וייטנאם

מדריך צמוד עם רכב שטח שיוביל אתכם לכפרים הקטנים ולשבטים מרוחקים

 

וייטנאם, מתקשרת מיד עם "צייד הצבאים" ו"כף רגלי השמאלית", עם הטראומות של החיילים האמריקנים ואימת הוייטקונג. וייטנאם היא אכן יעד שונה ולו רק בגלל העובדה ש-70 מיליון וייטנאמים נראים כמו תאומים סיאמים, כולם רוכבים על אופניים או טוסטוסים ורק מעטים ביניהם דוברים שפות זרות. אל תתנו לעובדות אלה להרתיע אתכם, כי טיול בוייטנאם דורש מדריך אישי, שיכול לשמש גם כנהג וכמובן עם רכב צמוד.

 

נהר סייגון   צילום: רונית סבירסקי

 

אפילו נהג ישראלי מיומן לא ישרוד בתוך נהר של אלפי רכבים דו גלגלים שזורמים ברחובות האנויי. הריקשה, שנקראת "סיקלו" היא כלי התחבורה היעיל ביותר לנווט בין הפגודות היפיפיות והחנויות הפזורות במרכז העיר, דוכני הבגדים, האוכל וצמחי המרפא. נשים נושאות סלים עמוסי פירות וירקות על גבי מוטות במבוק או קולעות סלי קש, ספר מנקה אוזניי לקוח עם קיסמי עץ ארוכים וסנדלרים מטליאים נעלים בלויות. יומיים מספיקים כדי למצות את האנויי ואם להסתמך על תגובותיהם של תיירים מערביים נוספים, אל תשקיעו זמן בצפייה בתיאטרון בובות המים וגם על הסיור ההיסטורי בעקבות הו צ'י מין אפשר לפסוח, מספיק לראות את גופתו החנוטה במאוזוליאום, שהיא כל כך אמיתית, שכדאי לא לרכל עליו בנוכחותה.

 

הדלתא של המקונג    צילום: רונית סבירסקי

 

מרחק שעתיים נסיעה מהאנויי נמצאים סלעי הגיר הענקיים של "הואה לו", שמזדקרים מתוך יובליו של הנהר האדום. ב"הואה לי" נמצאים שני מקדשים עתיקים ובמרחק שייט קצר ממוקמים שלושה מקדשים נוספים שהוקמו במאה ה- 17. כעשרים ק"מ מערבה נמצא מעגן סירות משוטים, שיוביל אתכם לשייט בין אגמים מוקפים בצוקי סלע המזדקרים מן המים, שאפשר גם לחצות דרכם בתוך מנהרות ולשוט לאורכם של שדות האורז. הסירה שטה בפיתולי תעלה צרה בין צמחייה סבוכה מערות חשוכות  ושקט פסטורלי. משם במרחק נסיעה של שלוש שעות משתרע מפרץ "האלונג" - שלושת אלפים איים, שהם למעשה סלעים ענקיים, שצומחים מתוך המים ומפוסלים בצורות שרק דמיונו הפרוע של הטבע יכול היה ליצור. המשך היצירה ניכר גם במערה קרסטית מרהיבה עם זקיפים ונטיפים שנמצאת בלב המפרץ. צבע מימיו הצלולים הוא ירוק-אזמרגד והאזור כולו נחשב לאחד מפלאי הטבע של וייטנאם. האיים מכוסים בצמחייה ענפה, חופים ומערות שיצרו הרוח והגלים באבן הגיר.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

את הדופק האמיתי של וייטנאם תוכלו לחוש רק כשתצאו אל ההרים בצפון ותתחברו אל החיים האוטנטיים בכפרים. ישנה אפשרות לעשות את הדרך ברכבת, שמשלמים על המושבים לפי מצב הריפוד "מושב קשה", "מושב רך" או "דרגש איכות". החסרון של נסיעה ברכבת הוא שאי אפשר לעצור בכפרים הקטנים לעומת הג'יפ שלנו שהגיע לכפרים נידחים ועצר בנקודות תצפית קסומות. בכפרים הקטנים הוזמנו לאכול וללון בבתיהם של אנשים פרטיים, אכלנו אורז שנקלה בקדרה ענקית על מדורה פתוחה שדלקה במרכז הבית, שתינו יין אורז וקינחנו בעוגת אורז דביקה שמולאה בעיסת תירס.

