היוצר הכי לוהט בסצנת הבמה התיאטרלית מגיע לישראל עם מופע חדש  TRANSVERSE ORIENTATION

 

הבמאי והכוראוגרף היווני, דימיטריס פאפאיואנו, שהעלה את מופעי הפתיחה והנעילה באולימפיאדה אתונה 2004 וזכה לתהילת עולם, מגיע לישראל עם מופע תאטרון חזותי TRANSVERSE ORIENTATION (כיוון רוחבי). 4 מופעים יועלו במסגרת סדרת המחול בבית האופרה בתל אביב בתאריכים 29 באפריל – 2 במאי 2022

 

סולד אאוט בכל העולם

בכל מקום בעולם שהמופע הזה מוצג הכרטיסים אוזלים מיד. יש בו הכל, אמנות, תאטרון, פנטומימה, מחול, אקרובטיקה, הומור, פירוטכניקה ולא מעט עירום. המופע זכה השנה בפרס אוליבייה הבריטי הנחשב ביותר בעולם בתחום המחול. היוצר דימיטריס פאפאיואנו מותח את גבולות המושג מחול למדיום חדש שנוגע בעולם הפנטזיה התיאטרלית. על המופע שלו אפשר לומר בפשטות שאין חיה כזו ובהחלט לא נצפתה עד היום כדמותה על במותינו. אם למחול יש תנועות וכללים הרי שדימיטריס מצליח לנפץ אותם בזה אחר זה. אין תנועה שחוזרת על עצמה ואין סוף לרעיונות המקוריים שצצים ועולים בכל תמונה.

 

הבמאי של טקסי אולימפיאדת אתונה

הוא החל את דרכו כאמן וצייר קומיקס וכיום מוגדר כמולטי טאלנט, במאי, כוראוגרף, פרפורמר, מעצב תפאורה, תלבושות ותאורה. שיא פרסומו הגיע כבמאי הצעיר ביותר שביים את טקסי הפתיחה והנעילה של אולימפיאדת אתונה ב-2004. בשנת 1986 הקים את תאטרון המחול הראשון שלו באתונה Adafos ויצר במשך 17 שנים תפיסה חדשה של תאטרון פיזי, מחול ואמנות. בשנת 1993 העלה את היצירה "מדיאה" שהפכה לציון דרך משמעותי בזירה העולמית, זכתה בפרסים ובתואר הכוריאוגרפיה הטובה ביותר. ב-2018 הפך לבמאי הראשון שיצר כוריאוגרפיה למופע באורך מלא עבור התאטרון של פינה באוש אחריה מותה. המופע הנוכחי TRANSVERSE ORIENTATION, כיוון רוחבי, הוצג לראשונה בצרפת ביוני 2021 ועד מרס 2022 התקיימו כבר 60 מופעים ברחבי העולם.

 

אוהב לשמוע את הקהל צוחק

פגשתי את פאפאיואנו באנטוורפן בלגיה בבוקר אחרי הופעת סולד אאוט מוצלחת של TRANSVERSE ORIENTATION. חיוך שובבי תמידי מרצד בעיניו, חולצה שחורה מתוחה על גוף חטוב ואתלטי, זיפי זקן קצרים ונינוחות שעוטפת את הסובבים אותו. הריאיון אתו הופך תוך דקות לשיחת רעים נעימה וקולחת. הוא מספר כיצד חשש שבמקומות מסוימים בעולם לא יבינו את ההומור שמתרחש על הבמה. הוא הופתע שהקהל ביפן צחק והגיב לסיטואציות הקומיות לכל אורך המופע. הוא מספר שאין בהופעות מצב של שתיקה שנמשכת יותר מחמש דקות, אם זה קורה אז תמיד מישהו משתעל. ההומור חשוב עבורו לא פחות מהמופע עצמו ויש בו לא מעט קטעים קומיים והומור שחור. פאפאיואנו נהנה לשמוע את הקהל צוחק.

 

עירום אמנותי

קטעי המופע נוצרים עבור כל רקדן באופן אישי בהתאמה לנוכחות הבימתית והכישורים שלו. כשהוא נשאל מה קובע את מספר הרקדנים במופע הוא משיב בהומור ״התקציב״. הוא בוחר אותם בקפדנות כשכל אחד מהם מביא אתו ניסיון מקצועי עשיר. הרקדנית היחידה שמופיעה בלהקה Breanna O'Mara רקדה בעבר בלהקת המחול של פינה באוש ומוערכת מאוד בתחום המחול בעולם.

