סדנאות האמנים - 100 יצירות של אמנים ישראלים בתערוכה אחת פתוחה לציבור

 

במלאות 40 שנים להקמת סדנאות האמנים בירושלים נפתחה תערוכה שמציגה את יצירותיהם של אמנים שצמחו במסגרתן. 100 עבודות של אמנים ישראלים ידועים לצד אמנים צעירים ומבטיחים. הכניסה חופשית

 

גלריית האמנים       צילום: רונית סבירסקי

 

כמעט כל אמן בתחילת דרכו מתלבט היכן למקם את הסטודיו שלו. לא לכל אחד יש חלל מספיק גדול ומתאים שניתן ליצור בו בנוחות ובחופשיות. בשנת 1982 הגה האוצר יונה פישר את המיזם להקים סדנאות לאמנים בסיוע הקרן לירושלים. הרעיון היה לתת לאמנים חללי עבודה מסובסדים שיוכלו לעבוד בהם במלוא היצירתיות וההשראה.

 

אחד מחדרי הסטודיו      צילום: רונית סבירסקי

 

מרחב יצירה משותף

זה התחיל ברחוב יד חרוצים במבנה שכלל חדרי סטודיו ומסדרון ארוך שחיבר ביניהם. נירית נלסון, האוצרת שהייתה ממונה על הפרויקט מטעם קרן ירושלים בסוף המאה ה-20, הובילה את השינוי להעברת המתחם בשנת 2000 לאומן 26 בתלפיות שבו הוא ממוקם עד היום. היא שאפה ליצור מרחב משותף שיכלול גלריה ומרחבים להצגת עבודותיהם של האמנים ותערוכות מתחלפות. המבנה קסם לה במיוחד בשל החלונות הגדולים שמכניסים אור טבעי לחדרי הסטודיו ולחללים המרכזיים. התקרות הגבוהות, הצבעים הרגועים והשקט ששורר בתוך המבנה השיגו את המטרה. לכל אמן יש תוכנית עבודה וצוות של מנחים שמלווה אותו.

 

 ציור על רדיו ישן של האמן מיכאל סגן כהן     צילום: רונית סבירסקי

 

במלאות 40 שנים לסדנאות האמנים נפתחה באומן 26 תערוכה שמתפרשת על פני חללי המבנה ובחדרי הסטודיו וכוללת את עבודותיהם של 100 אמנים שפעלו וצמחו במסגרת הזו לדורותיהם. התערוכה משקפת ארבעה עשורים של אמנות ישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי אמנים ותיקים וידועים ולצידם אמנים צעירים בתחילת דרכם. כל אמן התבקש לבחור בעבודה אחת שתייצג אותו ואת הקשר לסדנאות האמנים. התוצאה היא שכמעט מאחורי כל יצירה יש סיפור אישי אפוף בזיכרונות ונוסטלגיה.

 

 חלל משותף      צילום: רונית סבירסקי

 

היצירה וההשראה

האמן לארי אברמסון בחר להציג את היצירה שלו ירוקת החמור. הצמח שגדל מחוץ לחלון הסטודיו שבו הוא עבד והעניק לו השראה. הוא הנציח אותו בעונות שונות כשהוא נושא את זרעיו בתוך תרמיל גדול עד שהוא מתפוצץ ומפיץ את הזרעים לכל עבר. ירוקת החמור הוא הצמח הראשון שנובט כשהחקלאים הופכים את רגבי האדמה לקראת זריעה. שמו הנכון הוא יריקת חמור כיוון שהוא יורק את תוכן הפרי הרירי שלו כשהוא מבשיל. בכל מגע קל הפרי ניתק מהעוקץ ומתיז בעוצמה עיסה סמיכה מלאה בזרעים חומים כהים עד מרחק של 4 מטרים.

 

 ירוקת החמור (יריקת חמור) של האמן לארי אברמסון       צילום: רונית סבירסקי

 

למרגלות היצירה של אברמסון ניצבת מריצה חלודה שנושאת על גבה ספרים. האמן ז'אק ז'אנו סידר את הספרים הישנים כמו בספריה אבל הם כלואים בתוך כלוב ומבין הדפים ישנן נביטות קטנות של צמחים.  ז'אנו עלה ממרוקו וכיום חי ויוצר ביישוב האקולוגי כליל בגליל המערבי. הוא עוסק בעבודותיו בזהות והגירה ומשלב את הזהות היהודית בתוך האמנות.

 

מריצת הספרים הכלואים של האמן ז'אק ז'אנו      צילום: רונית סבירסקי

 

גלעד אפרת צייר את דיר אל באלח בעזה מבלי לשער מה יחוש המתבונן ביצירה שלו אחרי ה-7 באוקטובר. הוא יצר את העבודה שלו בשנות ה-90 כשהרצועה הייתה פתוחה בפני ישראלים. הציור נראה כמו שרידים של אתר ארכאולוגי והוא מציף שאלות לגבי הזהות והקשר לעבר הקדום.

