שוק מחנה יהודה חוגג 100

 

רחובות האגס, התפוח, האפרסק, התות, השקד והשזיף גדושים בזיכרונות, ניחוחות וטעמים של שוק מחנה יהודה, שהחל לפעול בתחילת המאה ה-20 כדוכנים בודדים והפך לאחד השווקים הצבעוניים בישראל

 

חנויות ברחוב אגריפס     צילום: רונית סבירסקי

 

הירושלמים קוראים לו מחניודה והוא אחד הסמלים המובהקים של העיר. השוק הקשיש שקמטי פניו חרושים בזיכרונות ובתמונות של מדינה אמיצה שהקמה כנגד כל הסיכויים גדל וצמח יחד אתה. הקפה השחור הסמיך והמר הפך לאספרסו בר, מוכר התמרינדי נעלם מהסמטאות, הסמובר הכסוף עם התה המתוק פינה את מקומו למסבאה והבשלנים הפכו לשפים.

קירות החנויות של השוק ספוגים בקריאות הרוכלים שנעלמו. בימים שהשוק היה אוסף אקלקטי של דוכנים, חשוף לשמש הקופחת או לקור הירושלמי הרוכלים התחרו ביניהם מי יצליח למשוך יותר קונים בזכות הטקסטים המצחיקים, השנונים או הקולניים. לשוק הזה היו צבעים, ריחות וטעמים, אבל בעיקר קולות וצלילים שכבר אינם. אחת המשפחות שמזוהות יותר מכל עם השוק היא משפחת בנאי שמי שיתאמץ יוכל לשמוע את הד צחוקם בין קירות האבן הירושלמית.

 

חנות פיצוחים     צילום: רונית סבירסקי

 

התמונות הראשונות של השוק הן בשחור לבן מסוף המאה ה-19 כשהשכונות הראשונות נוסדו מחוץ לחומות העיר העתיקה. קראו להן נחלאות כי כל אחת מהן הייתה נחלה שאדמתה נרכשה מהפחה הטורקי. הן הוקמו בין השנים 1888-1875 וזכו לשמות בית יעקב, מזכרת משה, משכנות ישראל, סוכת שלום ושכונת מחנה יהודה. הרוכלים הערביים מהכפרים הסמוכים לירושלים הבינו בחוש המסחרי שלהם שתושבי השכונות זקוקים לתוצרת זמינה וקרובה והציעו את מרכולתם שהוטענה על חמורים או על עגלות. הם הביאו את גידולי השדה הטריים, ירקות ופירות, קמח, שמן זית, עופות, גבינות תוצרת בית ותבלינים.

 

רחוב עץ החיים המקורה    צילום: רונית סבירסקי

 

בשנת 1908 נרכש על ידי ישיבת עץ החיים שטח בדרך יפו והקימו ישיבה גדולה. בעקבות קשיים כלכליים החליטו לבנות שורה של חנויות ולהשכיר אותן. הם בנו 16 חנויות בדרך יפו ו-20 חנויות בשטח הישיבה במקום שבו נמצא כיום רחוב עץ החיים, הרחוב הראשי המקורה של השוק. לצד החנויות התרכזו רוכלים שהניחו את הסחורות על מחצלות או תחת סככות. הסחורה הייתה טרייה אבל השוק נראה עלוב ומזוהם. כשהבריטים הגיעו במלחמת העולם הראשונה הם פעלו נגד הרוכלים וניסו לסלק אותם מהשוק. מספר סוחרים בעיקר עולים מפרס התארגנו, רכשו שטחים ובנו חנויות ברחוב התפוח והאגס ואחריהם נוספו השוק העירקי ושוק הלוואה וחסכון.

 

הגבינות של באשר      צילום: רונית סבירסקי

 

השוק עבר תקופות של שגשוג ושפל ששיאו היה בשנות ה-80 כתוצאה מהזנחה, לכלוך וקריסת התשתיות. טדי קולק, שהיה באותה תקופה ראש העיר יזם תוכנית שיקום שכללה הקמת ועד סוחרים והתחשבות בדיירי השכונה הסמוכה לשוק. השיקום התמקד בתשתיות חדשות של חשמל וצנרת, הדוכנים שופצו, הרחוב הראשי ומספר רחובות חוצים קטנים זכו לקירוי שוקף שמגן מפני השמש בקיץ והגשמים בחורף.

 

ארמון של בקלאוות     צילום: רונית סבירסקי

 

השוק מתפרש כיום על פני שטח גדול בין שני הרחובות המרכזיים, רחוב מחנה יהודה הפתוח והמקביל אליו רחוב עץ החיים המקורה. סמטאות קטנות מחברות בין שני הרחובות ולכולם שמות של פירות, האגס, התפוח, התות, האפרסק, השזיף והשקד. הדרכים הראשיות שמובילות אל השוק מדרום רחוב אגריפס ומצפון רחוב יפו.

 

כנאפה עם שלל ציפויים    צילום: רונית סבירסקי

 

אם תרצו לראות את השוק בדופק הטבעי שלו כדאי להגיע בימים שבהם שתושבי ירושלים עושים את הקניות. ימי שלישי הם הימים של הקונים הקבועים שמגיעים לחדש את המלאי בבית. ימי רביעי מגיעות הבשלניות שמכינות את חומרי הגלם לקראת בישולי השבת, חמישי הוא היום העמוס שבו מגיעים רוב הירושלמים לסיים את הקניות ושישי הוא היום של התיירים המזדמנים שגודשים את השוק ומצלמים ללא הפסקה. יום ראשון הוא היום השקט ביותר וחלק מן הבסטות סגורות. הסוחרים מנצלים את היום הזה לסידורים וקניית סחורה טרייה.

