הקרנבל של טרנריף השני בגודלו בעולם מתקיים בחודש פברואר

 

אם יש זמן שבו טנריף מפסיקה להיות אי רגיל והופכת לממלכה של קסם וצבע, הרי זה בחודש פברואר. הפסטיבלים השנתיים, ובראשם קרנבל סנטה קרוז המפורסם, לא רק ממלאים את הרחובות בצחוק, מוזיקה ותלבושות מרהיבות, אלא גם מושכים את הלב והנשמה אל תוך סיפור עתיק של תרבות ושמחה

 

הקרנבל של סנטה קרוז     צילום: רונית סבירסקי

 

רוקדים אל תוך הלילה

האי טנריף (Tenerife) הוא הגדול והמאוכלס ביותר בין האיים הקנריים (The Canary Islands). בירת האי סנטה קרוז (Santa Cruz de Tenerife) מארחת מדי שנה בחודש פברואר את הקרנבל שמדורג כשני בגודלו בעולם אחרי הקרנבל של ריו דה ז'ניירו. הקרנבל מתקיים בשדרה המרכזית בעיר לאורך חופי האוקיינוס. במשך שבועות הרחובות המרכזיים מתמלאים בריקודים, מוזיקה ותלבושות ססגוניות. רגעי השיא הם טקס הכתרת מלכת הקרנבל, מופעי ריקוד ותזמורות מקומיות בלילות, ומסיבת הרחוב הגדולה שהיא האירוע המרכזי עם עשרות אלפי חוגגים.

 

טריבונות הצופים במסיבת הרחוב       צילום: רונית סבירסקי

סלסלת ההפתעות     צילום: רונית סבירסקי

 

במסיבת הרחוב הגדולה השדרה המרכזית של סנטה קרוז לובשת חג. טריבונת ענק שיכולה להכיל אלפי צופים מוצבת בכיכר הגדולה ולאורך הכביש עומדים החוגגים ותיירים שמגיעים במיוחד לחוות את השמחה הבלתי נגמרת. התזמורות מנגנות והתהלוכה מתקדמת בקצב איטי כשקבוצות קבוצות מספרות כל אחת את הסיפור שלה. התלבושות המושקעות, כיכרות ענק מקושטות, משאיות עם מוזיקה ורקדנים שסוחפים גם את הקהל לרקוד אתם.

 

 מחווה לקרנבל באהיה      צילום: רונית סבירסקי

צילום: רונית סבירסקי

צילום: רונית סבירסקי

 

תחפושות שמספרות סיפור

הקרנבל בטנריף אינו רק חגיגה של שמחה, אלא תחרות של יצירתיות. בערב הראשון בוחרים את מלכת הקרנבל מבין 100 קבוצות שונות חלקן רוקדות, שרות או מציגות. הקרנבל נחגג החל מ 1980 אחרי מותו של גנרל פרנקו שאסר את קיום הפסטיבל שהביע ביקורת כנגד המשטר, הצבא והכפייה. מסיבת הרחוב הגדולה היא מצעד המועמדות. שבה כרבע מיליון אנשים רוקדים ברחובות. רחוב קליי דה מרינה הוא הרחוב שבו מתרכז הקרנבל. הלהקות שמשתתפות אינן מקצועיות אלא קהילתיות ומייצגות מתנ"סים, בתי ספר ואנשי קהילה. כל להקה מחליטה על נושא שעובדים עליו במשך השנה עד לשיא שהוא הקרנבל. בצעדה אפשר לראות נשים יפות וחטובות לצד נשים במידות גדולות צעירות ומבוגרות. יש בקרנבל הזה את החן המיוחד שלו שהוא מורכב ממשתפים מקומיים מגוונים, עם מסר חברתי, עממי, לא מכופתר אבל מאוד שמח ובעיקר מתבצע באווירה רגועה ובטוחה שלא תמיד מאפיינת פסטיבלים גדולים.

 

 סוסים מלכותיים       צילום: רונית סבירסקי

צילום: רונית סבירסקי

צילום: רונית סבירסקי

 

הנושאים המוצגים יכולים להיות קשורים לטבע, לאוקיינוס, לשמש או לצמחייה או לספר את סיפור התרבות המקומית. בשיאו של הקרנבל מגיע הרגע שבו הגבולות בין המשתתפים לצופים מיטשטשים. רחובות העיר הופכים לרחבת ריקודים עצומה, ואי אפשר להישאר אדישים. דוכני אוכל מגוונים מזמינים את המבקרים לטעום מטעמים מקומיים – החל מפינצ'וס קטנים ועד לקוקטיילים מרעננים. קונים מסכות נייר צבעוניות והופכים לחלק מהמון החוגגים שנשטף בגל אנרגיה של קצב ושמחה.

