"אבות ובנים" - מחזה מורכב ומתוחכם על פער הדורות 

תיאטרון גשר מעלה את ההצגה החדשה "אבות ובנים". מחזה מורכב ומתוחכם על הפער הבין דורי בין הורים לילדים שאינו משתנה גם אחרי 200 שנים.

גישושי אהבים    צילום: אייל לנדסמן

המחזה "אבות ובנים" על פי ספרו של איוון טורגנייב, תורגם ל-18 שפות ונחשב לאחת היצירות המעצבות של הספרות במאה ה-19. טורגייב נחשב לאחד מכותבי הרומנים הגדולים של התקופה הוויקטוריאנית. הבימאי הישראלי יחזקאל לזרוב לקח על עצמו אתגר לא פשוט לגשר בין השפה, התרבות והמנטליות שהייתה מקובלת לפני 200 שנים ולהפוך אותה לאקטואלית גם מבחינה טכנולוגית. במה ללא תפאורה ושימוש במסך כחול שמאפשר לבימאי לשלב את דמויות השחקנים על הבמה לתוך צילום המוקרן על המסך.

התאורה אפלולית, התלבושות בצבעים מונוכרומים ומוזיקה שנעה בין קלאסית למודרנית, עם הכלים האלה יוצאים לדרך וכאן באות לידי ביטוי היכולות הבימתיות של לזרוב. להכניס בכל מערכה את האביזרים המתאימים כשהשחקנים דוחפים אותם בהליכה קפואה ואיטית כמו בטקס הלוויה עד שהם מניחים כל חפץ במקומו. התהלוכה המוזרה הזו מלווה במוזיקה שהופכת אותה לתצוגת אופנה אוונגרדית.

מסך כחול   צילום: אייל לנדסמן

מסך וידאו ענק משתלשל מהתקרה עד מחצית גובה הבמה ועליו מוקרנים צילומי סרטים של סצנה זהה לזו שמתרחשת על הבמה אבל במיקום אמיתי בטבע, בבית, ביער ויוצרת תחושה של סרט בתוך הצגה. לתוך זה מתווסף תחכום טכנולוגי שמקרין את דמות השחקנים שנמצאים על הבמה לתוך הסרט כאילו הם חלק ממנו. זה מפתיע ומשעשע לא רק את הצופים אלא גם את השחקנים עצמם.  

שני גיבורי המחזה הם צמד סטודנטים לרפואה שנמצאים בקונפליקט מתמיד עם הוריהם בדעותיהם ובצורת חייהם. כל מערכה במחזה נפתחת בשם שנלקח מעולם המדע והרפואה עם ויזואליים שקשורים לנושא.  מיטוזה, עצמות, מוח, לב, דם, מערכת העצבים, נגיף ומוות. ההגדרות האלה מקבלות משנה תוקף כשהן מתקשרות לסיפור הבימתי.

ניקולאי ופניצ'קה עם התינוק   צילום: אייל לנדסמן

בזארוב, (מיקי לאון) הוא נהיליסט בעל דעות קיצוניות שמבטלות את כל הקשור בעולם הישן וערכי המשפחה. חברו לספסל הלימודים ארקדי (אלון פרידמן) מעריץ את חוכמתו ועוז מצחו של חברו אבל מרוכך יותר ביחסיו עם המשפחה והסביבה הקרובה. הוא מזמין את בזארוב לבקר בבית אביו ניקולאי (סשה דמידוב) שהתאלמן וחי ללא נישואין עם האומנת פניצ'קה (טלי אוסדצ'י) שילדה לו תינוק. בבית מתגורר גם הדוד פאוול (דורון תבורי). הדעות הרדיקליות של הצעירים מתקבלות בסלחנות יחסית על ידי האב אבל לא אצל הדוד. הוא כל כך מזועזע מדעותיו והתנהגותו של בזארוב עד שבשיא המחזה הוא מזמן אותו לדו קרב.

אנה (נטע שפיגלמן) על הפסנתר   צילום: רונית סבירסקי

בזארוב וארקדי נפרדים מהאב ונוסעים לבקר שתי אחיות, אנה (נטע שפיגלמן) וקטיה (רוני עינב) שאמן המנוחה הייתה בקשר מכתבים עם אמו של ארקדי. בזארוב אמנם מתאהב באנה אך מערכת היחסים שלהם מסובכת ומורכבת כי בזארוב אינו מאמין בחיים הפשוטים. ארקדי לעומת זאת מנהל מערכת יחסים עדינה ואוהבת עם האחות הצעירה קטיה. הדודה המשוגעת שחיה בבית עם השתיים מאתגרת את בזארוב להיכנס לעולמה אבל מצליחה לגחך את התנהגותו.

בזארוב משאיר את אנה בחוסר ודאות ומזמין את ארקדי לבקר בבית הוריו. העימותים והיחס הקר שהוא מפגין כלפי הוריו גורמים לו לעזוב ולצאת שוב לדרך. הוא מטפל בחולה טיפוס שנקרה בדרכו ואינו נוקט באמצעים הנדרשים על מנת לא להיבדק. על ערש דווי הוא מודה באהבתו לאנה אבל זה כבר מאוחר מדי.

הבמאי, יחזקאל לזרוב הצליח להעלות יצירה בימתית מפתיעה, חדשנית ומורכבת שמשלבת שיטות ואמצעים ההופכים אותה למיוחדת, מסקרנת ורלוונטית.