קולומביה הצבעונית - הילידים והערים העתיקות 

 

ארבעת הילדים ששרדו את התרסקות המטוס בג'ונגלים של קולומביה, נמצאו בריאים בזכות מיומנויות ההישרדות שלימדה אותם סבתם. סיפורם של הילידים שחיו בדרום אמריקה, הרבה לפני שהספרדים הגיעו וכבשו את היבשת. הפרק השלישי במסע של מדריך הטיולים ד"ר גילי חסקין

 

בקולומביה יש גיוון אתני רב כ-64% מן האוכלוסייה הם מסטיצו, שהם בני תערובת לבנים עם ילידי אמריקה, 20% הם ממוצא אירופי, (לרוב ספרדי, אך קיימות גם קהילות מהגרים ממדינות אירופיות רבות),  4% שחורים, צאצאי אפריקנים שהובאו כעבדים בין המאה ה-16 עד המאה ה-19. למרות מספרם המועט, יש להם השפעה גדולה על הפולקלור המקומי בעיקר במוזיקה ובריקודים. 14% מהתושבים הם "מולאטים", בני תערובת של שחורים ולבנים, 3% הם בני תערובת של שחורים וילידי אמריקה (קפוזוס), וכאחוז אחד הם צאצאים טהורים לעמים אמריקאים. בניגוד לבוליביה ופרו, המטייל כמעט ואינו נתקל בילידים "טהורים", אלא אם הוא מחפש אותם.

 

ילידה בכפר Silvia  צילום: גילי חסקין

 

למרות זאת, בקולומביה חיים 400,000 בני שבטים, השייכים ל-60 קבוצות אתניות. הקבוצה הגדולה ביותר היא הצ'יבצ'אס (Chibchas), המונה 150,000. הכפר סילביה (Silvia) שבדרום, הוא אחת ההזדמנויות הטובות בקולומביה לראות ילידים בני שבט גואמביאנו (Guambiano). הם מגיעים למרכז הכפר לבושים בבגדי צמר צבעוניים שהצבע הסגול שולט בהם. בשולי הפונצ'וס שלהם יש פס בצבע אדום עז. נשותיהם היפות עונדות צמידים, שרשראות ועגילים בהם קלועים חרוזים זעירים. נסענו בטנדר למקום הגבוה בראש הכפר וירדנו לאורך הרחוב הראשי, לצד הבתים הקולוניאליים שפרגים גדלים בגינותיהם. מדי שבוע, ביום שלישי מתקיים כאן שוק אזורי גדול.

 

הטנדר בסביליה      צילום: גילי חסקין

 

קולומביה הייתה מיושבת על ידי מספר שבטים טרם הכיבוש הספרדי. כמה מהם התיישבו ופיתחו תרבויות גבוהות יחסית. שתי קבוצות מפורסמות שחיו בדרום קולומביה הן סן אגוסטין (San Agustin) וטיירדנטרו (Tieradentro). שתיהן השאירו מונומנטים רבי רושם ואבדו הרבה לפני הכיבוש. סן אגוסטין היא תרבות שפרחה בין המאה ה-3 ל-14, והגיעו לשיא ביכולת הפיסול. הם הגיעו לדרגת התפתחות גבוהה בחקלאות, קרמיקה, צורפות ופיסול. הם הותירו אחריהם פסלים מונוליתיים רבים. בנקרופוליס של סן אגוסטין נמצא מגוון גדול של ממצאים, דבר שגרם לחוקרים להציע שהוא היה מרכז פולחני לתרבויות שונות.

 

 סן אוגוסטין     צילום: גילי חסקין

 

במרחק של מספר שעות נסיעה משם נמצא האתר סן אנדרס פיסימבלה (San Andres Pisimbala), ששמו הנרדף הוא "טיירדנטרו". מקום יפה, הידוע במערות הקבורה שבו. תרבות זו  הטמינה את אפר המתים בתוך קברים חצובים בסלע, שתקרותיהם וקירותיהם מעוטרים להפליא. אלו הם קברים עגולים או סגלגלים, שנחפרו בסלע, וקוטרם נע בן 2 ל-7 מ'. ניתן לרדת אליהם בגרם מדרגות ספיראלי שנחצב בסלע הטוף הוולקני הרך. החדרים התת-קרקעיים הללו נתמכים בקמרונות ובעמודים וקירותיהם מעוטרים בציורים גיאומטריים, בצבעי שחור ואדום, שכנראה מייצגים, בהתאמה, חיים ומוות. על העמודים מגולפות צורות אנושיות. אפר המתים אוכסן באוּרְנוֹת המקושטות בפסים ובדגמי בעלי חיים ומרוכזות במוזיאון המקומי. עד היום נתגלו למעלה ממאה קברים. אין לכך אח ורע, בשום מקום בדרום אמריקה.

