דרך המשי בין קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן ומונגוליה

 

מסע ב"דרך המשי" בסין הוא אחת הדרכים המופלאות לגעת במגוון מרתק של לאומים שחיים לאורך התוואי המסחרי העתיק. הדרך שקישרה בין אסיה לאירופה וחצתה לאומים ומדינות כששיירות הגמלים נושאות על גבן בשמים, תבלינים ואקזוטיקה. הפרק הראשון במסע נוגע בקזחסטן, קיריגסטן, טג'יקיסטן ומונגוליה.

 

כרי דשא, נהרות, הרים מושלגים ויורטות    צילום: רונית סבירסקי

 

המסלול שמוצע כיום על ידי חברות המתמחות בטיולי דרך המשי (Silk Road) הוא מעגלי מתחיל בבייג'ינג (Beijing) ומסתיים בה. היתרון הוא שזו הדרך הפשוטה והקלה אבל החיסרון הגדול הוא שמחמיצים את ההיכרות עם המיעוטים שחיים על הגבול עם סין. אנחנו בחרנו בדרך הקשה יותר אבל הבלתי נשכחת. המסע שלנו ב"דרך המשי" החל כשנחתנו בעיר אלמטי (Almaty)  בקזחסטן (Kazakhstan).

 

דוכני פירות וירקות בקזחסטן     צילום: רונית סבירסקי

 

 

פרי גן העדן

פירוש השם אלמטי בקזחית הוא "אם התפוחים" וברוסית "אבי התפוחים". האזור מפורסם בעצי תפוח הבר ויש הגורסים שמקור התפוח המבוית הוא מקזחסטן. הרי נישאים מושלגים, אגמים שניזונים מימי השלגים, שדות ירוקים ודרכים כפריות. התחלה שנשמעת פסטורלית אבל זרועה בקשיים. 300 קילומטרים מפרידים בין אלמטי לגבול עם סין שאותו עלינו לחצות באותו יום. מחסומי משטרה ורדארים מעקבים את המכוניות שמשתרכות לאורך דרכים ישנות וצרות. עצרנו באחד מדוכני הפירות לטעום מהתפוחים שגדלים בשיטות פרימיטיביות וללא ריסוס והבנו את המשמעות של פרי גן העדן.

 

קזחסטן "אם התפוחים"    צילום: רונית סבירסקי

 

מעבר הגבול בין קזחסטן לסין נגוע בבירוקרטיה מיושנת וטרחנית. המתנה של שעות בטרמינל עלוב ואין ספור ניירת. שוטרים במדים יכולים לעקב אתכם סתם כי בא להם. להושיב על ספסל, להמתין ללא כל הסבר, עד שמתחשק להם לשלוח אתכם לדרככם. הטרמינל הסיני נראה קצת יותר טוב אבל גם שם הפקיד מחכה שתלחץ על כפתור שמצביע על שביעות רצונך ממנו על מנת שישיב את הדרכון. השארנו את הפקידים מאחורינו ויצאנו לנשום את אוויר הפסגות במרחבים הירוקים והבלתי נגמרים של "כרי הדשא". הקזחים שחיים בשטחה של סין במחוז אוטונומי שנקרא אילי (Yili) ממשיכים את חיי המרעה שאליהם הם מורגלים. הם חיים ביורטות ויוצאים בעונת הקיץ אל ההרים לרעות את העדרים.

 

 ביקור בבית משפחה קזחית במחוז אילי   צילום: רונית סבירסקי

 

 

ההרים השמימיים

העיר המרכזית במחוז אילי היא יינינג (Yining) תיירים יכולים למצוא בה בתי מלון ברמה גבוהה של 5 כוכבים עם כל השכלולים והפינוקים המודרניים, כולל ספא, מסעדות גורמה וחדרים מעוצבים. הארוחות מוגשות במזנונים עם שפע מטורף שכולל מטבחים אירופאים, אסייתיים וסינים. יצאנו מיינינג לכיוון נאראט (Narat) באזור שזכה לשם הפסטורלי טיין שאן (Tian Shan) - "ההרים השמימיים", שמפרידים בין קזחסטן לקירגיסטן. הדרך מטפסת אל רכס ההרים דרך מושבותיהם של הנוודים ויישובי הקבע הקזחים וממשיכה אל כרי הדשא שפרושים בעמקים שבין ההרים. אזור נאראט נחשב לאחד היפים בעולם ובו הריכוז הגדול ביותר של הרועים הקזחים שחיים באוהלי יורטה בעונת המרעה.

