איטליה - העיירות והכפרים הכי רומנטיים שיש - צ'ינקווטרה ופורטופינו 

 

צ'ינקווה טרה באיטלקית הן חמשת האדמות בחבל ליגוריה בצפון מערב איטליה. אלה הם חמישה כפרים עתיקים מימי הביניים שחוברו להם יחדיו לפני מאות שנים והקדמה לא נגעה בהם

 

הם הוכרזו כנכס עולמי על ידי אונסק"ו וכאתרים לשימור. כלי רכב אינם מורשים להיכנס לכפרים כחלק משימור ועצירת הקידמה. הדרך היחידה לבקר בהם היא ברגל, ברכבת שנוסעת במנהרות סגורות או באניות השטות לאורך קו המים.

 

נופי צ'ינקווה טרה מהים   צילום: רונית סבירסקי

 

כפרים עתיקים שגולשים אל הים

חמשת הכפרים הם מונטהרוסו אל מארה (Monterosso El Mare), ורנאזה (Vernazza), קורניליה (Corniglia), מאנרולה (Manarola) ריומאג'ורה (Riomaggiore). הכפרים גולשים ממורדות ההרים אל הים לאורך רצועה חוף של כ-18 קילומטרים עם מפרצונים פסטורליים, מצוקי סלעים שנופלים אל הים, חופי רחצה שמציגים מים צלולים ושמורות טבע ימיות. הכפרים מוקפים בשטחים חקלאיים וטרסות נטועות כרמי ענבים וזיתים. מאות קילומטרים של שבילי הליכה נמתחים בין הכפרים. ישנם שבילים הקרובים אל קו המים, מסלולי הליכה בסמטאות הכפרים ודרכי הליכה מעל הכפרים בנוף הררי עם נקודות תצפית נפלאות אל הים. מטיבי ואוהבי הלכת יכולים לצעוד בין הכפרים לכל אורך המסלול במשך יום שלם.

 

גשרים ומנהרות בין הכפרים   צילום: רונית סבירסקי

 

ברגל, ברכבת או בספינה

קיימות שלוש אפשרויות לטייל בכפרים בהתאם לזמן והכושר הפיזי של המטייל. דרך אחת היא להגיע למונטהרוסו או לריומג'ורה ולצעוד לאורך השבילים, בדרכי הנוף הגבוהות או ב"שביל הכחול" שהוא שביל הים. החסרונות בהליכה הוא הזמן הנדרש ונקודת המבט על הכפרים שאינה מאפשרת תצפית כללית אלא נקודתית. האפשרות השנייה היא לעבור את הדרך בין הכפרים ברכבת, לרדת בכל אחד מן הכפרים ולטייל. החיסרון בשיטה הזו הוא שהרכבת עוברת במנהרות חשוכות שאינן מאפשרות לצפות בנוף. האפשרות השלישית היא בשיט דרך הים.

 

אוטובוס ימי

משרדי הרשמה לשיט נמצאים בכל כפר ומאפשרים לשוט בפרקי זמן שבין עשר לעשרים דקות מכפר אחד לשני. היתרון בשיט הוא שניתן להשקיף על הכפרים, הבתים, הצבעוניות שלהם, הטרסות והכרמים שגולשים ממורדות ההרים עד לקו המים. השיט קצר ונינוח והסירות משמשות כאוטובוס ימי שמוריד ואוסף את המבקרים בשעות קבועות. מקבלים דף עם לוח זמנים ואפשר לתכנן במדויק את זמני השהייה בכפרים.

 

עולים ויורדים מהסירות    צילום: רונית סבירסקי 

בתים בצבעי גלידה

אנחנו בחרנו להתחיל במונטהרוסו והשארנו את הרכב בחניון מוסדר מחוץ לכפר. חבשנו כובע, מרחנו קרם הגנה, לקחנו בקבוק מים ומצלמה ויצאנו לחפש את משרדי הרישום לשיט. שולחן קטן על המדרכה, גברת איטלקיה שגובה את הכסף וכל מה שנותר הוא להמתין לסירה שלנו שדייקה כמו שעון שוויצרי. טיילנו שעה בסמטאות האבן הצרות של מונטהרוסו. הכל קטן, הבתים צבועים בצבעי גלידה והשנים ניכרות במבנים אבל בצורה חיננית ואסתטית. המסעדות קטנות, היין מקומי, הפיצות דקיקות והגלידה נפלאה. החנויות מציעות תוצרת מקומית של שמן זית, סבונים טבעיים, יינות וצמחי תבלין.

 

שמן זית ויין מקומי

ליקקנו גלידה ועלינו על סיפון האניה. עשר דקות של שיט במים הכחולים והצלולים הביאו אותנו לחופו של כפר ורנאזה. מסעדה תלויה באוויר בתוך הצוק השחור היה המראה הראשון שנחשף לעינינו בכפר. טיילנו בסמטאות בין בתי הקפה והמסעדות. בחנויות הוצעו לנו סוגים שונים של שמני זית, יין מתוצרת מקומית, תבלינים וסבונים בעבודת יד.