 

עבודת האמנית מיה מוצ'בסקי פרנס       צילום: רונית סבירסקי

 

הבחירה של דודו גרשטיין להציג ציור ולא פיסול, שמזוהה אתו כל כך כאמן, מפתיעה. הוא מסביר שהחל את דרכו כפסל ומדי פעם צייר. העבודה שבחר להציג היא אחת מתוך סדרה של זיכרונות שנותרו בו מהשנים שבהן הצטרף להוריו כשירדו מירושלים לרחוץ בים המלח. הוא זוכר את השקט שאפיין את ים המלח לעומת הים התיכון. כשהוא עומד ליד הציור הדמיון בינו לבין אמו הופך לתמונת מראה. גרשטיין היה בין האמנים הראשונים שהצטרפו לסדנאות האמנים עם פתיחת המיזם. הוא קיבל סטודיו של 60 מטרים מרובעים והרגיש כמו מלך. כיום הוא יוצר בסטודיו בבית פרטי שמתפרש על פני 4 קומות.

 

האמן דודו גרשטיין וציור ההורים בים המלח       צילום: רונית סבירסקי

 

אמנים ידועים לצד אמנים צעירים

שורה מכובדת מאוד של אמנים שמוגדרים היום בשורה הראשונה בעולם האמנות הישראלי עבדו בסדנאות האמנים במהלך דרכם. בתערוכה מוצגות עבודות של יהודית סספורטס, מיכל רובנר, מיכאל סגן כהן, גרי גולדשטיין, פמלה לוי, אבי סבח, מאשה זוסמן, פנחס כהן גן,  יצחק לבנה, שרון פוליקין ואחרים. בין העבודות של אמנים צעירים יותר מוצג וידאו ארט של שרון בלבן שבו היא מרוקנת שפופרת של משחת שיניים, אבי סבח יצר רישומים ואחר כך טיגן אותם בשמן עמוק. מאיה מוצבסקי פרנס יצרה ים של צדפים עומדים. אלון קדם בחר לצייר על זכוכית של חלון משני הצדדים. הציור דומה אבל לא זהה ועל המתבונן למצוא את ההבדלים.

 

 עבודתו של אלון קדם - ציור משני צדי החלון       צילום: רונית סבירסקי

היצירות של אבי סבח שטוגנו בשמן עמוק      צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה נותנת גם הזדמנות למבקרים לצפות באמנים שפועלים כיום במקום בזמן אמת. הדס דוכן יוצרת מיצבים ורושמת ציורים של תופעות טבע. אריאל הכהן, בחור דתי, עוסק ביצירתו בפיזיות של הגוף. פרחי הסייפנים שהוא מצייר הם למעשה חרבות, הוא עוסק בשרירים וכוח כאנטיתזה ליהודי הגלותי. בסטודיו של חניתה אילן אפשר לראות את פלטת הצבעים שאיתה היא עובדת שנראית כמו מיצב בפני עצמו.

 

 הסטודיו שבו עובדת הדס דוכן     צילום: רונית סבירסקי

היצירות של חניתה אלון בסטודיו    צילום: רונית סבירסקי

 

כתוצאה מהמיקום של סדנאות האמנים בתלפיות נוצרו שיתופי פעולה עם המוסך הצמוד, בית מלאכה לספרי קודש וגופי התרבות השכנים. בנוסף, נוצרה דינמיקה בין האמנים שהבולטת ביניהם היא סדרת דיוקנאות של האמנית פמלה לוי. היא ציירה את חבריה לסטודיו על גבי עבודות שלהם. בדרך זו התגבשו קבוצת זיק, ברבור ואחרים. 

 

 גבריאל קלזמר והעבודה AFRICANA    צילום: רונית סבירסקי

 

עבודה שמסלמת רגע משמעותי

העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו במהלך השהות של כל אמן בסדנאות. יש אמנים שבחרו להציג את העבודה הראשונה או האחרונה שיצרו בסטודיו, חלק בחרו להציג עבודה המסמלת רגע משמעותי בעשייה האמנותית או הלך רוח הקשור לתקופה. התערוכה מתפרשת על כל החללים, מטשטשת את הגבולות המקובלים בין חלל תצוגה לחלל עבודה ולמרחב הציבורי. אלו נמזגים באלה, מתוך האמונה בכוחם של עולמות התרבות והאמנות לפתוח מסגרות, דפוסי חשיבה ולעבוד כקהילה.

 

התערוכה תהיה פתוחה עד 22 ביוני 2024, בימים שני, שלישי וחמישי, 16:00-10:00, רביעי 20:00-10:00, שישי ושבת 14:00-10:00.  רחוב האומן 26, קומה 3, אזור התעשייה תלפיות, ירושלים. כניסה חופשית