68 בתי פאר קולוניאליים שהועתקו ממקומם המקורי והפכו למוזיאון חי

 

באי לוזון בפיליפינים לא רחוק מהחוף של מפרץ בואנגו נמצאת העיירה לאס קאסאס דה אקוזר. מוזיאון פתוח ומתחם יפהפה שמוקדש לשימור בתי מורשת מתקופת הקולוניאליזם הספרדי

בתים קולוניאליים בני מאות שנים      צילום: רונית סבירסקי

 

המראה של לאס קאסאס דה אקוזר (Las Casas Filipinas de Acuzar) יוצר רושם ראשוני של תפאורה שהוקמה עבור סרט שמתרחש בקולוניה ספרדית במאות הקודמות. המציאות עולה על כל תסריט וחושפת את העובדה שהבתים אמיתיים והמתחם הוא מוזיאון חי לתרבות הקולוניאלית ששלטה בפיליפינים במאות ה-19-17. משפחת אקוזר, אילי נדל"ן פיליפינים, היו בעלי חזון ויוזמה לשחזר את הבתים הקולוניאליים ולהשאיר מורשת אדריכלית ותרבותית מאותה תקופה. הם העתיקו 68 בתי פאר מאתרים שונים ברחבי הפיליפינים, חלקם אורגינליים ואחרים עברו שיחזור או העתקה מדויקת של המקור. הפרויקט החל בשנת 2000 והסתיים ב-2010. במהלך עשר שנים נבנתה העיירה בשטח של מאות דונמים כשהיא ממוקמת על שפת לגונה בים סין הדרומי. 

 

 הגשרים של פריז והתעלות של ונציה      צילום: רונית סבירסקי

 

חווית האירוח במקום היא לא רק ללון בחדר עם תפאורה מעידן אחר אלא לחוות את הסיפורים ההיסטוריים של המבנים המיוחדים. העיירה היא למעשה מוזיאון היסטורי אינטראקטיבי שמשמר תקופה שהולכת ונעלמת. האתר מעוצב עם אלמנטים שנוצרו בהשראת מקומות מפורסמים באירופה כמו התעלות של ונציה, הגשרים של פריז, כנסיות ידועות, ארמונות קולוניאליסטים, פסלים מפורסמים, חומות, עמודים דקורטיביים ועמודי תאורה בסגנון שאפיין את פנסי הרחוב הראשונים.

במבנה הקבלה שממוקם באחד המבנים העתיקים מקבלים את מפתחות החדר ומפה שמפרטת כל אחד מהמבנים וההיסטוריה שלו. ב-Casa Lubao נמצא מרכז מידע שאפשר לשכור בו סירות כדי לבקר באיים המלאכותיים שעליהם הוקמו ארמונות מפוארים. באותו מבנה מוצגות תערוכות מתחלפות ומתקיימים מופעים. מדי יום מתקיימים סיורים מודרכים במספר מבנים מרכזיים.

 

 תאורת לילה מיוחדת      צילום: רונית סבירסקי

 

הסיורים המודרכים יוצאים מקאסה בינאן (Casa Binan) שהיה במקור בית אלברטו. המבנה ההיסטורי בן שתי הקומות ממוקם מול כיכר בינאן בלב הלגונה. הוא נחשב לאחד הבתים העתיקים ונבנה במקור על ידי גרגוריה אלונזו במאה ה-16. בין בני המשפחה נמנה חוזה ריזאל שמוגדר כגיבור לאומי בפיליפינים. אמו של ריזאל ירשה את הבית והרחיבה אותו במאה ה-18. היא הוסיפה לו מרפסת גג גדולה ומוסך לכרכרות. האגדה סביב הבית מספרת שבעל הבית יצא לאחת מנסיעותיו הארוכות וכשחזר גילה שאשתו בוגדת בו. הוא כלא אותה באגף הישן של הבית ובתה הצילה אותה כשהבריחה אוכל לחדרה אבל הואשמה בהרעלת האם ונכלאה על ידי הרשויות. במאה ה-20 הוסב המבנה לבית קולנוע ובשלב מאוחר יותר הושכרה הקומה התחתונה לבנק והעליונה למשרד. הוצאות התחזוקה הגבוהות והבלאי הובילו את בעלי הבית לתרום את מה שנותר ממנו לשימור במתחם לאס קאסאס דה אקוזר.

