הטרסייר Tarsier הפיליפיני – הפרימט הזעיר עם העיניים הענקיות והמבט הבלתי נשכח

 

הטרסייר הוא אחד הפרימטים הקטנים בעולם ויש לו מבט שאין לאף בעל חיים בטבע. הוא נמצא במרכז שימור בפיליפינים שמגן עליו מפני סכנת הכחדה ומי שיזכה לפגוש אותו לא ישכח את המבט

 הטרסייר הקטנטן מהאי בוהול         צילום: רונית סבירסקי

 

לא מפריעים להם לישון

מרכז השימור של הטרסייר באי בוהול, Tarsier Conservation Area, הוא אתר טבע ומחקר שנועד להציל ולשמר את הטרסיירים הפיליפיניים, המין הייחודי הנמצא באי. המרכז נמצא בתוך יער טרופי סבוך שמעניק להם שטח מחייה טבעי.

על שלט גדול בכניסה כתוב לשמור על שקט והמבקרים מקפידים על ההוראות. לא מדברים, לא צועקים בהתלהבות גם כשרואים את אחד היונקים הקטנים עם העיניים הכי גדולות שיש בטבע. הטרסייר הפיליפיני שייך לקבוצת הפרימטים שנמצא בשלב ההתפתחות האבולוציונית בין הלמורים לקופים. הוא אחד הפרימטים הקטנים בעולם ומשקלו נע בין 130-110 גרם. העיניים שלו ענקיות ביחס לגופו הזעיר ויש לו יכולת קפיצה יוצאת דופן של עד פי 40 מאורך גופו. הוא חי בממוצע 13 שנים בשבי ופחות מזה בטבע.

 

 מרכז שימור המין       צילום: רונית סבירסקי

 

ישנם שלושה סוגים של טרסיירים ולפחות 14 מינים שנותרו בעולם והם חיים באיים שונים בדרום-מזרח אסיה. הטרסייר הפיליפיני נבדל מהמינים האחרים בזכות מספר מאפיינים פיזיים שהבולט ביניהם הוא עיניהם הענקיות שמהוות 1/6 מגודל גופו. הגולגולת אינה יכולה להכיל עיניים גדולות יותר. הזנב שלו נטול שיער, ארוך וכרוך בשונה מהמינים האחרים שיש להם זנב קצר ופחות גמיש. יש לו רגליים ארוכות במיוחד שמאפשרות לו לקפוץ בין העצים. הטרסייר הפיליפיני פעיל יותר בשעות הלילה ומחפש מזון בשקט מוחלט. הוא שומר על מיקום קבוע ומזנק במהירות על טרפו כשהוא מאתר אותו. לטרסיירים הפיליפינים יש גוון מעט בהיר יותר של פרווה עם נטייה לצהבהבות בהשוואה לטרסיירים אחרים. חוסר השיער בזנב וברגליים מהווה אחת הדרכים לזהות את הטרסייר הפיליפיני ולהבדילו ממינים אחרים.

 

 שביל הליכה בתוך יער גשם סבוך      צילום: רונית סבירסקי

הראש מסתובב 180 מעלות לכל צד

העיניים הענקיות שלו אינן מאפשרות לו להניע אותן לצדדים. לעומת זאת הוא מסוגל לסובב את ראשו ב-180 מעלות מבלי להזיז את הגוף. הוא ניזון בעיקר מחרקים, ציפורים, לטאות, נחשים, צפרדעים ועטלפים, אבל לא אוכל כלל מזון צמחי. במשך היום הוא ישן בין ענפי העצים או מתכבל בתוך עלה גדול כיוון שהעיניים שלו רגישות לשמש. המבקרים שמגיעים בשעות האור יכולים לראות אותו ישן או מנמנם. הוא פוקח את העיניים מדי פעם מתבונן בתדהמה בים הטלפונים הניידים שמורמים מולו וחוזר לישון.

 

 מתעדים בדממה, ללא פלאש       צילום: רונית סבירסקי

 

מרכז המבקרים של שמורת הטבע באי בוהול (Bohol) הוא קטן. שביל סלול עובר בין עצי החורש הטבעי ואנשי השמורה מכוונים את המבקרים אל העצים שעליהם ניתן לצפות בטרסיירים. הם אמנם בעלי חיים ששומרים על זוגיות קבועה אבל בטבע הם נצפים לבד, לא בזוגות ולא בקבוצה. כשרואים אותו מחבק ענף או ישן בתוך עלה גדול אי אפשר לנתק ממנו את המבט. כשהוא פוקח את העיניים הוא נראה כמו ייצור מהחלל החיצון.

