אינדונזיה - האי ג'אווה, גני תענוגות מלכותיים ו-120 הרי געש

 

המראה שנשקף מחלון המטוס לקראת הנחיתה באי ג'אווה באינדונזיה הוא קדימון למה שצפוי בטיול באחד המקומות האקזוטיים בעולם שהטבע עדיין שולט בו. שטחים עצומים של יערות גשם סבוכים, הרים נישאים, אגמים תכולים, גשרים תלויים, שדות אורז ובתים כפריים קטנים נטולי מגע אורבני

 

 שדות אורז ויערות באי ג'אווה    צילום אוויר: רונית סבירסקי

 

300 שפות ודיאלקטים

אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם והרביעית במספר האוכלוסין שבה. היא מונה למעלה מ-280 מיליון תושבים. מדינה של הרי געש פעילים, יערות, בעלי חיים, קופי אורנג אוטנג, לטאות דרקון, חופי ים בתוליים, אתרי צלילה עם שפע של אלמוגים ובעלי חיים ימיים. מדינה שדוברים בה למעלה מ-300 שפות ודיאלקטים ובכל זאת מאחדת את כולם תחת כנפיה. רוב תושביה הם מוסלמים אבל ישנם גם נוצרים, בודהיסטים, מאמיני הינדו ושבטים שמקיימים פולחנים הקשורים בגלגול נשמות, שדים ורוחות. הרוחניות ששולטת באיים השונים עוטפת את התיירים שמגיעים לביקור ומשנה את קצב הנשימה והחשיבה. יש באיים האלה שלווה רוחנית שקורנת ומשפיעה על המקומיים והזרים.

 

חנות בחזית הבית     צילום: רונית סבירסקי

אינדונזיה של כולם      צילום: רונית סבירסקי

 

פסלים שמבלבלים את הרוחות

שדה התעופה בג'קרטה מודרני עם שילוב של אלמנטים דקורטיביים מהמיתולוגיה המקומית. הוא עמוס ורוחש תנועה בעיקר של תושבים מקומיים ומעט תיירים. התנועה בכביש הראשי עמוסה מאוד ושוקקת טוסטוסים, אופניים וריקשות. בכל מקום ניתן לראות חניונים של ריקשות שנקראות בשפה המקומית בצ'אק. התרבות השורשית באה לידי ביטוי לאורך הדרכים הראשיות והצדדיות. בכל צומת ניצבים פסלי ענק שמטרתם לבלבל את הרוחות, מזרקות מים, שערים כפולים מפוארים. לצדי הדרך שפע של גנים מטופחים, דוכני מכירות של אומנות מקומית, פירות וירקות.

 

 טוסטוסים בין מכוניות     צילום: רונית סבירסקי

גשרים תלויים על בלימה   צילום: רונית סבירסקי

 

אי של תרבות ואומנות

האי ג'אווה (Java) הוא החמישי בגודלו באינדונזיה ואחד מתוך 17 אלף איי אינדונזיה שרק 6000 מתוכם מיושבים. האיים פזורים משני צדי קו המשווה באוקיינוס ההודי על פני יותר מחמשת אלפים קילומטרים דרומית לסינגפור. באיים השונים התיישבו מהגרים ממדינות סמוכות והיא נשלטה על ידי אימפריות ומשטרים לאורך השנים עד שקיבלה את עצמאותה ב-1949 והפכה לרפובליקה. החל משנת 1998 היא מדינה דמוקרטית שמורכבת מקבוצות אתניות שונות שיוצרות בליל של דתות, שפות ותרבויות. שפה אחת נועדה לאחד בין כולם ונקראת בהאשה אינדונזית.

 

 מדינה שעדיין לא הצליחה לספור את כל האיים שלה     צילום אוויר: רונית סבירסקי

 

אורכו של האי ג'אווה הוא כאלף קילומטר ומבנהו צר וארוך. 120 הרי הגעש שפזורים לאורכו הם אחד הריכוזים הגבוהים בעולם של הרי געש על פני שטח מצומצם. האדמה הפורייה שנוצרה כתוצאה מהפעילות הוולקנית הניבה חקלאות ענפה ויחד אתה צפיפות אוכלוסין גדולה עם 145 מיליון תושבים ו-10 מיליון נוספים בכפרים הסובבים את העיר. למעלה ממחצית תושבי אינדונזיה חיים בג'אווה והיא מהווה את המרכז הכלכלי של המדינה. מבנים מודרניים, עיירות קטנות לצד כפרים חקלאיים מוקפים בשדות אורז נושקים זה לזה בצפיפות גדולה וכמעט ללא מרחבים פנויים.