 

 אולם הכניסה של קאזה בינאן     צילום: רונית סבירסקי

 

21 ילדים ב-Casa Baliuag

בצמוד נמצא מבנה Casa Baliuag 1. הבית נבנה במקור בשנת 1898 והתהדר בעיטורים פרחוניים מרשימים. הוא היה בבעלות קפטן פרננדו ורחל דה דיוס. אשתו הראשונה כרמן ילדה לו 9 ילדים ונפטרה. מאשתו השנייה נולדו לו 12 ילדים נוספים. מיקומו המרכזי של הבית הפך אותו לאזור שבו המתינו תושבי העיירה לתחבורה בדרכם למנילה. בעל הבית ניצל את המיקום ופתח בקומת הקרקע סטודיו לצילום וסניף דואר.

 

בית האמנויות Casa Quiapo

האחוזה נבנתה בשנת 1867 ועוצבה על ידי האדריכל פליקס רוחאס אי ארויו, בין האדריכלים הראשונים שעסקו בתכנון בתקופה הספרדית. הוא תכנן את הבית עבור משפחת רפאל אנריקס כאחד הבתים האלגנטים באותה תקופה. המבנה עוטר בעמודים עם כותרות יווניות במרפסות ובחזית. מיקומו המקורי היה ברובע קיאפו במנילה. האחוזה שימשה כקמפוס הראשון של בית הספר לאמנויות יפות של אוניברסיטת הפיליפינים ואנריקס היה מנהלו הראשון בשנים 1926-1908. זה היה גם בית הספר הראשון לאדריכלות בפיליפינים ובין בוגריו נמצאים אמנים ואדריכלים ידועים. בשנת 1927 האוניברסיטה עברה למיקום אחר והבית הפך למעונות לבנים ולבנות, אולם מופעי קברט למבוגרים ולאחר מכן הוזנח עד שמצא את מקומו בלאס קאסאס.

 

 גלריה לתערוכות מתחלפות ב-Casa Quiapo     צילום: רונית סבירסקי

 

קאסה לובאו Casa Lubao שניצל משריפה

בית המשפחה העתיק של משפחת ויטוג-ארסטיה ניצב בלב העיירה לובאו, פמפנגה, מול בניין העירייה. הוא נבנה בראשית המאה ה-20 על ידי ולנטין ארסטיה ופרנסיסקה סלגאדו, ששלטו ממנו על אחוזות האורז והסוכר שלהם וגידלו תשעה ילדים. למרות שילדיהם עברו להתגורר במנילה ובאזורים אחרים בפמפנגה לאחר נישואיהם, הבית נותר מרכז ההתכנסות המשפחתי. הנכדים ציפו לחופשות הקיץ בלובאו, שם ישנו יחדיו בסלון והאזינו לסיפורי הלילה של קשישה מקומית שהקסימה אותם בסיפוריה.

 

חדר שינה ב-Casa Lubao    צילום: רונית סבירסקי

 

ההורים נפטרו לפני מלחמת העולם השנייה וילדיהם המשיכו לתחזק את הבית. במהלך המלחמה הבית הפך למפקדה צבאית של הכיבוש הסיני. כשעזבו תכננו לשרוף אותו אבל אחד החיילים ששימש במשך עשור כנהג הפרטי של בעלת הבית מנע מהם לעשות זאת. לאחר המלחמה הבעלות על הבית חזרה למשפחה. המבנה המקורי היה בן שתי קומות כשהקומה העליונה נבנתה מעץ והתחתונה מבטון. החדרים היו גדולים, תקרות גבוהות ובחזית גרם מדרגות רחב ומפואר. בעלת הבית שדגלה ברוחניות הוסיפה סורגים מעץ קלוע לחלונות כדי למנוע מאנרגיות שליליות לחדור לתוך הבית.

 

 חדר אירוח ב-Casa Lubao      צילום: רונית סבירסקי

 

CASA LUNA שימש מטה צבאות בנות הברית

קאסה לונה הוא אחד הבתים המרשימים ברמת השימור האדריכלי ופרטי הריהוט שנותרו בו. הזמן עצר בו מלכת ומאפשר לראות כיצד חיו בו בני הבית. הוא בנוי בשלוש קומות. בקומה הראשונה יש חניה לכלי תחבורה, כלי עבודה ואחסון תוצרת חקלאית. בקומה השנייה חדרי שינה, חדר מגורים מרווח, מטבח, חדר אמבטיה, שירותים ומרפסת אחורית ובקומה השלישית מגורי העבדים. הבית היה בבעלות פרימיטיבו נוביסיו, דודם של האחים לונה, גנרל אנטוניו לונה ויואן לונה שהיה מאסטר של האמנויות בפיליפינים. הבית נבנה בשנת 1850 באי יוניון שנקרא מאוחר יותר האי לונה. הבית שימש כמטה צבא ארצות הברית במלחמה העולם השנייה כשתכננו ללכוד את גנרל ימאשיטה. בשנות ה-70 התקיים בו כנס מפלגת הלאומנים בנוכחות גנרל מרקוס.