 

חלבות בטעמים     צילום: רונית סבירסקי

קיגל ירושלמי חריף-מתוק     צילום: רונית סבירסקי

 

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 השוק עבר שינוי צורני ותדמיתי. פסטיבלי אוכל, מקומות בילוי, חנויות אופנה, מסעדות שף וברים החלו לתפוס מקום של כבוד בשוק. בלילות השוק הופך למתחם בילויים, להקות חיות מנגנות, כוסות בירה מתמלאות בנוזל צהבהב, משקאות אלכוהוליים מוגשים למביני עניין ונרגילות מפיצות ריח מתקתק. סיורי גרפיטי הפכו לאטרקציה מבוקשת והם מתקיימים בשעות שהדוכנים סגורים ותריסיהם מוגפים. יוזמה של בחור אנגלי בשם ברל האן, שהסתובב בשוק ולא אהב את מראה התריסים האפורים הפכה למיזם גרפיטי. הוא רתם למשימה את חברו צייר אנגלי שמכונה סולומון ומשך שנתיים הוא צייר בשוק עשרות ציורים. חלקם דמויות מפורסמות כמו אלברט איינשטיין, מנחם בגין, יוני נתניהו, עדת יונת וחלקם דמויות שקשורות בהווי השוק ביניהן פורטרט של יוסי בנאי.

 

השוק הופך למתחם בילויים בלילות     צילום: רונית סבירסקי

דיוקן של גולדה מאיר - יצירת אמן הגרפיטי סולומון    צילום: רונית סבירסקי

 

ככל שחולף הזמן השוק מקבל גוונים וצבעים חדשים שמשלבים ישן עם חדש. בין בית כנסת לבית מדרש ובין דוכן ירקות לפירות צצו אספרסו בר, מסבאות, דוכני פסטות וגלידה. אחד מבעלי התעוזה הראשונים שהחלו את השינוי התדמיתי בשוק היה אלי מזרחי, אחד הסוחרים הוותיקים שפתח ברחוב השזיף את הכל לאופה וגם קפה, שהפך לבית הקפה הראשון בשוק ולאספרסו בר. בתו מורן למדה קונדיטוריה והפכה לימים ליד ימינו בכל הנוגע למאפים ועוגות.

 

מבלים, אוכלים ושותים     צילום: רונית סבירסקי

 

ברחוב האגוז נמצאת כבר שנים רבות החנות של עוזי אלי שמכין מיצי בריאות מפירות מיוחדים וטוען שהם מכילים סגולות בריאותיות. הוא ממשיך לשמר את התרופות והמרקחות של משפחתו שעלתה מתימן ויש לו פתרון כמעט לכל בעיה שקשורה בבריאות, באהבה, בעבודה ובחיים. אפשר לטעום שייקים של אתרוג, פסיפלורה, רימונים בעונה, נבט חיטה, אשכוליות ופירות יער. ברחוב עץ החיים דוכן כנאפה שמכינים במקום עם ציפויים שונים, דוכן בקלאוות מעוצב, חנות הגבינות המפורסמת של באשר ודוכן חלבות בטעמים ותוספות וכולם מציעים טעימות עם חיוך גדול.

 

עוזי אלי והשייקים     צילום: רונית סבירסקי

 

שמו של רחוב האגס הוחלף לרחוב אליהו יעקב בנאי. על אחת הסבכות ברחוב הונצחה הכתובת תרפ"ג מאיר אליהו בנא, שם המשפחה המקורי שהפך לבנאי. זה היה ביתם של חבורת הבנאים המוכשרים. למטה הייתה חנות הירקות ובקומה השנייה התגוררו מאיר ובכורה-מלכה בנאי עם שמונה ילדים. מהבכור שמואל עד צעיר הבנים גבריאל. יעקב אביו של אהוד,  השופט יצחק בנאי אביהם של אורנה, מאיר ז"ל ואביתר, יוסי אביו של יובל, חיים בנאי שכיכב כאלברט פירות וגברי אבא של אורי.

כאן, מעל חנות הירקות היה ביתם של מאיר ובכורה-מלכה בנאי ושמונת ילדיהם: שמואל, יעקב (אביו של אהוד בנאי הזמר, ששר שיר על רחוב האגס 1), עליזה, אברהם, יצחק (שופט בית משפט השלום בבאר שבע, אביהם של אורנה, מאיר ואביתר), יוסי בנאי (אביו של יובל בנאי), חיים בנאי (ידוע יותר כאלברט פירות), וגבריאל בנאי (גברי מהגשש, אביו של אורי בנאי ששיחק בדרמת הטלוויזיה פלורנטין).

 

פורטרט של יוסי בנאי - יצירת אמן הגרפיטי סולומון      צילום: רונית סבירסקי

שלט הנצחה מעל החנות שהייתה בבעלות מאיר-אליהו בנאי ממייסדי השוק     צילום: רונית סבירסקי

 

בשוק העירקי נמצאת אחת המסעדות המצליחות שמשמרת את הבישול בסירים ענקיים על פתיליות. זוהי מסעדת עזורא שמגישים בה מרקי קובה סלק וחמוסטה לפי מתכונים שנשמרו היטב לאורך השנים. ברחבת החמארות נמצאים בתי קפה קטנים בסגנון של השוק הישן. ברחוב אגריפס נמצאות זו לצד זו מסעדות ותיקות שמכינות מעורב ירושלמי, מסעדות ביתיות עם אוכל מסורתי לצד מסעדות שף טרנדיות וכל מה שנותר אחרי סיור מקיף בשוק הוא לבחור את המטבח שישאיר אתכם עם טעם של עוד.

 

הקובה של עזורא   צילום: רונית סבירסקי