בית הנסן בירושלים - מבית חולים למרכז אמנות ומיצבי סאונד

 

מאחורי חומת אבן גבוהה סמוך לתיאטרון ירושלים מסתתר אחד המבנים המסתוריים והמסקרנים בעיר. בית החולים למצורעים "הנסן" הפך למתחם אמנות ותרבות ובאפריל 2022 יפתח במקום בית התה - גלריית סאונד 

 

 תצוגת הקבע וסיפורו של המקום    צילום: רונית סבירסקי

 

הבית המסתורי

בצמוד לחורשת אורנים המכונה "חורשת הירח" בירושלים הוקם ב-1887 בית חולים "הנסן" שטיפל בצרעת, מחלת עור קשה וחשוכת מרפא באותן שנים. המחלה קיבלה את שמו של ד"ר גרהארד הנריק הנסן, רופא נורווגי, שעסק בחקר מחלות עור וגילה ב-1879 את מחולל מחלת העור שלא נמצא לה מרפא. בסוף המאה ה-19 הכתה המחלה בתושבי ארץ ישראל, ילדים, מבוגרים וזקנים שחלקם לא הצליחו לשרוד. החשש מהדבקות לא אפשר טיפול נאות בחולים והרחיק אותם מבתי החולים המוסדיים.

 

המבנה ההיסטורי שנותר כפי שהיה        צילום: רונית סבירסקי

 

קבוצה של גרמנים נוצרים הייתה הראשונה שהקימה בית חולים לטיפול במחלת "הנסן" באזור בריכת ממילא בירושלים בשנת 1886. המקום לא הספיק לכמות החולים שהלכה וגדלה ועל ידי גיוס תרומות נוספות מגרמניה רכשה הנהלת בית החולים שטח של 40 דונם באזור מרוחק צפונית-מערבית למושבה הגרמנית. תכנון המבנה הוטל ככול הנראה (הדעות על כך חלוקות) על האדריכל קונרד שיק במטרה לבנות מתחם נוח וגדול שיכלול אגף לחולים ואגף לסגל הרפואי.

 

מבנה אבן מרשים

המבנה בעל שתי קומות עוצב מאבנים ירושלמיות מסיביות, עליית גג, מרתף וחצר פנימית שמוקפת במעברים פתוחים אל הגן ותקרות קמורות בסגנון אירופאי קלאסי. חזית הבית מציגה גרם מדרגות מפואר וצמד ברושים משני עבריה. חלונות מאורכים גדולים מכניסים אור יום לחדרים ובקומה העליונה מעל הכניסה עיטור מעץ מגולף ומסוגנן. בחדרים הותקנו תנורי חימום מברזל יצוק שהופעלו באמצעות פחם או גזרי עצים. שמו של בית החולים נחקק באבן מעל כותרת הכניסה Jesus Hilfe. גישה חדשנית אדריכלית מיוצגת באגף שירותים נפרד מן הבניין שאליו הגיעו באמצעות גשר שהיה במקור מאבן ועץ ובמאה ה-20 הוחלף בקורות ברזל. הגשר חיבר בין הקומה העליונה של בית החולים לבין הקומה השנייה של מבנה השירותים. המטרה הייתה להשיג היגיינה מרבית לחולים ולבודד את האגף משטח המגורים.

 

 מעבר בין האגפים     צילום: רונית סבירסקי

 

אחד מהגנים היפים בירושלים

מבנה דו קומתי נוסף שנבנה בפינה הצפון-מזרחית שימש כאגף מבודד לחולים הקשים. המתחם כולו תוכנן לאגירת מי גשמים בחשיבה הנדסית מדויקת. מרזבים הובילו את המים מגגות הרעפים המשופעים אל בור מים מרכזי, מדרגות ותעלות מים ניקזו את מי הגשם שזרמו בגינה ופתחים בחומה קלטו את מי הגשם שזרמו במורד הרחוב החיצוני. כמות המים שנצברה ב-11 בורות הייתה גדולה דיה כדי לספק את כל צרכי השתייה, ההשקיה של הגן העצום וניקיון המקום. 7.5 דונמים של אדמה הוקפו בחומת אבן גבוהה מתוכם 6 דונמים הפכו לגן פורח. אחד מהגנים האקזוטיים היפים ביותר שהיו בירושלים בסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. הגן טופח על ידי החולים עצמם ועל ידי הנהלת בית החולים.

