ספרד - לאס פאייס - פסטיבל האש בוולנסיה
אחת לשנה, בשבוע שבין ה־12 ל־19 בחודש מרס, משתנים סדרי עולם בעיר ולנסיה השלישית בגודלה בספרד. הלילות הופכים לימים בפסטיבל קומי, חושני, צבעוני ופרוע של מוסיקה, אלכוהול, ריקודים, פרחים, תהלוכות צבעוניות, תלבושות ססגוניות, מדורות ענק, זיקוקים ובעיקר - אש ורעש. הרבה אש והרבה רעש.
העיר ולנסיה רעדה
ענן של אבק שריפה לבן ולאחריו רעם אדיר בעוצמתו, סימל את תחילתן של עשר הדקות הרועשות ביותר בחיי. כיכר העיר ולנסיה רעדה ואיתה נחרדו עשרות אלפי האנשים שנדחסו בצפיפות, בהמתנה, למופע האורקולי הפרוע ומחריש האוזניים. כמות אדירה של חומרי נפץ וחזיזים נורו לעבר השמים ברעש עז, עשרות אלפי חזיזים הוטחו אל הרצפה במרווחי זמן משתנים והשמיעו קולות נפץ. לכל אלה התחברו שרשראות של אלפי זיקוקים קשורים זה לזה בחבל, כשהם מופעלים בזה אחר זה ויוצרים רצף קולני של פיצוצים שצבעו את השמים בלבן.
מדליקים את השמיים
המסקלטה (MASCLETA) היא חוויה טוטאלית של תצוגת זיקוקים יומית, שמשתלטת על כל החושים וחודרת לגוף. עם כל עוצמתה היא רק אחד מעשרות האירועים בשבוע "לאס פאייס" (LAS FALLAS) שהוא פסטיבל האש של ולנסיה. הפסטיבל מסמל את בוא האביב ומסתיים ביום חגו של יוסף הקדוש SANT JOSEP (סן חוזה בשפה הקטלנית המקומית).
צילום: חנוך (נוקי) שגב
בובות ענק גרוטסקיות
"הפָאייס", הן יצירות אמנות מדהימות - בובות ענקיות וצבעוניות, העשויות עיסת נייר, שמתוכננות ונבנות בקפידה במשך שנה שלמה על ידי מיטב הקריקטוריסטים והאמנים הפלסטיים בוולנסיה. הפאייס מבטאות - בדרך כלל בצורה קומית, גרוטסקית ובעלת מאפיינים סאטיריים - אירועים פוליטיים, חברתיים וכלכליים שהעסיקו את התושבים בשנה שחלפה. ביומו האחרון של הפסטיבל הן נשרפות אחר כבוד, בזו אחר זו, בחגיגת מדורות סוערת בכל רחבי העיר.
משחקים באש
לפסטיבל האש מסורת ארוכת ימים בוולנסיה. מביקור במוזיאון הפאייס בעיר עולה הרושם כי מאז ימי הביניים לא ויתרו הקטלנים על שום הזדמנות להבעיר מדורות ו"לשחק באש". במאה ה־15 כבר היה נפוץ בוולנסיה השימוש במלה "פאיה" לתיאור לפידי אש גדולים, שהובערו בראש מגדל הפעמון המרכזי בעיר (MIGUELETE TOWER) לקראת כל ביקור מלכותי. כך, למשל, קיבלו תושבי העיר את פניהם של פליפה השני ושל פליפה השלישי ואחותו, הנסיכה איסבל. לפידי אש הודלקו בראש המגדל גם כדי להתריע על התקרבותן של אוניות פיראטים לחוף, וכך ציינו בוולנסיה חגים ואת יומם של הקדושים המקומיים השונים.
חגיגת האביב
על פי ההיסטוריה המקומית, מקורו של פסטיבל האש בבתי מלאכה קטנים בעיר לפני כמה מאות שנים. בימי החורף החשוכים נהגו הצורפים, מנפחי הזכוכית, החייטים והנגרים לעבוד בסדנאותיהם לאור נרות או מנורות שמן, שנתלו על חצובת עץ מרובת זרועות. עם סיום החורף, הוצאו חצובות העץ לחצרות ונשרפו באקט שסימל את בואם של האביב ושל ימי השמש הארוכים, שבהם אפשר לעבוד ללא צורך בתאורה מלאכותית.
תהלוכות יומיות
מידי יום מתקיימות בעיר תהלוכות, שרובן נושאות גוון דתי כאות תודה למדונה ובהן משתתפות מאות קבוצות שכונתיות של גברים, נשים וטף. כולם לבושים במיטב מחלצותיהם ברוח המסורת המקומית. שלושה דורות צועדים בגאווה לאורך רחובות העיר כשאלפי מקומיים ותיירים ספרדים (מעט מאד תיירים מבחוץ) מלווים את מצעדם בתשואות. מאות תזמורות מקומיות מלוות את התהלוכות.
מדונה מפרחים
המצעד המרכזי הוא האופרנדה (OFFERENDA)- העלאת מנחות פרחים למדונה המגנה על הנזקקים. מנחות הפרחים מעוצבות על ידי צוות שוזרים מיומן והופכות לדמות המדונה המתנשאת לגובה כעשרה מטרים בכיכר של הקתדראלה. המצעד נמשך לאורך כל הלילה והיום שלמחרת עד להשלמת מלאכת השזירה.
כאילו לא היה
בולטת לעין העובדה שיום למחרת הפסטיבל, לאחר שריפת הפאייס והצגת סידורי הפרחים העיר נשארת נקייה וללא כל סימן היכר שהתקיים בה האירוע. מאות צוותים של מנקים מצוידים ומאובזרים, פושטים על רחובות העיר בסיום השריפה ומסלקים כל זכר לערמות האשפה המעשנות שהיו יום קודם לכן בובות ופסלים מרתקים.
שווה ביקור
העיר ולנסיה מצדיקה ביקור גם בימים של שגרה. בימים שנערכים אירועים הם מתקיימים באזור העיר העתיקה. היא בנויה כמבוך של סמטאות ורחובות קטנים בצמוד לבנין העירייה. לאורך הרחובות ממוקמים כנסיות, מנזרים, חנויות קטנות, מסעדות ובתי קפה. במקומות רבים מכריזים שלטים מאירי עיניים על הפאייה שהיא המאכל הלאומי שמקורו בוולנסיה. במרחק לא גדול ממרכז העיר נמצא קומפלקס חדש יחסית של מוזיאונים מודרניים ומבנים נוספים שהבולט בהם הוא קולנוע "חצי כדורי" המעוצב כספינת חלל. הפאלאסיו דה מארקס דה דוס אגואס (Palacio de Marqués de Dos Aguas), ארמון מפואר מבפנים ומבחוץ והקתדראלה של ולנסיה הם שני אתרים מעניינים הממוקמים במרכז העיר ומומלץ לבקרם.
הכותב: חנוך (נוקי) שגב, מארגן קבוצות צלמים לחו"ל טל. 054-4443666