 

Tieradentro    צילום: גילי חסקין

 

קבוצה ילידית חשובה אחרת הייתה המויסקה (Muisca) שנקשר בהם המיתוס הספרדי על "אלדורדו" (El Dorado), הארץ המוזהבת.  אגדות אלו סיפרו, כי בני המויסקה נהגו לערוך טקסים מיוחדים בכל פעם שמלך חדש עלה על כס המלכות. הטקס החשוב ביותר היה כשהובילו את המלך לאגם גואטביטה (Guatavita), לא הרחק מבוגוטה, הפשיטו אותו מבגדיו, וכיסו את גופו באבקת זהב. לאחר מכן הוא הפליג, בליווי משרתיו, ללב האגם, על גבי רפסודה עמוסה בגושי זהב ואבנים יקרות. שם, בלב האגם, המלך שטף את גופו מאבקת הזהב, ומשרתיו השליכו למים את גושי הזהב והאבנים היקרות, כמנחה לאלים. עבור בני המויסקה השם "המוזהב" היה הכינוי למלך שעמד במרכז הטקס הזה. אבל, עם הזמן, הפך הכינוי "אלדורדו", לשם נרדף לעיר הזהב האבודה.

 

המתקדמת ביותר מבין תרבויות קולומביה, הייתה הטיירונה (Tayronas) - תרבות שהתפתחה החל מהמאה ה-5. הם התיישבו לאורך חופי הים הקריבי ומורדות הסיירה נבדה דה סנטה מרתה. הם נחשבים לאחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה הפרה קולומביאנית. ראשיתם מהמאה ה-1 לפני הספירה והם הגיעו לשיא פריחתם במאה ה-11. הם סללו דרכים, מדרגות אבן, כיכרות ציבוריות לעצרות, אקוודוקטים להובלת מים ויצרו עבודות של מלאכת מחשבת. לאחר שהתגלתה ב-1975  'העיר האבודה' - סיודד פרדידה - (Ciudad Perdida), על מורדות רכס סנטה מרתה, התבררה יכולתם הטכנית והאורבנית הגבוהה. זוהי עיר גדולה, מתוכננת להפליא, שנבנתה בשנת 800 לספירה (כ-650 שנה לפני מאצ'ו פיצ'ו). לאחר יומיים רצופים של הליכה בהרים מיוערים וטיפוס של 1200 מדרגות, מגיעים אל אתר רב רושם, ובו מבני אבן, כיכרות מרשימות ובעיקר הילה של מסתורין.

 

מקורה של המילה "קולומביה" נובע משמו של כריסטופר קולומבוס (Cristóbal Colón), למרות שמעולם לא דרך על אדמתה. הכובש הספרדי הראשון שהגיע לאזור שלעתיד יכונה "קולומביה", היה אלונסו דה אוחדה (Alonso de Ojeda). הוא יצא לדרך בשנת 1499, עם שלוש קרוולות (caravela) במטרה לחפש את הדרך להודו. הוא חקר את החוף הקריבי ואת מורדות ההרים; אזור שלימים כונה "אנדלוסיה החדשה" (Nueva Andalucía) ונתן לנהר מגדלנה את שמו. הוא גם היה הראשון שהתפעם מעושרם של הילידים. כמויות הזהב והסיפורים שלהם, אשר הצמיחו את המיתוס של "אלדורדו" (El Dorado), הממלכה המוזהבת, שרחובותיה מרוצפים באבני אזמרגד.

 

בעקבותיו הגיעו הספרדים שנהגו לפשוט על כפרי ה"אינדיאנים", כדי לשבות אותם לעבדות. הם לא חסו על חיי איש, נשים, ילדים ותינוקות כדי להשיג את מבוקשם לשדוד באין מפריע. אחת הדמויות המסעירות בתקופה זו של הגילויים היה וסקו נונייז דה בילבואה (Vasco Núñez de Balboa), שבראשית 1513, למד מהילידים, כי מעבר להרים משתרע ים עצום ומי שישוט בו דרומה, יגיע אל ממלכות עשירות בזהב. הוא אסף במושבה 190 חיילים מתנדבים וב-1 בספטמבר 1513, יצא במסעו אל התהילה. לאחר שמונה עשרה ימים של התקדמות בביצות, כשבילבואה מותיר מאחור את הנחשלים,  החלו לטפס על רכס האנדים. סמוך לפסגה, עצר בלבואה את אנשיו וטיפס לבדו, עם דגל בשמאלו וחרב בימינו, לצפות בים האגדי, שלימים יקרא לו פרננדו מגלן, "האוקיינוס השקט".