 

העצים והצמחים ששרדו     צילום: רונית סבירסקי

 

עבודת האדמה הייתה העיסוק העיקרי של החולים שמצאו בה מזור לכאב הפיזי והנפשי. בשטח נשתלו עצי נוי ארץ ישראלים, ארז הלבנון, ברושים, אורנים, ער אציל ועצי פרי, רימונים, תאנים, חרובים ותמרים. חלקה גדולה שימשה כגן ירק שסיפק את צרכי בית החולים. בית החולים פעל ללא הפסקה עד פרוץ מלחמת השחרור גם בשנים של מלחמת העולם הראשונה והשנייה.

 

שחזור החדרים והרהיטים      צילום: רונית סבירסקי

 

עם קום המדינה הפך המבנה לבית חולים ממשלתי. לאחר שנמצאה בשנות ה-80 התרופה למחלת הצרעת, הוא שימש בעיקר כמרפאות חוץ עד שהמחלה מוגרה לחלוטין. המבנה והגן שמקיף אותו הוזנחו עם השנים ורק בזכות תנאי מזג האוויר הנוחים שרדו חלק מן העצים והצמחים.

 

הרופא שלא פחד להדבק

אחד הרופאים שפעלו בבית החולים במאה ה-20 היה ד"ר משה גולדגרבר. הוא התחתן עם דבורה, אחות מוסמכת בבלינסון ויצא לשליחות עם ילדיו לשיקאגו. כשחזר הוצע לו לעסוק בחקר המחלה. משנת 1964 ואילך הוא טיפל בהתנדבות בחולים עד שפותח קוקטייל האנטיביוטיקה שהצליח להתגבר על החיידק בטיפול שארך מספר ימים.

 

 חדר הטיפולים     צילום: רונית סבירסקי

 

בית הרופא הפך לביתו הפרטי ובתו רבקה רגב חייתה בו שנים רבות והכירה כל פינה במתחם. בתחילת המאה ה-21, היא גייסה קבוצת מתנדבים שכללה פעילים בתחום איכות הסביבה ורתמה לפרויקט שיקום הגן את מנהלת גינות העיר, אדריכלי נוף ואת סניף החברה להגנת הטבע בירושלים. המטרה הייתה להקים במקום גן שמבוסס על הגידולים והעצים המקוריים בתוספת צמחי מרפא וצמחיית ארץ-ישראלית טיפוסית מתקופת המקרא ועד ימינו. לשם כך גויסו תלמידים מקרב בתי הספר הסמוכים, צעירים בעלי מוגבלויות ומתנדבים שפעלו בהדרכה ועל פי תוכנית מגובשת של החברה להגנת הטבע.

 

 

גינת גן עדן

אנשי החברה להגנת הטבע יצרו מקווה מים קטן למשוך ציפורים. בורות המים הם מפעל אדריכלי מרתק בפני עצמו עם קימורים פנימיים ובור שיקוע שמתמלא בעונת הגשמים ומוביל את המים אל החלל המקורה. גדרות תיל שהתגלו בשטח מרמזות על כך שגידלו בגן עיזים או חיות משק אחרות. לאורך שבילי ההליכה ניצבים עצים עתיקים, ער אציל שהפך במאה שנותיו משיח לעץ עצום, עצי דקל, זיתים, חרובים וברושים. בחצר המשק גידלו כנראה תרנגולות ושפנים ומבנה בעל גג פתוח שימש כדיר לגדיים. תוכים, ינשופים וציפורי שיר מקננים בין צמרות העצים, חרדונים, צבים וחיות בית מוצאים בגן בית הולם. דבורים רוחשות בחומה ובגזעי העצים וישנה השערה שמדובר בדבורי בר, זן שכמעט נכחד מן הארץ. בחזית הבור ניצבת שוקת ממנה שתו החיות, תעלות השקיה מאבן הובילו את מי ההשקיה אל מרחבי הגן. הגינה הצפונית זכתה לכינוי "גן עדן". אורן ירושלמי ואלון מצוי ששרדו בה הם מהעצים הוותיקים ביותר שקיימים בירושלים. בחלקת הגן הזו עברה חומה שהפרידה בין גינת הנזירות לגן שטופח על ידי החולים.

