו אמורים לטוס לבירה טאנה הגיע לנוסי בה אבל לא נחת בגלל סיבה פרוזאית למדי. אורות המסלול של שדה התעופה לא עבדו. לא רק אנחנו נותרנו בחושך גם הנוסעים שהיו על המטוס חזרו לטאנה. שבנו לחוף הקסום וחיכינו לטיסה הבאה. היא יצאה למחרת באיחור דיפלומטי שגרם לנו לפספס את טיסת ההמשך לישראל וכך נדחתה הטיסה שוב ושוב במשך שלושה ימים שאיפשרו לנו להכיר מקרוב את עיר הבירה, לצפות מהרכב בחיי השוק התוססים, לערוך תצפיות על אגמי נוסי בה ולבקר בשוק התיירים שיש בו מאות דוכנים אבל ללא תיירים. אחרי כל השיבושים וביטולי הטיסות אפשר להבין מדוע היינו התיירים היחידים בשוק.

 

תצפית על אגמי נוסי בה   צילום: רונית סבירסקי

 

בקרנו בארמון המלך והמלכה בנקודה טופוגרפית החולשת על הבירה טאנה וכל האזור המקיף אותה. שמענו את סיפורה ההיסטורי של ארץ ממלכת האורז  ואנשי המרינה, האנשים של ההר הגבוה. 6 נסיכויות קטנות שאוחדו על ידי המלך מדרום מערב שהציב על הממלכה 1000 שומרים וזה פירוש השם אנטננריבו. החזון של המלך היה שהגבול הממלכה יגיע עד האוקיאנוס ורק בנו הצליח להגשים. הוא השלים את האיחוד על ידי כריתת בריתות עם הממלכות האחרות וחלק בכיבושים.

 

תצפית על העיר אנטננריבו   צילום: רונית סבירסקי

 

בכניסה למתחם הארמון ניצבת אבן גדולה שבטקסי ראש השנה שוחטים עליה זבו (השור המקומי) ואת הגולגלות תולים על הקיר. אפריון שהיו מעלים את המלכה הוצב בסמוך לסלע.  מטפסים במעלה המדרגות לבית המלך בעל השם שמכיל 59 אותיות ושלט בשנים 1810-1788. הארמון כל כך פשוט וצנוע והסיפורים על התנהגותו של המלך שגובהו לא עלה על 1.5 מטרים מוזרים ובלתי נתפסים.

 

 ארמון המלכה המשוגעת   צילום: רונית סבירסקי

 

עם מותו ב-1828 עלתה לשלטון אשתו שזכתה לכינוי המלכה המשוגעת והייתה אחראית על רצח שליש מבני עמה שחשדה בנאמנותם אליה. הארמון שלה, שגם הוא לא היה נכנס למגזין היכלי השן, עוצב בסגנון אירופאי והריהוט הובא מצרפת ומאנגליה. הפראנויה שלה גרמה לה לרצוח את המאהבים שלה ולהחזיק אנשים שיטעמו את המזון והשתייה שלה שאינם מורעלים. מסלול מעגלי סביב הארמון מגלה תצפיות נוף פנורמיות שמעידות על המיקום האסטרטגי של הארמון.

 

חוויה יוצאת דופן שהצלחנו להשתתף בה עקב ביטול הטיסה היא מיסה של אלפי אנשים שמתקיימת בימי ראשון בלב פרבר שטומן בחובו סיפור אנושי מרגש. האב פדרו ממוצא יגוסלבי שגדל בארגנטינה והתלבט אם להיות כומר או שחקן כדורגל, הגיע למדגסקר ב-1989 והחליט לעזור לאלפי ההומלסים שחיו בעיר הבירה. הוא נעזר באפיפיור ואנשי הוותיקן, גייס תרומות וחיפש את האנשים האומללים ביותר בעיר כדי לעזור להם. הוא מצא אותם בקרב ממייני האשפה והציע להם בית תמורת עבודה. הם אלה שבנו את הבתים לעצמם והפכו לקהילה משגשגת. פרבר ענק של בתים נקיים ונאים המאכלס 30 אלף דיירים שמתקבצים למיסה.  אולם עצום שיושבים בו בסדר מופתי מתינוקות בני יומם עד קשישים מופלגים לבושים בשלל בגדים צבעוניים. הם מקשיבים לדרשה, לשירת המקהלה ומצטרפים למזמורים ולריקודים שמדביקים בקצב ובחינניות שלהם גם את הלבנים הבודדים שנמצאים במקום.

 

המיסה של האב פדרו    צילום: רונית סבירסקי

 

הפרידה מטאנה התרחשה במסעדה הסמוכה לנקודת התצפית והארמון המלכה שנמצא על גבעה מרכזית בלב העיר Le Grill du Rova. הפעם זכינו לחוויה קולינרית משולבת במוזיקה חיה. להקת מלגשים תוססת הקפיצה את האווירה בשירים קצביים וסחפה חלק מיושבי המסעדה לקום ולפזז.  הם הגישו במנות הראשונות פרוסות חציל מוקרמות שקוראים להם פיצה חצילים או  טרין אווז. בעיקריות מושט מטוגן קריספי, תבשיל קדרה בבישול ממושך עם נתחי עוף ובשר, סטייק זבו או רטטוי.לצמחונים. לקינוח בננה פלומבה או סורבה אננס וגויבה. סיום עליז וטעים לביקור במדינה שכל יום בה היה כרוך בהפתעה חדשה.

 

 

בפרק הראשון - אי הלמורים, שוורים בשם זבו, למור איי-איי ולמור ששר אופרה

בפרק השני – למורים, סלעים מתקופה היורה, שדרת הבאובב, טיסה שבוטלה ושודדי דרכים

בפרק השלישי - שתי אטרקציות שקשה לשכוח, שמורת הצינגי ומעבורות שפסו מן העולם

בפרק הרביעי והאחרון - צפון האי שמושך אליו נופשים ומציע שפע של איים ואגמים