 

 אוכל רחוב עם כפפות ניילון ומסכה     צילום: רונית סבירסקי

 

תנאי החיים הטובים באי מאפשרים רמת חיים גבוהה יותר מאשר באיים האחרים ותושבי האי גאים במוצאם. חינוך לערכים, לנימוסים והשכלה הם חלק חשוב בחיי התושבים. ישנם אתרים היסטוריים ודתיים ותחום התרבות מפותח ברמה כמעט מערבית עם מופעי תיאטרון, מוזיקה, בלט, תאטרון בובות, עבודות יד, מוזאונים וגלריות לאמנות.

 

 אמן בטיק מצייר על המדרכה    צילום: רונית סבירסקי

 

שלוש ערים מרכזיות ממוקמות בג'אווה, הבירה ג'קרטה (Jakarta) באזור הצפון מערבי, עיר הנמל סוראבאיה (Surabaya) במזרח ובלב האי ג'וגג'קרטה (Yogyakarta) או בקיצור ג'וגג'ה (Jogja).

 

ג'וג'ה אינה עיר גדולה אבל 400 אלף תושביה יוצרים צפיפות ועומס תחבורתי גדול. הנהגים משלמים לבחורים צעירים שיעמדו לצדי הדרכים ויעזרו להם להשתלב בתנועה. לכן יצאנו לטייל ברחבי העיר בריקשות קטנות שנקראות בצ'אק.

 

 מתנייעים עם בצ'אק      צילום: רונית סבירסקי

 

ארמון הסולטן המלכותי

המתחם שבו ישבו שליטי ג'וגג'ה בלב העיר העתיקה נקרא קראטון (Kraton). המבנה שהוקם ב-1755 מזכיר את מתחמי הארמונות של שליטי סין מעין עיר בתוך עיר. שטח גדול מוקף חומות מסיביות שמתגוררים בו עשרות אלפי אנשים. יש בו גנים יפהפיים, שוק, חנויות, בתי ספר, מסגד אולמות אירועים עם מופעי מוזיקה, קונצרטים וריקודים מסורתיים. מבני מגורים לצוות עובדי הארמון, אורוות, מגורים ומגרש מסדרים לאנשי הצבא. הארמון עצמו כולל אולמות רחבי ידיים. ארמון הסולטנים בג'וגג'ה נותר היחידי מבין כל ארמונות השליטים האינדונזים הודות למאבק האיתן שלהם בשליטים ההולנדים. השליט עדיין פעיל ומעביר את השלטון לצאצאיו מדור לדור.

 

ארמון הסולטן    צילום: רונית סבירסקי

 

אולם הכתר מוקדש לסולטן הנערץ חאמנגקו-בואונו התשיעי  (Hamengko Buwono IX) שהוביל את המאבק בהולנדים. בביתן ההיסטורי נמצאים המסמכים של קבלת העצמאות מההולנדים עם פרטי ריהוט שנותרו מהתקופה. האפריון המלכותי משקף את השילוב יוצא הדופן בין הדת המוסלמית למסורת המקומית. הוא מעוצב בפרחי לוטוס, בדרקונים ובציפור האדם המיתולוגית שמוכרת מדת ההינדו ככלי התחבורה של האל וישנו ובאינדונזיה תפקידה לשמור על השליטים.  השער המכונף הוא השער האחורי שממנו נכנס המלך ויצא אל הציבור דרך השער הקדמי.