 

פאפאיואנו ממשיך לצייר במקביל לעבודתו הבימתית. הוא מצייר ורושם בעיקר פורטרטים ועירום. היצירה שלו מונעת מעצם היותו צייר והוא מרגיש שהוא מקרב את הצופים אל תחום האמנות באמצעות המופעים שלו. העירום על הבמה הוא אמנותי לחלוטין בעיניו ואין בו שום מניע פרובוקטיבי, מניפולטיבי, חברתי או פוליטי. גוף האדם הוא יפה, טבעי ואסטטי. כשהוא מפרק את הגוף הוא עושה את זה רק לגוף הגברי אבל תמיד חוזר ומחבר אותו.

 

אור, מים, מוזיקה וכוח המשיכה

בכל מקום בעולם שמעלים את המופע עובדים שלושה ימים רק על הקמת הבמה, כשנושא התאורה הוא המורכב ביותר ורק בשלב האחרון מציפים את תחתית הבמה במים. שילוב המוזיקה של אנטוניו ויוואלדי במופע היא תוצר של אהבה של דימיטריס למלודיה שמסבה לו עונג. עולם הדימויים שלו שופע ועשיר. השור שמופיע על הבמה אמנם מתקשר מידית עם המינוטאור במיתולוגיה היוונית אבל עבורו הוא יצור ענק שמספר גברים חסונים נדרשים כדי להפעיל אותו. שור שכל הזמן צמא למים שאותם מגלמת צעירה יפהפייה. בכל הופעה שלה על הבמה דברים משתנים כמו כוח המשיכה של הירח שמופעל על הגבר.

 

נושא המשיכה הוא הרעיון המרכזי של המופע וממנו נובע השם TRANSVERSE ORIENTATION. המושג המדעי הזה מתייחס לכוח שמניע את החרקים להימשך אל מקור אור. פאפאיואנו משתמש בנורת ניאון שמשמיעה את צלילי החרקים שנלכדים בה מיד עם תחילת המופע. דמויות ללא פנים וללא זהות נעות על הבמה כמו מריונטות שנמשכות אל מקור האור, מטפסות על סולמות ויוצרות מצבים קומיים. פאפאיואנו אומר שהאור הוא קסם עבורו. הוא משלב במהלך המופע אפקטים מורכבים מאוד של תאורה ומעגל אור גדול שמסמל את הירח, לעיתים כרקע כמו כדור אור ענק או כמגנט שמושך ובולע את אלה שמתקרבים אליו.

 

מים הם אלמנט דומיננטי מאוד במופע. ברז מים שנמצא על הבמה משמש למילוי דליים ולהשקיית השור. דמויות של צוללנים נשטפות במים ובכדורי סיליקון שקופים. אגם מים ענק נחשף על הבמה בסצנת הסיום. פאפאיואנו אומר שאש ומים הם מושאי ההשראה החזקים ביותר עבורו אבל לצערו שימוש באש אסור על הבמה. המים משמשים אותו כמו מראה שיוצרת השתקפויות או כאפקטים שמשנים את שטח הפנים של גופות הרקדנים או החפצים על הבמה. ״במים יש אלמנט נשי״ הוא אומר ״הם עוטפים ומנקים ויוצרים חיים״.

 

שפה ללא מילים

הוא נוכח בכל המופעים של  הלהקה בעולם ועוקב אחרי תגובות הקהל. המופע עבורו הוא יצור חי ונושם שמשתנה תוך כדי תנועה. הוא עושה שינויים והתאמות ואפילו משלב אלמנטים חדשים בין מופע למופע. המיתולוגיה היוונית והתרבות המערבית הם שפה ללא מילים ומשחק של אסוציאציות שאיתם הוא עובד. אצלו אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז הוא לא בהכרח ברווז.  סיטואציות בחיים הופכות לרעיון. הוא שואל את עצמו שאלות על החיים כשהוא עובד בסטודיו. עד שמלאו לו 50 הוא לא הרגיש שהמוצא היווני שלו משפיע על היצירה. כיום הוא משלב דימויים מהמיתולוגיה היוונית שמתאימים ליצירה ולא להיפך.