 

הרים של קטיפה ירוקה    צילום: רונית סבירסקי

 

בעונת החורף הם מתגוררים בבתי אבן ומנהלים משק אוטרקי שבו מגדלים את הירקות והפירות לצריכה ביתית. הבית מוקף בגינה קטנה עם בוסתן פירות וגינת ירק וטאבון לבישול. חדר שינה מוגבה במפלס אחד מרצפת הכניסה וכל המשפחה ישנה יחד על מזרונים ושטיחים. בחצר האחורית הם מחזיקים את בעלי החיים. כדי לראות איך חיים הרועים בתקופת המרעה אנחנו עולים במיניבוס לגובה 2000 מטרים מעל פני הים אל כרי הדשא של נאראט. דרך פתלתלה מטפסת דרך יער מחטני שהולך ונעלם ככל שמטפסים לגובה והאחו האלפיני תופס את מקומו. עשביה ירוקה מכסה את מורדות ההרים העצומים כמו קטיפה רכה. מרחוק נראה שמישהו שפך כמויות של צבע ירוק על ההרים הנישאים.

 

יורטות של נוודים קזחים   צילום: רונית סבירסקי

 

כשמגיעים אל המישורים החשופים בשיא הגובה האזור כולו מנוקד ביורטות לבנות העשויות מצמר כבשים ונראות כמו איגלו. הרועים הקזחים מעמיסים את היורטות על גבי היאקים ומטפסים איתם לפסגות. הם מקימים את היורטות ומקשטים אותם בשטיחים שרובם בגוונים של אדום ולבן. בעונת המרעה הם ניזונים מבשר סוסים מיובש וחלב סוסים. למרות שהקזחים מוסלמים הם נוהגים לשתות אלכוהול והרבה כדי להתחמם בתנאי מזג האוויר הקשים.

 

חיי הנוודים בכרי הדשא    צילום: רונית סבירסקי

 

אנחנו נפרדים מהקזחים וממשיכים אל המחוז שבו מתגוררים הרועים המונגולים והעיר המרכזית באיאנבולאק (Bayanbulak) ועמק מי המלח. מעפילים אל רכסי ההרים הנישאים וצופים אל אגמי מים ונהרות מתפתלים. ממשיכים לטפס עד לגובה 3000 מטרים מעל פני הים ומשם יורדים אל באיאנבולאק. חולפים על פני עדרי כבשים, יאקים עתירי שיער וכוורות דבש. האזור שופע צמחייה ופרחים והמונגולים מנצלים את הטבע להפקת דבש ופולן. הם מוכרים בדוכני דרכים את מוצרי המכוורת, צמר כבשים ויאקים, ריבות ושורשים. המסלול עובר לאורך גדת נהר אילי ולצדו מושבות של יורטות לצדן אופנועים ומכוניות שמסמנים את חדירת העולם המודרני לחיי הנוודות.

 

 מפיקים דבש ופולן     צילום: רונית סבירסקי

 

 

נפתולי הנהר

כדי להגיע אל אחד מרגעי השיא במסע מכוונים את היציאה לדרך לקראת שעת השקיעה ומטפסים אל כרי הדשא שנמצאים בגבהים שבין 4000-3000 מטרים ומרופדים בעשביה נמוכה שיוצרת מרבד קטיפתי ירוק שנפרש על פני מישורים עצומים וגבעות נמוכות ומסביב רכסי הרים שפסגותיהם מושלגות. מגיעים לטרמינל תיירותי שממנו יוצאים מידי-בוסים לדרך שאורכת כשעה ובדרך עוצרים במקדש בודהיסטי. הסינים גילו בשנת 2013 את הפוטנציאל התיירותי של מראות כרי הדשא וגרשו את הנוודים המונגולים מהאזור. החיים הכפריים המסורתיים נעלמו מהאזור אבל המישורים העצומים הם מראה נדיר ביופיו.