 

הביתן ההיסטורי     צילום: רונית סבירסקי

 

הסולטן שהציץ לבנות

בחלקו המערבי של המתחם נמצאים גני התענוגות המלכותיים טאמאן סארי (Taman Sari) שהוקמו באמצע המאה ה-18 ונעזבו במהלך השנים. נותר בהם ארמון המים במרכזו של אגם מלאכותי מוקף בריכות שחייה מדורגות, מעברים ותעלות תת קרקעיות. הבריכה הגבוהה שימשה את הסולטן שיכול היה לצפות ממנה בבריכה שבה רחצו הנשים, הנסיכות והפילגשות. שביל קטן מוליך מהבריכה אל ביתן פגודה ששימש אותו לתפילה ולמדיטציה.

 

 בריכות השחייה המלכותיות       צילום: רונית סבירסקי

 

בסמוך למתחם המלכותי נמצא שוק הציפורים פאסאר נגאסם (Pasar Ngasem) שמתמחה בציפורים אקזוטיות ששירתן יוצאת דופן. הן מוצגות לקונים המקומיים שצופים בהן מהופנטים ומוכנים לרכוש אותן במאות דולרים. בודקים על נוצה ותזוזה ובעיקר מאזינים לשירתן. דוכני אוכל רחוב פזורים בסמטאות הצרות סביב המתחם המלכותי ואחד ממאפי הבצק המפורסמים הוא באקפייה Bakpia.

 

 מכינות את מאפה הבצק העגול בקפאיה    צילום: רונית סבירסקי

 

בטיק, תאטרון צלליות ומופע בלט

את עבודות היד באי אפשר לראות גם בבתי המלאכה המקומיים ולפגוש את האומנים והיוצרים. אזור שמרכז בתי מלאכה ומלאכות יד שבהם יוצרים את הצלליות והבובות המיועדות לתאטרון, צורפים עוסקים בהכנת תכשיטים וכלי כסף, אמנים אחרים מתמחים באבנים טובות, פנינים ויהלומים. אנחנו מבקרים בבית מלאכה שמתמחה בעבודות בטיק. הביקור במקום כולל הסבר על התהליך שמתחיל במריחת שעווה על הבד ולאחריו מתבצעת הצביעה. הם מציירים ומעטרים בדי משי או כותנה שמיועדים לשמש כמפות או כסרונג עם ציורים של מוטיבים קלאסיים. מידות הסרונג נעות בין 2 ל-2.5 מטרים רוחב ו-1.15 מטר גובה. בטיק איכותי נמדד בכך  שהוא מעטר את הבד משני צדדיו.

 

 אמנות הבטיק    צילום: רונית סבירסקי

יוצר צלליות מעור של באפלו    צילום: רונית סבירסקי

 

תאטרון הצלליות מוצג במתחם הסמוך לארמון הסולטן. הצלליות עשויות מעורות באפלו שגוזרים ומחררים אותם לפי הדמויות הלקוחות מסיפורי הדת ההינדית העתיקה הראמאיינה. אמן הצלליות מניע אותן בדרך שיוצרת סיפור שמלווה במוזיקה מסורתית של תזמורת הגמלאן בליווי גונג, מצלתיים, תופים וקסילופונים שעשויים ממתכות שונות.

 

תיאטרון הצלליות לפני ואחרי המסך     צילום: רונית סבירסקי

תזמורת הגמלאן שמלווה את תאטרון הצלליות      צילום: רונית סבירסקי

 

חוויית תרבותית נוספת היא מופע בלט הראמאיינה שמוצג בתאטרון פתוח. הרקדנים-שחקנים מאפשרים לקהל לצפות בהם בחדרי ההלבשה בשלבי ההכנה למופע, איפור הפנים דורש זמן ומונח שכבה על שכבה עד שמתקבלת התוצאה הסופית שנראית כמו מסכה. המופע שואב את השראתו מסיפורי המסורת ההינדית ומשתתפים בו רקדנים ורקדניות בתלבושות מסורתיות ססגוניות כשהם מלווים בצלילי תזמורת הגמלאן.

 

 מתאפרים לקראת בלט הראמאיינה     צילום: רונית סבירסקי

רקדניות  ורקדנים בתלבושות מקושטות ואיפור כבד      צילום: רונית סבירסקי

 

בפרק הבא – עמק המלכים, הסטופה הגדולה ביותר בעולם ומופע טראנס