סינית אני מדברת אליך - הנשים הצבעוניות על דרך המשי

 

 מסע בדרך המשי של סין על גבול קזחסטן, טג'יקיסטן, מונגוליה וטיבט עם דגש על הנשים הסיניות

 

פרק הפתיחה שבו בחרתי להתחיל את המסע שלי ב"דרך המשי" הוא הצדעה לנשים שחיות בסין. 46 קבוצות אתניות מרכיבות את העם הסיני שכולל מיליארד ו-400 אלף תושבים. הנשים המיוחדות והצבעוניות שמהוות מחצית מהאוכלוסייה ראויות להתייחסות מיוחדת. הן אינן בוחלות בעבודה קשה ובתפקידים שמזוהים לרוב עם גברים. הלאומים השונים שמרכיבים את האומה הסינית נעים מרועי עדרים עד לאנשי עסקים והנשים מהוות חלק חשוב בכלכלה, בתעשייה ובמסחר של העם הסיני.

 

מספר דורות חיים יחד ומגדלים את הילדים    (צילום: רונית סבירסקי)

 

אם התפוחים

המסע שלנו מתחיל באלמטי הנמצאת על גבול קזחסטן וסין. העיר ששמה בעברית "אם התפוחים" זרועה בשדות ומטעים ומהווה פתיח לאזור "כרי הדשא" הקזחים שאליהם מגיעים לאחר שחוצים את הגבול לסין. הנשים שפגשנו בדרך עובדות בחקלאות, חורשות, זורעות, קוצרות, קוטפות ומוכרות את הסחורה לצד הדרך. כשמגיעים לסין מתחלפים המראות לשדות ירוקים ומרבדי לבנדר סגולים. החקלאים לבושים בבגדים אפורים וכובעי קש שעדיין נותרו שריד לסין של ימי מאו.

 

נשים נודדות יחד עם הגברים וחולבות את העדר   (צילום: רונית סבירסקי)

 

 

רועות ורודות דבש

האיכרים הקזחים מתגוררים בסין במחוז אוטונומי "אילי" (ILI) והצצה אל בתיהם מגלה צורת חיים שהייתה מקובלת במאה ה-19. משק אוטרקי קטן שמתנהל מאחורי חומה. המשפחה המורחבת שכוללת שלושה דורות חולקת חללים שונים בבית כפרי קטן, במרכז גינה שבה מגדלים את צרכי הבית וחצר שמחזיקים בה את העדרים. בקיץ הם עולים ל"כרי הדשא" הגדולים כדי לרעות את הצאן.

 

הנשים מגדלות את הילדים, מטפלות בגן הירק, מבשלות, מנקות, רוקמות, אוספות דבש מהכוורות ומסייעות לגברים בקיץ כשהם נודדים בהרים. מלאכת הרקמה אצל הקזחים והמונגולים היא חלק משגרת החיים. הכבשים והיאקים מהווים את מקור הצמר וממנו מכינים את הבגדים, השמיכות, השטיחים והקישוטים של "היורטות" שבהן מתגוררים במהלך עונת הנדידה.

 

היורטות שבהן מתגוררים הקזחים בעונת הנדידה  (צילום: רונית סבירסקי)

 

חיי הנוודות אינם קלים ודורשים תזונה מיוחדת שגם עליה מפקחות הנשים. ייבוש בשר הסוסים בחודשי החורף הקרים מאפשר להם להתבסס על תזונה של חלבונים מהחי כשהם רחוקים ממרכזים עירוניים. הן חולבות את הסוסות, היאקים והעיזים כדי לספק חלב לכל המשפחה ומלקטות עצים לבעירה לחימום האוהל. הן רוכבות על סוסים במיומנות של סייס מקצוען ובערים הגדולות רואים אותן דוהרות בהמוניהן על וספות ועגלות חשמליות קטנות.

 

מכינות אטריות טריות

במטבח קטן על אם הדרך במחוז "באיאנבולק" שבו משתרעים כרי הדשא של הרועים המונגולים פגשנו את הנשים שמכינות אטריות נפלאות. הקמח והמים הופכים בידיים מיומנות לשרוכים דקיקים שמעופפים באוויר זמן ארוך, נזרקים לסיר מים מבעבעים ונשלפים במרקם ובגמישות הנכונה.

 

אורגות שטיחי משי

המיעוט השלישי שאותו אנחנו פוגשים לאורך "דרך המשי" הם האיגורים המוסלמים. העיר המרכזית שבה הם מתגוררים היא קאשגר והשוק שלה מושך אליו אלפי מוכרים וקונים מדי יום. הנשים האיגוריות לוקחות חלק פעיל בעבודת השוק, אפשר לראות אותן במהלך משא ומתן על מחיר פרה או כבשה בשוק הבשר או בניהול דוכנים והכנת מאכלים ומשקאות למכירה.

 

 אורגות שטיחי המשי   (צילום: רונית סבירסקי)

 

בכבישים הראשיים של העיר קאשגר הן נוהגות בהמוניהן על ווספות חשמליות ומסיעות את בני המשפחה והילדים. במסגד המוסלמי החשוב אבה חוג'ה הן לבושות בבגדי מסורתיים ומדריכות את המבקרים. במפעל לייצור שטיחי משי הן מתמחות באריגה על נול על פי סקיצה מצוירת. כשהתארחנו בבית פרטי זכינו לשמוע נגנית בעלת מוניטין שניגנה על כלי מיתר בלוויית תזמורת איגורית ובנותיה עטורות בצמות שחורות ארוכות רקדו בלבוש ססגוני את ריקוד החיזור האופייני להם.