 

שדות האורז    צילום: רונית סבירסקי

 

את הלילה העברנו בשינה על מחצלות נטולות מצעים לצלילי נחירות החזיר בחצר. כבישים צרים ופתלתלים שהופכים לפעמים לשבילי עפר הובילו אותנו דרך הרים מיוערים ושדות אורז לעיר סאפה. מפלי המים שנשפכים מכל עבר משמשים את האיכרים להשקיית האורז ב"שיטה הרטובה". באזורים השחונים יותר מגדלים "אורז יבש" ללא השקיה. מרכז החיים של סאפה הוא השוק של שבת בבוקר ואליו מגיעים אלפי איכרים מכל האזור כמו לאירוע חברתי, כל שבט בתלבושת האוטנטית שלו בצבעים מרהיבים של אדום וירוק, שמלות רקומות, צעיפים, כובעים, חגורות ותכשיטים.

 

האלונג ביי    צילום: רונית סבירסקי

 

יום ראשון הוא יום השוק של באקה המרוחקת כ-30 ק"מ מסאפה ומציע מגוון רחב יותר של סחורות, בעלי חיים מכל הסוגים, מרכז מיוחד למכירת חזירים ואזור למכירת סוסים. נשות שבטי הפולה, התאי והמונג מגיעות לשוק לבושות בבגדים כהים עם סינרים רקומים, אחרות לובשות חצאיות קטיפה, חולצות צבעוניות וכיסויי ראש עם סרטים ופונפונים ואת התינוקות הן קושרות מאחורי גבן במנשאים רקומים. מבאקה לנקודה המרוחקת ביותר שנמצאת על גבול לאוס, דיין ביין פו, שמצדיקה את הנסיעה לא רק בגלל הנופים והכפרים אלא גם בשל חשיבותה ההיסטורית. במקום הזה התרחש הקרב המכריע שבו נכנע הצבא הצרפתי לכוחות הוייט מין ב- 6 במאי 1954, יום אחד בלבד לפני ועידת ג'נבה בעניין השליטה בהודו-סין. הקרב הזה הביא לתפנית ביחסה של צרפת לגבי חידוש שליטתה בהודו-סין. העמק סביב דיין ביין פו  מוקף גבעות תלולות ומיוערות ובאזור חיים שבטי הגבעות בניהם ה"תאי" וה"מונג".

 

השוק של סאפה    צילום: רונית סבירסקי

 

לעיר "הואה" הגענו אחרי טיסה לדאנאנג, העיר הרביעית בגודלה בויטנאם, שמשמשת בדרך כלל תחנת ביניים ומוקד יציאה לטיולים באזור.  אל "הואה" מגיעים כדי לראות את המצודה , קברי המלכים המרשימים ואת הפגודות. המצודה נבנתה במאה ה- 17 על ידי הקיסר גיה לונג כמצודה בתוך מצודה  והפנימית בין השתיים הייתה העיר הסגולה האסורה , שבה חי הקיסר עם משפחתו. מגדל דגל ותשעה תותחים לצדו מסמלים את השמירה על המצודה ותשעה כדים ענקיים של אפר מציינים את כוחה. קברי המלכים של שושלת נגויין נמצאים כ-10 ק"מ דרומית ל"הואה". חמישה מלכים ששלטו בין השנים 1802-1945 קבורים במבנים מרשימים שהפופולרי ביניהם  הוא קברו של טו דוק, שמוקף בשיחי יסמין וחורשת אורנים והמרוחק הוא של המלך מין מאנג, שאליו שטים במעבורת על נהר הפרפיום (הבשמים). על גדת נהר הפרפיום נמצאת הפגודה המפורסמת ביותר "תיאן מו" והיא מתנשאת לגובה של 21 מטרים עם שבע קומות של גגות מתומנים.