 

מטיילים בסמטאות העתיקות    צילום: רונית סבירסקי 

 

גינות וחצרות

הכפר השלישי שהגענו אליו הוא מאנרולה והכניסה מן החוף עוברת בין סלעים עצומים ומובילה אל הסמטאות. הפעם טיפסנו במעלה הרחובות התלולים בין בתי הכפר הצבעוניים כדי לצפות בנוף, להציץ בגינות המטופחות ובחצרות הפנימיות. הכפר שבחרנו בו כאחרון הוא היפה והרומנטי שבין כל הכפרים ומרבית המטיילים בוחרים להגיע אליו לקראת שקיעה. זהו ריומאג'ורה. הקצפת הרומנטית של הצ'ינקווה טרה.

 

שביל לאוהבים

הכפר ריומג'ורה הפך למעוז האוהבים בזכות "שביל האהבה" (ויה דה ל'אמור). סיור קצר בסמטאות התלולות מוביל דרך מנהרה לכיוון תחנת הרכבת שם מתחילה טיילת שאורכה כ-850 מטרים תלויה בין מים לשמים ובמרכזה פסל של זוג אוהבים. הכניסה לשביל בתשלום ומומלץ להצטייד מראש במנעול וצמד מפתחות שאותם קונים בחנויות הכפר. הסיבה לרכישה המוזרה היא הנוהג של חידוש נדרי האהבה או הצהרה אהבים בין בני זוג במיוחד כשצועדים לאורך הטיילת בשעת שקיעה. הנוהג החל כשזוג אוהבים החליט לקשור מנעול קטן על גדר הטיילת ואת המפתחות הם השליכו לים כסמל לאהבתם הנצחית. מאז נוספו לגדר אלפי מנעולים והמנהג הפך לחלק משגרת הביקור במקום.

 

 מחדשים נדרים ונשבעים לאהוב לעד      צילום: רונית סבירסקי

 

בין כרמים ויערות

את היום השני הקדשנו לכפרים פורטופינו, סנטה מרגריטה וראפלו. כל מי שביקר בפורטופינו יספר לכם עליה בליווי אנחת געגועים מתרפקת. פורטופינו היא מסוג המקומות שנצרבים בזיכרון ונכנסים אל הלב. בחרנו להגיע אליה בדרך הים היפהפייה שיוצאת מ"נרבי" בכביש צר שמטפס ויורד לאורך החוף בין כרמים, יערות ובתים כפריים. ישנם מעט מאוד מקומות שניתן לעצור בהם כדי לצפות בנוף אבל הנוף מחלון המכונית מספק מראות קסומים. אם תצאו לדרך במזג אוויר יפה כשהשמיים כחולים והים שלו הרי שתמונות הנוף האלה יישארו חקוקות בזיכרונכם.

 

סנטה מרגריטה

הכביש יורד ממרומי הרכס לכיוון העיירה סנטה מרגריטה. מזח גדול, מעגן יאכטות, חופי רחצה שרובם מרופדים בחלוקי נחל אפרפרים, מסעדות, ברים, גלידריות ופיצריות. עיירת קיט ים תיכונית שנעים לטייל בה. תוכלו לשבת במסעדת נחבאת קטנה עם מפות משובצות, לשתות יין ביתי מקורר ולאכול פסטה טרייה, או לשתות קמפארי סודה מול הים.

 

 סוף הדרך - פורטופינו      צילום: רונית סבירסקי

פורטופינו

חמישה קילומטרים נוספים מחכים לנו כדי להגיע לפורטופינו. הכביש נעשה צר כשמצד אחד מתרוממים מצוקים מיוערים ומן העבר השני מדרונות תלולים שנופלים אל הים. סיבובים חדים שמאלצים גם את הנהגים האיטלקיים השובבים להאט את מהירות הנסיעה. אי אפשר לטעות כשמגיעים לפורטופינו היא סוף הדרך בכל מובן. כובשת ביופייה וממנה אי אפשר להמשיך אלא רק לחזור. זהו חצי אי שהמזח שלו מסתיים בים.

 

לשבת על המזח

צבעוניות הבתים שמאפיינת את מחוז ליגוריה בולטת בפורטופינו כיוון שרוב הבתים צבועים ומשופצים בקפידה. זוהי עיירת נופש יקרה ובהתאם לכך ההקפדה על יופייה. חבל ליגוריה מתאפיין בציורים על קירות הבתים החיצוניים שמדמה תוספות בנייה, עיטורי חלונות, דלתות וחיקוי צורה של לבנים בולטות. ממרחק מתקבל רושם שהעיטורים הם סיתות באבן. חנויות יוקרה בינלאומיות פזורות לאורך המזח וממוקמות בחללים שמשלבים את המבנה העתיק עם עיצוב מודרני.

 

רגע של שלווה     צילום: רונית סבירסקי

 

פוקצ'ה ויין איטלקי

הדרך חזרה עוברת דרך העיירה ראפלו שבה מעגן יאכטות מרשים בגודלו, חופי רחצה קטנים מרופדים בחלוקי נחל, טרטוריות ופיצריות. אם תבחרו להשלים את הטיול בפיקניק על שפת הים תוכלו לעצור באחת החנויות להצטייד בג'בטה או פוקצ'ה טרייה, יין איטלקי וגבינות, שבו על החוף וחכו לשקיעה.