 

מחוללות בטבע

את המיעוט הטג'יקי פגשנו בעיר קשקורגאן שפירוש שמה הוא "מצודת האבן". בכניסה לעיר ניצבת מצודה עתיקה ומרשימה שהעניקה לעיר את שמה. העיר מוקפת ברכסי הרים גבוהים ומושלגים שיוצרים בה תופעת טבע נדירה. כמות מי השלגים ומי התהום העצומה גורמת לנביעת מעיינות על פני שטח עצום שרובו מכוסה בעשבייה ירוקה נמוכה. הטג'יקים בנו על פני המים גשרים שניתן לפסוע עליהם להביט במעיינות הנובעים ובנוף המרשים של הרכסים המושלגים. בלב הטבע היפהפה הזה הופיעו בפנינו צמד מחוללות בלבוש טג'יקי מסורתי כשהן מלוות בחבורת נגנים אף הם בבגדים רקומים בשלל צבעים. הנשים הטג'יקיות מפורסמות במלאכת הרקמה שלהן בעיקר בכובעים, בצעיפים ובשטיחונים המיועדים לעיטור הבית.

 

 המחוללות הטג'יקיות בתלבושת מסורתית (צילום: רונית סבירסקי)

 

הביקור שלנו באגם השמימי היה כרוך בנסיעה באוטובוס קטן ולאחריו רכב חשמלי שכל אחד מהם העלה אותנו לתחנה גבוהה יותר. בחלק ניכר מהרכבים נהגו נשים בדרך פתלתלה וצרה. האגם השמימי ממוקם בגובה 2000 מטרים מעל פני הים והנוף הנשקף משיא הרכס הוא אכן שמימי.

 

מייבשות צימוקים ומלונים

משיא לשיא. המשכנו לשקע טורפאן שהוא המקום השלישי הנמוך ביותר בעולם אחרי ים המלח וג'יבוטי. זהו אחד האתרים המרכזיים על דרך המשי שבשל חשיבותו החליף שליטים רבים לאורך השנים. תנאי מזג האוויר הקיצוניים באזור ושפע מי השלגים מאפשר לגדל גפנים על פני שטחים עצומים. האוכלוסייה המקומית מתמחה בגידול ענבים וייצור צימוקים. הליכה בסמטאות הכפר מגלה חצרות ענקיות ומבני מגורים שמורכבים משתי קומות כשקירות הקומה העליונה מחוררים בחרכים קטנים ובחלל הפנימי תלויים אשכולות הענבים לייבוש. הנשים עוסקות במלאכות הבית ובייצור הצימוקים.

 

ייבוש מלונים על אם הדרך   (צילום: רונית סבירסקי)

 

 

מטפלות בדיונות

במחוז דונחואנג שממוקם בספר מדבר גובי הבנו את המשמעות של דיונות חול אינסופיות. למרגלות גבעות החול העצומות התארחנו באחד המלונות היפים שהיו לנו במהלך הטיול. מלון שמשדר זן בודהיסטי מעורב בסגנון סיני ויפאני. קירות המלון פשוטים למראה אבל בראשם נטועות פגודות מסוגננות. גנים רחבי ידיים, גינון מוקפד, עצי ערבה בוכייה ונחלונים זורמים בין המבנים. החצרות הפנימיות מעוצבות בשיטה הזן הבודהיסטי מרופדות באבני חצץ קטנטנות שסודרו במעגלים ושורות סימטריות ליצירת אנרגיות שלוות למתבונן בהן. המתחם כולו מוקף בדיונות חול ענקיות ובלב המלון הוקם ספא שבו הנשים מתמחות בטיפולים ועיסויים מיוחדים.

 

מלון דונחואנג בלב דיונות מדבר גובי  (צילום: רונית סבירסקי)

 

עובדות בשדות ושרות בגנים

בדרכנו לחבל צ'ינגחאי על גבול טיבט פגשנו בנשים שעוסקות בעבודה בחממות חקלאיות, בקטיף פלפל חריף ובייבוש מלונים. מחוז צ'ינגחאי מתמחה בגידול צמח הקנולה לייצור שמן והמרבדים הצהובים שנפרשו בפנינו היו מראה שקשה לשכוח. בעיר ג'אנג יה התחלנו את הבוקר בסיור בגן ציבורי אופייני לסינים. הם מתרגלים טאי צ'י, מנגנים, רוקדים ושרים ורק אחר כך מתחילים את היום. במקהלה ובתזמורת לקחו חלק נשים רבות.

 

נשים עוסקות בחקלאות   (צילום:רונית סבירסקי)

 

מציירות טנקות

עיר המחוז טונגרן חשפה בפנינו מקצועות מעניינים אחרים שנשים עוסקות בהן. במקדש טיבטי-בודהיסטי מרשים ביופיו  WUTUN פגשנו סטודנטית צעירה שעברה הכשרה במשך שנים רבות על מנת שתוכל לצייר טאנקות. אלו הם ציורים וכתבי קודש שמשמשים לקישוט ולתלייה במקדשים הטיבטים. במקדש הטיבטי הגדול ביותר של המחוז LONGWU הן מסייעות לנזירים בבישול ובתחזוקת המנזר ורבות מהן מגיעות לטקסי התפילה במקדש.

 

פגשנו אותן בשלל צבעים, מראות, לאומים ותפקידים. הן משמשות גם כמדריכות טיולים ודוברות שפות שונות, משמשות בתפקידים שונים בבתי המלון שבהם התארחנו ואפילו משמשות כ"בל בוי". הן סוחבות את המזוודות הכבדות ומסרבות לקבל עזרה כשמציעים. זוהי סין מזווית נשית קצת אחרת.