 

קברי המלכים    צילום: רונית סבירסקי

 

טיסת פנים נוספת להו צ'י מין סיטי, שמוכרת בשמה הקודם סייגון, בירת וייטנאם הדרומית מחזירה אותנו להלם התנועה בכבישים אלא שהאנווי משמשת רק הכנה נפשית לסבך כלי הרכב של סייגון ובכל זאת הם מנווטים את דרכם בהצלחה בלי אלימות ותאונות. השוק הסיני הוא חגיגה של ריחות, טעמים וצבעים, הסחורות מוצגות בסדר מופתי ומגרות את כל החושים, פירות טרופיים יוצאי דופן שאינם מוכרים במערב נמכרים לצד הליצ'י , הרמבוטן והפיטיה.

 

סייגון היא לכל הדעות המקום לחוות ולראות את תוצאות המלחמה עם הויטקונג. במוזיאון המלחמה מוצגים באופן בולט וחד צדדי מעשי הפשע והזוועות שעוללה ארצות הברית מבלי להזכיר ולו במילה את פעולות הטרור הידועות לשמצה של אנשי הויטקונג. 60 ק"מ צפונית מערבית לסייגון שימרו את מערך המחילות, ששימש את הוייטקונג כמבוך תת קרקעי של מאות קילומטרים מתחת לפני האדמה. המחילות צרות ונמוכות והתנועה בהן קשה למרות זאת חיו בהן אנשי הוייטקונג במשך שנים של המלחמה נגד האמריקנים. שלושה מפלסים, עם חדרי שינה ואוכל , מתקנים צבאיים , מרפאות ומלכודות  נגד האויב. המלכודות, שנותרו באדמה בצורתן המקורית, מצמררות באכזריותן אפילו היום, במרחק של רבע עשור  מתום המלחמה.

 

כדי להשאיר מראות וזיכרונות יותר נעימים מסייגון מומלץ לצאת לשייט בדלתה של נהר המקונג עם עצירה בשוק הצף של קרינג. השוק הציורי הזה נמצא בתוך סירות עץ ארוכות שצפות על פני המים ומקל עם המוצר הנמכר מתנוסס על כל אחת לנוחות הקונים. סירות קטנות וגדולות משייטות בין הדוכנים והסחר מתנהל כאילו אדמה מוצקה נמצאת מתחת לרגליהם. הטעמים המערביים שאנחנו מורגלים אליהם שונים מאד מהאוכל היום יומי של המקומיים וקיבתנו מתהפכת לא פעם למראה סלסלת קש ששוקלים בה תולעים מתפתלות, או כלובים של כלבים שמוצגים למאכל ובדוכני צמחי המרפא נטחנים ג'וקים על פי הוראת רופא. יחד עם זאת אפשר לאכול בוייטנאם אוכל מערבי שמוגדר כמסעדות יוקרה ובמחירים שלא עולים על 20 דולר. המסעדות העממיות יותר מציעות מאכלים על בסיס צמחוני עם הרבה אורז, ירקות ומרקים שבהחלט יכולים לספק גם אניני טעם.

 

 אנקור בקמבודיה   צילום: רונית סבירסקי

 

לאלה ששאלו אותם בילדותם מהם שבעת פלאי עולם והם דקלמו בגאווה: הפירמידות במצרים, הגנים התלויים בבבל, הטאג' מאהאל ומקדשי אנקור בקמבודיה, ישנה הזדמנות נדירה להגיע לפלא האחרון בטיסה מסייגון שאורכת כ-20 דקות. באזור המכונה "סיאם-ריפ" תוכלו לעמוד נפעמים מול מקדשים עוצרי נשימה, שעצים עתיקים צומחים ביניהם וחדרו לתוך קירותיהם עד שהפכו למקשה אחת כמו פסלים סביבתיים. טיסה של חצי שעה תחזיר אתכם לבנגקוק לספק גם את יצר ה"שופינג" ומשם לישראל.