 

הספרדים השלימו תוך שנים ספורות את כיבוש רוב חלקי קולומביה, תוך כדי הקמת קואליציות ובריתות זמניות עם שבטי ילידים, כנגד האחרים. גורם מרכזי בהצלחת הכיבוש היו המחלות האירו-אסייתיות, שהביאו עמם הכובשים ושעשו שמות בילידים. כמו למשל אבעבועות רוח, שלא היה להם כל חיסון נגדם.

 

התקופה הקולוניאלית הותירה בקולומביה ערים יפהפיות, שפעמים רבות הן קסומות יותר מהמקור הספרדי. כך למשל, ויה דה לייבה (Villa De Leyva) שמשרה אווירה של תקופה אחרת וטיול בסמטאותיה משול למסע בזמן לעבר הרחוק. העיירה הוכרזה כאתר לאומי על מנת לשמר את הארכיטקטורה הייחודית שבה ובמקום ניתן לראות בתים קולוניאליים לבנים ורחובות המרוצפים באבנים גדולות. העיירה כולה בנויה מסביב ל-Plaza Mayor (הכיכר המרכזית) אשר נחשבת לאחת מהכיכרות הגדולות ביותר ביבשת אמריקה. העיירה השוכנת באזור הררי פוטוגנית להפליא.

 

Filandia      צילום: גילי חסקין

 

סלנטו (Salento) היא עיירה קטנה ורבת קסם, השוכנת בנוף ציורי בליבו של חבל הקפה (Eje Cafetero). זוהי פנינה קולוניאלית, כשכל בית, כל משקוף, כל חלון, מטופחים להפליא ומשוחים בכמויות נדיבות של צבע. הרחובות מרוצפים באבנים בתי הקפה מזמינים. האווירה במקום  משרה שלווה ויש בו אוויר הרים צלול, שקט ממכר ותצפית יוצאת דופן, על הכפר הציורי מצד אחד ועל העמק מהעבר השני. זאת לא העיירה היחידה, יש עוד. כך למשל פילנדיה (Filandia), שיכולה להתחרות עם סלנטו בקסם שלה. גם ארמניה ומניזלס (Manizales), הם מקומות ראויים. באזור זה לא מספיק לראות אלא צריך להיות, לספוג את רוח המקום. לשוטט בעיירות הנאות, ללכת ברגל או לרכוב על סוסים, אל מטעי הקפה, להתנסות בקטיף ולחוש איך השלווה הזאת נספגת.

 

 סלנטו      צילום: גילי חסקין

הטבע של סלנטו      צילום: גילי חסקין

 

היפה שבעיירות הקולוניאליות היא מומפוס (Mompos), שהייתה בעבר עיר נמל על נהר המגדלנה, אך האזור שלחופו שכנה התמלא בסחף והעיר קפאה בזמן. המקום מרוחק מכול מקום. ניתן להגיע אליו לאחר כארבע שעות נסיעה מקרטחנה ולהיקלע לקפסולה של זמן. הנסיעה לעיירה רבת הקסם משולה למעבר במנהרת הזמן לעידן אחר.

 

קולומביה מציעה מגוון עצום של אפשרויות: טיפוסים להרי הגעש, מסלולי הליכה ממושכים, טיול על גב סוסים אל מקורות המגדלנה, שיעורי סלסה בקאלי, קרנבל ססגוני במיוחד בפסטו, תצפית על עופות ביערות העננים, צלילה בסמוך לאיים בים הקריבי, רפטינג, מצנחי רחיפה בבירת הספורט האתגרי סאן חיל (San GIl) ואטרקציות רבות נוספות. לא שצריך להיות שאננים. כדאי לפקוח עין, להימנע מלשוטט לבד במקומות חשוכים, להימנע מנסיעה באוטובוסים ליליים, אבל אפשר ליהנות מכול השאר.

 

עוד כתבות על קולומביה 

קולומביה - מסע אל ארץ יפה עם יחסי ציבור גרועים

קולומביה - הביצות בחוף המערבי, חצי האי המדברי, החוף היפה ביותר והנקודה הצפונית ביותר של דרום אמריקה

הכותב הוא מדריך טיולים בעולם, לאתר הבית של גילי חסקין