      

מאבק להצלת חורשת הירח

חורשת הירח הצמודה לבית הנסן הייתה חלק מהמתחם המקורי של בית החולים למצורעים. השטחים הפתוחים, שהיו גבעות חשופות לפני 130 שנים כוסו בעצים ששתלו הגרמנים סביב בית החולים. תחת עץ התות העתיק צופים אל החומה שמקיפה את מתחם "הנסן" ובה קבועים שערי ברזל כבדים שכל אחד מהם שימש למטרה אחרת, כניסת הבקר, האספקה ועגלות הסוסים. בסוף המאה ה-19 התרכזו מתקני בית החולים בתוך החומה ובתחילת המאה ה-20 כשהיה צורך לפנות מקום נבנו מחוץ לחומה, בתוך חורשת הירח, רפת לאחסון הבקר ו"הארמון" ששימש כבית מגורים לצוות הרפואי. מן המבנים האלה לא נותר היום דבר אבל על החורשה ששופעת צמחייה, בעלי חיים וציפורים התנהל מאבק איתנים למנוע את הפיכתה למגרש חניה או מתחם מגורים.

 

בית התה - גלריית סאונד

 

בית התה שנפתח באפריל 2022 בבית הנסן הוא מרחב למיצבי סאונד. מבנה בית התה הועתק מחצר וילה שרובר בטלביה לגינה הצפונית בבית הנסן בפרויקט מורכב. גלריית הסאונד הוקמה במטרה לתת במה ליוצרים ויוצרות במוזיקה העכשווית ואמנות הסאונד בירושלים וברחבי הארץ. המטרה היא להעלות כ-5 מיצבים בשנה ופרויקטים נוספים בתחום.

 

המיצב הראשון הוא של אמן הסאונד דניאל מאיר שיפתח ביום חמישי 5 באפריל בשעה 18:00. העבודה בשם "אומוולט (Umwelt) נעשתה בהשראת תערוכה "ארץ. חלב. דבש", שהוצגה בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה. המושג אומוולט הוגדר על ידי הזואולוג הגרמני ג'קוב פון אקסקול בתחילת המאה ה-20. המיצב כולל הקלטות מיני עטלפי חרקים שנמצאים בסכנת הכחדה. עטלפים שחיים בבונקרים נטושים ומערות על גבול ישראל עם ירדן ולבנון. בנוסף, הקלטות של חיים בביצה עם צלילים שהאוזן האנושית מתקשה לקלוט וצרעות מתופפות על כוורת שהותקן בה מיקרופון מגע.

 

היוצר דניאל מאיר, הוא אמן סאונד ומרצה לאמנות בבצלאל. הוא מתמחה בעיצוב פסקול ומוזיקה מקורית לווידאו ארט, תיאטרון וקולנוע. הוא מקליט וחוקר מזה מספר שנים בשיתוף ד"ר ערן לוין מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הוא מקליט צלילים שהשמיעה האנושית אינה קולטת והופך אותם להאזנה רב ממדית שמשודרת במערכת הסאונד של בית התה.

 

"פרימוורה" יריד המעצבים.ות של בית הנסן מתקיים בימים חמישי-שישי, 8-7 באפריל 2022 במהדורה מורחבת, עם מעל 30 מציגים בתחומי האופנה, צורפות, קרמיקה, פרינט, טקסטיל ונוספים. השנה היריד שם דגש מיוחד על ערכים כמו עיצוב מקומי, מוצרים ידידותיים לסביבה ומקוריות. הכניסה ליריד חופשית