 

מיומנויות רכיבה מגיל צעיר      צילום: רונית סבירסקי

 

שיאו של היופי נמצא באתר שאליו מטפסים רגלית. שביל מרוצף בעץ מתפתל במעלה ההר וצופה אל נהר קדו (Kedo) שתנאי הקרקע גרמו לו ליצור מיצג טבע נדיר. כיוון שהאדמה שבה הוא מתחתר פורייה מאוד ודחוסה ויוצרת סחף חזק בנהר, זרימתו נבלמת והוא יוצר מעקפים ופיתולים כדי להתגבר על החסימות. 9 עיקולים ו-18 פיתולים נוצרו בנהר במהלך השנים וכשמגיעים אל מרפסת התצפית העליונה מתגלה מראה שרק עבורו כדאי לטוס את כל הדרך לסין. נחל של אור נפרש למרגלות התצפית וכשהשמש נוטה לשקוע, הקרניים ואור השמש נלכדים ומשתקפים במימי הנהר בכל עיקול בנפרד ויוצרים 9 שמשות.

 

השמש משתקפת בכל אחד מעיקולי נהר קדו    צילום: רונית סבירסקי

 

כשקרני השמש האחרונות נעלמות חוזרים אל באיאנבולאק ובדרך עוצרים במסעדה מקומית שמכינה אטריות טריות המוגשות במרק מתובל בטעמים אסייתים. כשטועמים את האיטריות המופלאות האלה רוצים לחזור ולאכול אותן בכל הזדמנות. קמים לבוקר שמוקדש לביקור במקדש בודהיסטי עתיק עם ציורי קיר ועבודות עץ צבעוניות יפיפיות. 8 עמודים מעוטרים ניצבים בשער המקדש ולצדו הוקם מלון שמדמה את צורת היורטות המסורתיות אלא שהן בנויות מאבן וצבועות בכחול-לבן. כדי להגיע למקדש מטפסים כ-400 מדרגות ויורדים כ-600 מדרגות. בשיא הגובה נמצא מנזר התבודדות ולצדו אתר שהבודהיסטים נוהגים לקשור בו סרטים צבעוניים ולהתפלל.

 

מקדש בודהיסטי מול הנוף   צילום: רונית סבירסקי

 

מרבית המונגולים בודהיסטים וחלקם אטאיסטים. הם הגיעו לסין בתקופתו של ג'ינג'ס חאן כחלק מכוחותיו שפוזרו ברחבי האימפריה. אחד ממנהיגי הצבא הגיע עם כוחותיו לאזור באיאנבולאק וכשראה את כרי הדשא הפוריים בחר להשתקע במקום. קיסרי סין ראו בכך יתרון שהמונגולים ישמשו כחיץ בגבול המערבי.

 

דרך המשי בסין הפרק הראשון - מסע שמתחיל בין לאומים ומיעוטים, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן ומונגוליה 

הקניון האדום ודיונות החול של מדבר טקלמקאן - הפרק השני במסע ל"דרך המשי" בסין

דרך הנוף היפה ביותר בסין ו-100 מומיות שנמצאו במדבר - הפרק השלישי במסע ב"דרך המשי"

בין מדבר גובי למדבר טקלמקאן - ההרים בוערים וציורי קיר עתיקים - הפרק הרביעי "בדרך המשי"

הפארק הלאומי "דאן שיאה" (Danxia) - עוגת שכבות של הטבע - הפרק החמישי במסע "בדרך המשי"

הפרק האחרון במסע "בדרך המשי" - המפגש על גבול טיבט, ציורי הטאנקות ופסלים חצובים בסלע