בכל מקום באי ולא רק בטנריף מרגישים את אווירת הקרנבל. המקומיים מכניסי אורחים, האווירה הבלתי פורמלית יוצרת תחושה של בית פתוח שמאפשר להשתתף גם במסיבות מקומיות ואפילו להתחפש. בכפרים הקטנים מתקיימים פסטיבלי מסכות מסורתיים והמקומיים צועדים עם מסכות מעוטרות. דוכני אוכל מגישים מאכלים מקומיים כמו "פאפאס ארוגאדס" ורוטב ה"מוֹחוֹ".

 

ספינת הפיראטים      צילום: רונית סבירסקי

הליצנים       צילום: רונית סבירסקי

פרידה סמלית בקבורת הסרדין

אחד האירועים הביזארים שמסיימים את אירועי הפסטיבל היא  תהלוכת קבורת הסרדין (Entierro de la Sardina) שנערכת בעיירה לה אורוטבה (La Orotava). זוהי עיירה קולוניאלית ששימשה כאזור המגורים המועדף של משפחות האצולה העשירות ביותר באי בתקופת השלטון הספרדי. רחובות ציוריים, אחוזות מפוארות, מבנים אדריכליים מרשימים וכנסיות נישאות. תהלוכת קבורת הסרדין היא מסמלת את סופו של הקרנבל. מדובר בטקס שמחבר בין הומור, תרבות מסורתית ואלמנטים טקסיים. מקורה של המסורת הוא בטקס פרידה מהחגיגות לפני תחילת התענית הנוצרית (Lent) התהלוכה מתארת "לוויה" של דג סרדין ענק, עשוי נייר או עץ, כסמל לשחרור מהחטאים ולמעבר לתקופה של התבוננות פנימית. בטנריף, המסורת מקבלת חיים חדשים עם קריצה הומוריסטית ורוח שטותית שהפכה אותה לאחת האטרקציות המרכזיות של הקרנבל.

 

הסרדין מובל לשריפה      צילום: רונית סבירסקי

להקת המתופפים      צילום: רונית סבירסקי

מקוננות בסגנון דראג קווין

כשהערב יורד על העיר סנטה קרוז, הקהל יוצא אל הרחובות ומתקדם לנקודה שממנה יוצאת התהלוכה. הסרדין הענקי מובל על גבי עגלה מקושטת מוקף בחבורת מקוננות שחלקה גברים מחופשים לדארג קווין. דמויות אבלות בתלבושות שחורות מוגזמות ודרמטיות, חלקן אף מציגות תחפושות פארודיות של אנשי כנסייה או דמויות מיתולוגיות. למרות שהטקס אמור להיות עצוב המוזיקה תוססת והאווירה מקבלת תגבור עם שירי קרנבל מסורתיים ותיפוף קצבי. רקדנים, נגנים ושחקנים קומיים צועדים עם התהלוכה ומשעשעים את הקהל. למרות המסר הסמלי, אי אפשר להתעלם מההומור השנון שמאפיין את האירוע. "המקוננות" בוכות בקולניות מוגזמת, לעיתים מתפרצות בצחוק, ותחפושות רבות משקפות סאטירה על אירועים עכשוויים, פוליטיקה או תרבות פופולרית. זהו שילוב מרתק של תרבות עתיקה עם פרשנות עכשווית.

 

המקוננות בקבורת הסרדין       צילום: רונית סבירסקי

הנזירות המנגנות      צילום: רונית סבירסקי

 

שיא הטקס - שריפת הסרדין

בסיום התהלוכה, הקהל מתאסף בכיכר המרכזית לחזות ברגע השיא – שריפת הסרדין על שפת האוקיינוס. מדורה ענקית שורפת את הדג הסמלי, לצלילי מוזיקה ומופע זיקוקי דינור שנראים למרחקים. השריפה מסמלת את סיום החגיגות והתחלה חדשה – שחרור מחטאים ומעבר לעתיד נקי ורענן. לתהלוכת קבורת הסרדין יש קסם מיוחד: היא מצליחה לשלב בין מסר רציני לבין חגיגה ססגונית, בין היסטוריה עשירה לבין הומור עכשווי. זו לא רק פרידה מהקרנבל, אלא גם תזכורת לכך שטנריף היא אי שחי את התרבות שלו במלוא עוצמתה – גם ברגעי הסיום.

 

שריפת הסרדין     צילום: איתן דורון

 

בפרק הבא: קרנבל בלבן  LOS INDIANOS באי לה פלמה וקרנבל פורטו דל כרמן באי לנזרוטה