בריכות הפלמינגו באילת - הם הגיעו לאכול סרטנים

 

הפלמינגו ניצבים על זוג רגליים ורודות וכשהם מתעופפים מתגלות נוצות בגוון ורוד ואדום לוהט מתחת לכנפיהם. הם אוהבים לפצח חסילונים ורודים ואצות כחולות שמעניקים להם את צבעם והסיכוי הגדול ביותר לצפות בהם בישראל הוא בבריכות מי מלח בסמוך לאילת 

 

צילום: רונית סבירסקי

 

אין ספור גרסאות שמעתי על הזמן והשעה המתאימה לצפות בפלמינגו. חובבי הצפרות מייעצים להגיע בחודשי נדידת הציפורים במרץ-אפריל ובאוקטובר, בשעת בוקר מוקדמת עם הזריחה או לקראת שקיעה. תושבי אילת שחולפים על פני הבריכות בצאתם ובבואם אל העיר מדווחים שהלהקות מגיעות בכל שעות היום ובעיקר לפנות ערב. אני הצלחתי לראות להקה עם עשרות פריטים בשעת צהרים ביום של אובך כבד נטול שמש. המסקנה היא שאין להם לוח זמנים צריך טיפת מזל כדי לפגוש אותם, וכיוון שלא מדובר במסע מפרך שווה לקפוץ לביקור כשאתם באזור ואולי תזכו לראות אותם במלוא ורדרדותם.

 

טיפ חשוב לקראת ביקורכם באתר. הפלמינגו כנראה פגשו בעונות קודמות מטיילים קולניים ומאיימים שגרמו להם להיעלם מהשטח לשנה שלמה. עכשיו כשהם חזרו לבריכות ובכל עונה מספרם עולה, כדאי לנהוג בהם בהתאם, לכבד את אזור המחייה שלהם ולשמור על שקט. גם אם תצליחו לראות להקה גדולה כל רעש קטן יפריח אותה במהירות ותישארו עם בריכות מים מלוחים.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

הדרך אל בריכות המלח עוברת מכביש 90 כשנוסעים מאילת צפונה. בנקודה שבה יש שילוט בצבע חום חוות עברונה, בארות שרשרת פונים ימינה (מזרחה) ועולים על דרך עפר. השביל ממשיך בין מטעי דקלים עד לנקודה שבה נפרשות בריכות מלח גדולות. זו הנקודה שבה צריך לעצור, לשלוף משקפות ומצלמות עם עדשות טובות ולתצפת עליהם בשלווה.

 

החיים בוורוד

הם עסוקים רוב הזמן באכילה והתנוחה השכיחה שבה תלכדו אותם בעדשה היא עם הזנב למעלה והראש שקוע במים. כשהלהקה נעה מנקודה לנקודה זה הזמן לראות את צווארם הארוך מזדקר אל על. הגבוהים ביניהם מגיעים עד לגובה 2 מטרים. הצוואר הוא דקיק וארוך ומאפשר להם לצלול לעומק כדי להגיע אל הסרטנים, הרכיכות והאצות. הצוואר הגבוה משמש גם ככלי הגנה לתצפיות למרחוק על מנת לזהות טורפים פוטנציאלים שמאיימים עליהם.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

מוצאם של הפלמינגו הוא מיבשות אפריקה, אסיה ואירופה. המקור, שצורתו כמו וו עקום מאפשר לו לתפוס את המזון ולסנן את המים והבוץ בו זמנית. בריכות המים באילת מהוות עבורם נקודת עצירה מצוינת על תוואי הנדידה שלהם והמים הרדודים מאפשרים להם להגיע לשפע של מזון. אל הפלמינגו מצטרפות ציפורים נודדות נוספות, ברכיות, חופמאים, תמירונים ושחפיות. ישנן שנים שחלק מהפלמינגו מעדיפים להישאר באילת ולא להמשיך לנדוד בזכות שפע המזון הזמין שיש להם. בטבע הם חיים כ-25 שנים בממוצע בגן חיות הם מאריכים ימים. משמעות השם פלמינגו בפורטוגזית הוא להבה יוקדת ובעברית הוא קיבל את השם שקיטן.

 

תמירון        צילום: רונית סבירסקי

 

מטילה ביצה אחת לבנה

בריכות המלח הפכו לפרויקט שימור של הפלמינגו המצוי. הם מגיעים בנדידת הסתיו מאזורים מרוחקים ביניהם: איזמיר בטורקיה ואגם רומייה באיראן. הפלמינגו הצעיר מתהדר בפלומה לבנבנה-אפורה וכשהוא מתבגר הנוצות מקבלות את הגוון הוורוד העז. המזון האהוב עליהם בבריכות המלח הם סרטנים זעירים בשם ארטמיה, שנישאים במים כמו ענן ורוד. כתוצאה מכך שפרטים רבים בוחרים לחרוף בישראל ולא להמשיך לנדוד הפכו בריכות המלח לבית גידול למגוון עופות מים. בשנת 2018 הגיע לאילת פלמינגו שחור שנשאר שנתיים וחזר לביתו.

 

בריכות אידוי מלח        צילום: רונית סבירסקי

 

הזכר והנקבה מחפשים אזור בוצי כדי להקים בו קן ולקנן. יש לו צורה של קונוס בקוטר 35 סנטימטרים ובגובה 30 סנטימטרים. הנקבה מטילה ביצה אחת לבנה וזוג ההורים דוגרים עליה 4 שבועות עד לבקיעת הגוזל. המזון העיקרי שלו הם חסילונים ורודים ואצות כחולות שמכילות בטא-קרוטן ומעניקות לו את הגוון הוורוד העז. הצבע הזה משחק תפקיד חשוב בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות נוהגים להוסיף למזון ירקות עשירים בבטא קרוטן כמו גזר, גמבה וסלק כדי שלא יאבדו את צבעם ויהפכו ללבנים.

איך מגיעים: בווייז בריכות פלמינגו אילת