 

 חדר אורחים עם מיטת אפריון ב-Casa Luna   צילום: רונית סבירסקי

 

כדי להגיע לארמונות המפוארים שניבנו על איים מלאכותיים שטים בסירות קטנות לאורך התעלות ומטפסים במדרגות אל האי הקטן.

 

 שיט בין האיים עם גונדולייר כמו בוונציה       צילום: רונית סבירסקי

 

האי הפרטי והארמון המפואר קאזה סן חואן Casa San Juan

אי פרטי עם בריכת שחיה ושלושה מבנים מפוארים שאחד מהם הוא קאזה סן חואן. זהו אחד הבתים היפים בלאס קאסאס דה אקוזר ששומר כמעט במלואו ובצורתו המקורית. הוא נבנה במקור בעיר סן חואן ועבר בירושה מבני הזוג דון אאולוג'יו ודוניה רופינה לבתם סולדד, שהייתה פסנתרנית מחוננת ונישאה לעו"ד לורנצו הרננדז, פוליטיקאי וחבר במפלגה הליברית. בית הרננדז אירח בימי זוהרו דמויות בולטות בהיסטוריה הפיליפינית ביניהם נשיאי מדינה וסנטורים. הוא שימש מקום מפגש לפוליטיקאים ומקבלי החלטות.

 

 האי הפרטי וקאזה סן חואן      צילום: רונית סבירסקי

 

הבית לא נבנה בתכנון אדריכלי מקצועי, בעליו שרטט תוכניות לקבלנים והם ביצעו את מבוקשו. אחד האלמנטים המרשימים בבית הם גילופי העץ שנותרו כפי שהיו. מסגרות הדלתות, המעקות, עיטורי התקרה המפוארים והרהיטים שגולפו על ידי אסירי כלא ביליביד. ממרפסות הבית נשקפים מי הלגונה והים, גשרים וחומות. בשעות הערב נדלקים פנסי הרחובות והמבנים הקולוניאליים מוארים בתאורה מיוחדת ומעניקים למקום קסם מעולם התיאטרון.

 

 גילופי עץ יפהפיים     צילום: רונית סבירסקי

 

המפה שמספרת את סיפור המבנים מחולקת לקטגוריות לפי צבעים. חלוקה שמסייעת להבחין בין בתים עתיקים, חדרי מלון, בתי קפה ומסעדות. פעילויות נופש ביניהן הצגות, מופעים, חדר משחקים, ספא, מועדון ילדים, בריכה, חוף הים, פעילויות מים, סיור היסטורי מודרך וסדנאות. מתחם סאן חואן נחשב לאי היוקרתי ביותר שמיועד לאירוחי VIP וסלבס. חדרי המלון שמשקיפים אל הים או אל הנחל ובתי המתחם נמצאים בשורת מבנים שנקראים Accessoria וכל אחד מהם הוא מבנה משוחזר עם סיפור משלו. בניין Accesoria 4 נבנה בהשראת Casa Tribunal de Naturales – טריבונל ששימש כבית משפט ובית עירייה, אך היה מופרד על פי מוצא. בתקופה הקולוניאלית הספרדית, היו טריבונלים ייעודיים לשלושת הגילדות החברתיות צאצאי סינים ,מעורבים וילידים פיליפינים.

 

לשוט בקייקים בלגונה     צילום: רונית סבירסקי

 

לאס קאסאס דה אקוזר שוכנת לחופי הים הסיני, מה שמעניק למקום יופי טבעי נוסף. המבקרים יכולים לשלב את הסיור ההיסטורי עם זמן מנוחה על החוף או ליהנות משיט על הנהר העובר בעיירה. העונה הטובה לבקר במקום היא בין נובמבר לפברואר. לאס קאסאס דה אקוזר נמצאת במרחק 3 שעות נסיעה ממנילה.