 

נולדים עם עיניים פקוחות

הגורים שלהם נולדים עם פרווה מלאה ועיניים פקוחות. בגיל יומיים הם מסוגלים לטפס ואחרי 4 ימים לקפוץ. האצבעות שלהם ארוכות במיוחד והאצבע האמצעית היא באורך כל הזרוע העליונה. קצות האצבעות הן כמו כריות קטנות שנדבקות בחוזקה לענפים. הטרסיירים מעדיפים לחיות בתוך צמחייה סבוכה וחשוכה ביערות גשם קרוב לקרקע כדי שתהיה להם גישה לחרקים וזוחלים. הטרסייר הפיליפיני הוא מונוגמי ומתרבה במהלך כל השנה. הנקבה ממליטה גור אחד לאחר הריון שנמשך 6 חודשים. האם נושאת את הגור בפה או על הבטן בשבועות הראשונים. אחרי חודש וחצי הם מסוגלים לצוד בכוחות עצמם ונגמלים מחלב האם. לנקבה יש אמנם מספר פטמות אבל היא מניקה רק מזוג אחד.

 

 ישנים ביום וערים בלילה       צילום: רונית סבירסקי

 

מין בסכנת הכחדה

החברה הבין-לאומית לשימור טבע IUCN רשמה את הטרסייר הפיליפיני (Carlito syrichta) כמין בסכנת הכחדה ממשית. הטרסיירים הם חלק מהפרימטים העתיקים ביותר שיש עדויות לקיומם לפני 55 מיליון שנים. שרידי מאובנים שנמצאו מצביעים על כך שהיו נפוצים ברחבי העולם, בצפון אמריקה, אירופה, צפון אפריקה ואסיה. כיום נותרה אוכלוסייה מצומצמת של 14 מינים שכולם באיים הטרופיים של דרום-מזרח אסיה. באינדונזיה, מלזיה, ברוניי, בורנאו ומין אנדמי לפיליפינים (Philippines). המדריכים במרכז השימור פזורים לאורך המסלול, מסייעים לאתר את הטרסיירים על העצים, מספרים על ההיסטוריה שלהם, תכונותיהם המיוחדות ומה מאפיין את הסביבה הטבעית שלהם. הם מסבירים על המאבק לשימור המין, האיומים שמסכנים את קיומם, הרס בתי הגידול ושינויי האקלים.

 

 רגע מופלא של התעוררות        צילום: רונית סבירסקי

 

יצורים חברתיים וטריטוריאליים

הטרסיירים אינם קולניים הם משמיעים צפצוף גבוה כשהם חשים סכנה. הם גם משתמשים בקולות מדי פעם כדי לסמן טריטוריה ולעקוב אחר בני זוגם. תקשורת ריח היא חלק מרכזי בהתנהגותם – הם מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות שתן והפרשות מבלוטות ריח. הם יצורים חברתיים ויש להם בני ובנות זוג. לעיתים רחוקות אפשר למצוא אותם בקבוצות של ארבעה פרטים. שטח המחייה שלהם מתפרש על פני דונם או שניים והם מאוד טריטוריאליים. הזכר נלחם עד מוות כדי להגן על שטחו מפני פולשים. הם לא משתמשים בארבע הגפים בו זמנית. הם נצמדים אנכית לעצים ומשתמשים בזנב לתמיכה. רוב שעות היום הם מבלים בין צמחייה סבוכה, מסתתרים בין העלים ובלילה יוצאים לציד. בעונה היבשה כשאין גשמים הם מקדישים זמן רב יותר בחיפוש אחרי מזון שזמין פחות. הם ישנים באזורים של צמחייה צפופה קרוב לקרקע. הם נוטים לישון במספר מקומות קבועים שיש בהם מזון.

 

אמהות שכולות ישראליות שהנציחו את תמונות ילדיהן על קיר הגרפיטי במרכז השימור       צילום: רונית סבירסקי

 

המטרה העיקרית של המרכז היא שימור המין ומניעת הכחדתו. מספר הטרסיירים במקום משתנה בהתאם למאמצי השימור וההתרבות במקום. ישנם פרטים שנמצאים תקופה מוגבלת במרכז ומשוחררים בחזרה אל הטבע. הם זקוקים לבית גידול טבעי עם צמחייה נמוכה ומזון עשיר. שיעור תמותת התינוקות שלהם גבוה גם בטבע וגם בשבי, מה שמקשה על שיקום המינים.

הטרסיירים הפיליפינים נסחרים כחיות מחמד למרות האיסור בחוק. הם נמכרים בשווקי החיות של מנילה ונחשבים לחיית מחמד מבוקשת במקסיקו. הם אינם שורדים בשבי כיוון שהתזונה שלהם דורשת כמויות גדולות של חרקים חיים ויש להם נטייה לאובדנות כתוצאה מהשבי. מרכזי השימור וההגנה על מרחבי המחייה שלהם יאפשרו לדורות הבאים להמשיך וליהנות מהפרימט המתוק הזה עוד שנים רבות. אם הוא שרד 55 מיליוני שנים חשוב לשמור עליו גם בעתיד.