 

על הלהקה ומסע ההופעות הוא אומר ״אני חייב להיות בין אנשים. במקור אני צייר שעובד לבד אבל מעדיף להיות עם הלהקה ולפגוש את הקהל שלי. אנשים עבורי הם השראה, מקור ליצירה ומעניקים לי שמחת חיים״. הוא מגדיר את המופעים שלו היברידים בעולם המחול, כוראוגרף של אלמנטים ויוצר דמויות שמופיעות ונעלמות לנגד עיני הצופים. זאת כוראוגרפיה של אשליות. הוא מסכם ״אני לא יודע ולא מדבר את שפת המחול אבל יודע הרבה מאוד על תנועות הגוף האנושי״.

 

קצב התרחשויות מסחרר

הדינמיקה, התנועה וקצב ההתרחשויות על הבמה מסחרר. בכל רגע נתון ישנן סיטואציות שמושכות תשומת לב. זהו מופע שמשאיר את הקהל מרותק ומסוקרן. יצורים דמויי חרקים משעשעים את הצופים, מוטציות של שני רקדנים מחוברים חשופי איברים נראים כמו יצור מעולם אחר. שור עצום שמדמה את המינוטאור מופעל על ידי הרקדנים ומתנהג כמו במלחמת שוורים. רקדנים נמצאים בתוך קרביו, רקדנית ערומה לחלוטין רוכבת על גבו, רקדן ערום משקה את השור מדלי מים.

 

אפרודיטה בדמותה של המדונה מרוקנת מחבצת חלב שניגר על הבמה עד שהתינוק מופיע בין זרועותיה. ונוס ממילו מופיעה כשזרנוקי מים מקיפים אותה כמו במזרקה, אוחזת בידה גביע שמפנייה ומפיקה פרצי צחוק מהקהל. רקדנים מסתחררים בתוך חישוק כמו לוליינים חולי ירח. חומת לבנים הופכת ליצירה סיזיפית של פירוק, הרכבה וקריסה. דמותה של הבתולה ששוקעת בים כמו שמש מוקפת באבק כוכבים עד העלמותה המוחלטת. בדומה למפץ הגדול הכל מתפרק ונהרס ומתחיל מחדש עם בריאת העולם וניסיון נואש של רקדן יחיד ליבש את הבמה שהפכה לבריכת מים גדולה. כל כך הרבה דימויים, מסרים ונבואות זעם באים לידי ביטוי על הבמה.

 

 

7 גברים צעירים ורקדנית יפהפייה אחת מחוללים לעיני הקהל דרמה ללא מילים לצלילי הקלאסיקה של ויוואלדי. גם בסצנות שפאפאיואנו בחר לשמור על זכות השתיקה ישנם צלילים של תנועה על הבמה שרק מגבירים את המתח והדממה רועמת גם באולם עד כדי תחושה שהנשימה נעתקת. צלילי הניאון, צרצור הצרצרים, המים הזורמים מהברז שמותקן על הבמה, החלב שניגר מבטנה של מדונה שסוחטת וסוחטת עד שנוצר מפל של חלב והתינוק נולד. היא נישאת על מיטה שחורה על ידי הכמרים ונעלמת בחשיכה ובעקבותיה מופיעה הגברת הזקנה שהופכת לעלמה צעירה שטובעת בים.

 

פאפאיואנו החל לעבוד על היצירה לפני הקורונה והמשיך במהלכה כשישב ספון בביתו באתונה. לא צריך להיות עם דמיון מפותח במיוחד כדי להבין את המחשבות האפוקליפטיות שחלפו בראשו. תוהה אם האנושות נענשת על הפגיעה בטבע וסוף העולם קרב. אפשר רק לדמיין אותו יושב עם כוס אוזו מלאה קרח ומקשיב לצלילים שמשמיעים היתושים כשהם נתפסים במכשיר קוטל חרקים. שם הכל התחיל ונקווה שנבואות הזעם שלו יישארו נחלת הבמה בלבד.

 

לינק לטריילר - https://www.youtube.com/watch?v=WNolVbwWJV4